סיור על גדר המערכת בגבול רצועת עזה מלמד על אחת הסיבות לכך שצה"ל לא ממהר להשתולל בגבול רצועת עזה, ועל הסיבה לכך שהוא מעדיף שקט יחסי מאוד. הטרקטורים, המקדחים, המנופים ומשאיות הבטון מתקדמים בשקט וללא הפרעות לקו הסיום בפרויקט החומה התת-קרקעית נגד המנהרות. סביב היישובים והבסיסים הסמוכים לגדר הולכת ונשלמת המשימה שתאתגר מאוד את חמאס ככל שיחלוף הזמן. בחלק הצפוני של הרצועה נראו עובדים על קו הגבול במסגרת בניית הגדר העילית החדשה, פעילות הנדסית בצד הישראלי במסגרת ארגון המרחב לקראת ההפגנות בהמשך השבוע ופעילות הנדסית מוגברת בקו הגדר הסמוך לחוף זיקים שהפך למוקד טרור עממי חדש.
בצדו השני של הגבול, במרחק של כמאה מטרים ניתן לראות מוצבים רבים של חמאס. באזורים המוגדרים כרגישים מבחינת הפלסטינים, ניתן לראות ריבוי מוצבים. אם ישראל משמידה - הם נבנים מחדש. התצפיות של חמאס גלויות וחלקן כולל מצלמות על תרנים. בקרב לוחמי צה"ל במרחב הגבול מתרוצצת בדיחה שבצד הפלסטיני מביאים את הארוחות השונות לעמדות החמאס לפי לוח זמנים קבוע בזמן שבצד הישראלי תמיד יש עיכובים.
עוד בוואלה! NEWS:
ההחלטה הירדנית שמטרידה את ישראל: "אי אפשר לשנות סדרי עולם"
"לא יסלח על הבגידה": אזהרת יורש העצר הסעודי למערב
השרים אישרו: שלילת ביקורים למחבלים בבתי הכלא בישראל
האיום האווירי נפתר עם פיתוח והפעלה נכונה של כיפת ברזל. גם האיום התת קרקעי והלך ומצטמצם. הקמת הגדר בגבול רצועת עזה קיבלה מיקום מוזר בסדר העדיפויות אחרי מצרים, סוריה, לבנון וירדן למרות האיום המוחשי שנבנה עוד בימים שקדמו למבצע צוק איתן. אף אחד לא יכול להפנות אצבע מאשימה כלפי הדרג המדיני משום שזו הייתה המלצה של מערכת הביטחון.
על רקע הטרור העממי ההולך ומתגבר בגבול רצועת עזה, שנמדד בהיקף המשתתפים והאש המופנית מהצד הפלסטיני וניסיונות החדירה מהרצועה, הרמטכ"ל גדי איזנקוט מוביל בקור רוח מדיניות שקטה ולא מתלהמת בגיבוי רחב של ראש הממשלה בנימין נתניהו שמעדיף לא להיגרר למלחמה לפני בחירות. מדובר במדיניות נכונה עליה משלם הרמטכ"ל מחיר אישי, אך בדרך נעשו טעויות שהובילו להתשת הכוחות בקו המגע ושחיקת ההרתעה הישראלית. אלו גרמו בין היתר להמשך ההפגנות במהלכן משליכים הפלסטינים רימוני רסס ומטענים מאולתרים, ומפריחים בלוני תבערה.
מקרה הבוחן האחרון היה שיגור הרקטות לעבר באר שבע וגוש דן. הרמטכ"ל היה יכול להורות לכוחות ההנדסה להרוס את מרחב ההפגנות הקשה ביותר מול מעבר קרני או לתקוף בכיר בדרגי השטח של חמאס והג'יהאד האסלמי. אלא שבצה"ל בחרו להמליץ על תקיפות שלא גוררות אחריהן תגובות, כאלו שהחמאס לא יתקשה להכיל. הרמטכ"ל, כמו הדרג המדיני בולע את הרוק וממשיך הלאה, אך המבחן עוד לפניו. ככל שיחלוף הזמן לקראת סוף כהונתו חמאס עשוי לנצל את הרגישות ולאתגר את צה"ל. אז יעמוד גם הקבינט בדילמה כיצד לנהוג ולגבות מחיר מהצד הפלסטיני.
הבלבול בישראל בשאלת התגובה על הטרור בגבול אפשר לחמאס לבנות דוקטרינה מאוד ברורה: קו התשה באמצעות הפגנות אלימות שהתחילו בכלל באמצעות הפרחת עפיפונים ובלוני אש ועבר להשלכת רימוני רסס, מטענים, חדירה לשטח ישראל והשחתת ציוד ותשתיות. מנופי הלחץ כמו סגירת מעבר כרם שלום ומעבר ארז התבררו כמסננת לא יעילה. במסגרת מכבסת המילים הפכה קטאר למנוף אסטרטגי? זו אחיזת עיניים. בתקופת שר הביטחון אהוד ברק היו משחקים עם מכליות הדלק כמעט ללא רעשי רקע כי לכולם היה ברור שלסנקציות כלכליות ולסיכול הממוקד יש את ההשפעה הגדולה ביותר. גם מרחב הדיג הוא לