בקצב האלימות המתגבר ברצועת עזה צריך מפקד האוגדה הטרי תת-אלוף אליעזר טולדנו להכין את עצמו ואת הכוחות ליום שבו חמאס יעז לחטוף חייל או לבצע פיגוע ראווה. ישנם גורמי ביטחון בכירים מאוד הסבורים כי הוא קרוב לכך, וכל הסימנים בשטח מעידים כי הארגון בדרך לשם. הדוגמה האחרונה לכך ניתנה אתמול בלילה: שיגור רקטות לעבר ישראל שחייבו תקיפת יעדי חמאס, אחרי חצות. למרבה המזל, האירוע נגמר ללא הרוגים בצד הישראלי.
גם אם בשעות הקרובות גורמי המודיעין יאספו מידע אודות ברק עוצמתי שפגע שוב במערכת הפעלת משגרי הרקטות, נזכיר לחברי הקבינט המזגזגים בחודשים האחרונים כי אתמול החל מהשעה 22:00 הכינו פעילי חמאס קבלת פנים אלימה למפקד האוגדה בקטע הגבול הדרומי במרחב רפיח. למעלה ממאה פעילים אלימים השליכו יותר מעשרים מטענים לעבר כוחות צה"ל בפרק זמן של כחצי שעה. אחד מהם התפוצץ לפעיל ביד וגרם לפציעתם של שמונה בני אדם בשטח. אחר כך הם המשיכו בשיגור זיקוקים לעבר לוחמי צה"ל, השלכת בקבוקי תבערה, אבנים והבערת צמיגים שגרמו לעשן סמיך מאוד, שזיהם את כל האזור - אך סייע להם להתקרב אל הגדר כדי לחבל בה.
עוד בוואלה! NEWS:
דמוקרטים על הכוונת, ללא קצה חוט: בארה"ב חוששים מחבילות נפץ נוספות
הסתיו הוא הפכפך: מזג אוויר חורפי צפוי ברחבי הארץ
התמונות חושפות: סוריה מקדמת את פריסת מערכת S-300
המציאות המדינית-ביטחונית הולכת ומתבהרת: לא משנה כמה מתנות וכמה הישגים יצבור חמאס בעזה, מנהיגי ארגון הטרור הסוני משוכנעים שההפגנות על הגדר הן פטנט מיוחד, שעשוי להוביל להסרת המצור מעל רצועת עזה או לפחות יקדם את התהליך. הציבור הישראלי ממש לא מסוגל להמשיך כך, לפחות לא תושבי הדרום. ועוד לא דיברנו על אנשי העסקים בנגב המערבי שסופגים פצצות וטילים מדויקים ישירות לפדיון היומי, ולכך אין שום הגנות של כיפת ברזל כלכלית. בעידן בו ממשלת ישראל מתמחה בסקרים, זה עשוי להשפיע במיוחד כשמתקרבים לבחירות.
צה"ל לא מגדיר את המתיחות ברצועת עזה כמצב מלחמתי, אף שאנשי חמאס נאבקים מדי לילה על הגבול מול כוחות צה"ל. בצה"ל נזהרים אפילו מלהגדיר זאת כפעולת התשה, ומתייחסים לכך כאל שגרה. באמת צריך לחפש את המונח המתאים למצב בגבול עזה: בשנת 1998 הגדיר זאת ווילאם לינד, קצין בצבא האמריקאי, כמלחמת דור רביעי - כשמדינה נלחמת בארגון לא מדינתי. אז איך נכון לקרוא לזה בשנת 2018?
הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר איפשרו לחמאס לקדם ולטפח מנוף לחץ על הציבור הישראלי באמצעות הבערת צמיגים, הפרחת בלוני תבערה והשלכת מטעני חבלה. כל אלה - מבלי שצה"ל יגבה מהם מחיר כבד, למעט אירועים בהם הלוחמים חשים סכנת חיים או שמא אחד הפלסטינים חוצה את הגבול. חמאס מעודד לא רק מהדלק הקטארי אלא מעצם העיסוק של הקבינט הביטחוני בנעשה בעזה, ומעצם הסיקור התקשורתי הבינלאומי והיכולת שלהם לנקז את הקיטור העזתי לעבר ישראל. בינתיים זה עובד להם.
שר הביטחון אביגדור ליברמן משוכנע כי ההרתעה נשחקה, ושבעזה קרובים מאוד ליזום פיגוע משודרג שיכול להפתיע את הכוחות בשטח. כבר היה מספר רב של מקרים שמפקדי הגדודים באוגדת עזה אמרו לעצמם בלב, כי אירועים שונים היו יכולים להסתיים בחטיפת חייל או בחדירה לעומק שטח ישראל. ליברמן חושב שהגיעה שעת כושר לצאת להתקפה אווירית על יעדי טרור לאורך כל רצועת עזה באופן שיכניס את ראשי החמאס להלם - לא רק בזכות היקף המודיעין שצה"ל צבר על הנעשה ברצועת עזה מאז מבצע צוק איתן בקיץ 2014, אלא גם מאיכותו.
בפועל, הבולמים הכי גדולים הם ראש הממשלה בנימין נתניהו הנערך לבחירות, הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט המתקרב לסוף כהונתו, וחברי הקבינט המדיני-ביטחוני שבתוך החדר אומרים משהו אחד ומול המיקרופונים מוכרים לציבור סיפורים לא מבוססים על הכרעה של הטרור מבלי לתת אישור לירות פצצה אחת.
נכון שישנו רווח עצום בכך שדוחים מלחמות, ושלרוב עדיף להילחם רק כשאין ברירה - אך האם המשוואה הזו מתקיימת גם כשחמאס נערך לחטיפת חייל כדי לאלץ את ישראל לנהל איתו משא ומתן יעיל לשחרור אסירים והסרת המצור? הכתובת כבר על הקיר. צה"ל צריך להעמיד את חמאס במקומו ולגרום לכך שההרתעה לא חומקת.