כל העולם המתין היום (שלישי) בנשימה עצורה לנאומו בשידור חי של נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן. הנשיא הטורקי הבטיח לחשוף את האמת העירומה, ויש להניח שכמה אנשים בריאד נעו באי נוחות כששמעו את ההבטחה, שלא לומר האיום הזה.
בדיעבד הנאום היה יחסית די פרווה. ארדואן הבטיח שלל פרטים חדשים, אך בפועל נאומו הסתיים בכך שאמר כי ג'מאל חאשוקג'י נרצח ולא מת במקרה, כפי שטענו הסעודים תחילה. ממש לא מידע שהיה חדש לשום אדם בעולם העוקב אחרי החדשות בשלושת השבועות האחרונים.
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה וחבר מרכז משה דיין ומכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, מסביר: "נעשתה עסקה, או אולי תיעשה עסקה. אם תשימו לב תראו שארדואן לא השפיל את ממלכת ערב הסעודית להפך - כשדיבר על המלך הוא דיבר עליו במלוא הכבוד הראוי, כשהוא מציין את כל תאריו הרשמיים".
לקריאה נוספת בנושא:
ארדואן: רצח העיתונאי הסעודי היה מתוכנן, אנחנו דורשים תשובות
"תביאו את הראש של הכלב": המבצע לחיסול העיתונאי באמצעות הסקייפ
וזה אכן הסבר סביר לחלוטין. מה גם שבשעת הנאום נמצאה באנקרה ראש סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, ה-CIA, ג'ינה הספל. תחנתה הבאה בנסיעה החפוזה הזו היא ריאד, כמה מפתיע. לגמרי לא מופרך לחשוב שוושינגטון מנסה לכבות את הלהבות, או לפחות להנמיך אותן, בין שתי בנות בריתה החשובות.
אם המלך הוזכר במלוא תאריו, יש אדם אחד ששמו לא עלה על דל שפתיו של נשיא טורקיה - יורש העצר מוחמד בן סלמאן, אותו הוא מתעב. ד"ר ינרוג'ק מבהיר כי "יש לשים לב לדקויות. בן סלמאן לא הוזכר, אבל ארדואן הדגיש שכל המעורבים חייבים לשלם מחיר כבד, מהדרג הגבוה ביותר לנמוך ביותר ולאיש אין ספק מיהו הדרג הגבוה ביותר אליו הוא מכוון. התיעוב ליורש העצר הסעודי נובע מכך שטורקיה רואה בו משרת של האמריקנים, בובה ציונית, פרו-מערבי, מתנגד לחמאס ולאחים המוסלמים. בקצרה, באנקרה רואים בו גם פרחח וגם אויב אידיאולוגי".
המתקפה על בן סלמאן הגיעה בזמן שמעמדו מידרדר בתוך הממלכה פנימה. המעורבות הסעודית שהוא יזם במלחמה בתימן לא עולה יפה בלשון המעטה. הוא התעמת עם גורמים רבי עוצמה בתוך בית המלוכה, בממסד הכלכלי, עם הממסד השמרני דתי ועם הליברלים. הישג יפה בשנה ומשהו בלבד.
עם זאת, עוד מוקדם להספיד אותו, אומרת ד"ר מיכל יערי, מומחית לסעודיה מהאוניברסיטה הפתוחה. לדבריה, "אחד הגורמים המרכזיים שהבטיח את שלטונה הבלתי מעורער של משפחת המלוכה לאורך השנים, הייתה אחדות השורות שהפגינה כלפי חוץ, גם אם מאחורי דלתות סגורות התגלעו מחלוקות בין הפלגים השונים. אלא שמאז שנכנס לתפקידו מוחמד בן סלמאן והחל לנהל מדיניות כוחנית וריכוזית שמתעלמת מהאיזון העדין שנשמר בין הקבוצות השונות במשפחת המלוכה, הוא צבר לעצמו לא מעט אויבים. המקרה הנוכחי נותן תחמושת בידי מתנגדיו להכפיש את שמו ובעיקר להטיל דופי ביכולתו להנהיג את הממלכה".
ד"ר יערי מעריכה כי עתידו של בן סלמאן כמלך אינו נתון בספק. "אמנם המלך הנוכחי הדיח מתפקידו את יורש העצר מוחמד בן נאיף, אבל זה לא אומר שזה מה שצפוי גם לבנו", היא מסבירה. "באופן היסטורי בית המלוכה נמנע ככל האפשר מזעזועים בבחירת יורשי עצר ומלכים. לכן, על אף שכנראה מוחמד בן סלמאן היה אחראי לפרשה האומללה הזו, אני מעריכה שזה לא יוביל להדחתו".
בנקודה נוספת בנאומו של ארדואן הזכיר הנשיא כי ברצח מעורבים גורמים מקומיים ובינלאומיים, בכמה מדינות וכי מטוס חוליית הרצח חנה באיחוד האמירויות ובמצרים. לפי ד"ר ינרוג'ק, "טורקיה רואה בציר ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות ציר יריב, אויב לה ולשאיפותיה וארדואן רואה עצמו מזמן כמנהיג העולם המוסלמי. מה טוב יותר מאשר להביך את שתי המדינות הסוניות שראו עצמן באופן מסורתי כמנהיגות האסלאם, ודאי במזרח התיכון, מצרים וערב הסעודית?"
ערב הסעודית נתפסה לא מוכנה. לא לעוצמת התגובה ולא לעצם קיומה של תגובה כלל. ד"ר יערי, המומחית לסעודיה מוסיפה כי "הפרשה הזו תפסה את בית המלוכה לא מוכן, במובן זה שהוא העריך שהתלות המערבית בכספים הסעודיים תאפשר לו מרחב פעולה בלתי מוגבל, כפי שהוכח בעבר. אלא שכפי שנראה כעת, הסבלנות המערבית הולכת ומתפוגגת, אם כי עדיין לא ברור איך היא תתרגם הלכה למעשה".
ד"ר יערי מוסיפה נקודה למחשבה: "שנה אחרי ספטמבר 2001, ערב הסעודית יזמה את תכנית השלום הסעודית. לא מן הנמנע שאחת הסיבות המרכזיות לכך היה ניסיונה לשקם את תדמיתה ההרוסה בעיני הציבור האמריקני ולמתגה כמדינה שוחרת שלום. יהיה מעניין לעקוב אחר הניסיון הסעודי לשקם את התדמית אחרי המקרה הנוכחי. אמנם אז ההנהגה הייתה מאוחדת ועמדו בראשה אנשים שקולים וזהירים, אבל יכול להיות שגם ההנהגה הנוכחית תבין שנדרש צעד דרמטי כדי להחזיר את האמון המערבי בסעודיה".
הימים הבאים יקבעו את הכיוון
שלושה שבועות חלפו מאז נכנס חאשוקג'י לקונסוליה הסעודית ונעלם, אך הפרשה לא התפוגגה - להפך. ארדואן אמנם נזהר שלא להציג עצמו כמגן הדמוקרטיה, לוחם חופש העיתונות המזועזע מכך שעיתונאי יכול להיעלם - יש גבול גם לציניות - אבל הוא ממקסם את העלבון, את הפגיעה בכבודו ובכבודה של טורקיה. למי שמזלזל, במזרח התיכון ולא רק בו, יש משמעות לכבוד לאומי ויוקרה אישית, או ההפך.
ערב הסעודית חטפה הרבה יותר מאשר מכה קלה בכנף - הפגיעה ביוקרתה וביוקרתו של בן סלמאן קשה, אולי בלתי הפיכה. אמנם ארצות הברית מיהרה לקבל את גירסת בן סלמאן, אבל זה לא מספיק. אירופה ומדינות נוספות דורשות הבהרות. כעסם של רבים אינו על רצח העיתונאי, אלא על כך שנעשה באופן שלומיאלי כל כך, אכזרי כל כך ומבצעיו היו שקופים כל כך. כעת חברות מערביות לא רוצות להיתפס עם המותג הרעיל הזה שנקרא ערב הסעודית.
אם יתברר שהפגיעה בערב הסעודית היא קשה ומתמשכת, בן סלמאן ישלם את המחיר לקול צהלות של רבים מאוד, מאנקרה עד טהרן. עם זאת, על כל חברה אמריקנית או גרמנית שלא יגיעו לכנסים מפנקים בריאד יש חברות הודיות, סיניות - וכמובן רוסיות שישמחו לבוא. ערב הסעודית היא עדיין אבן ראשה בציר האנטי-איראני, היא עדיין מפיקת הנפט החשובה בעולם וזו שמשאירה את המחיר נמוך, לשמחת הצרכנים במערב ולזעמן של רוסיה, איראן וונצואלה.
הימים הבאים יקבעו את הכיוון - אם בן סלמאן ישרוד את הזעזוע ומה ערב הסעודית תשלם, כמנהגה בזמני משבר, תמורת השכחת האירועים והדחקתם.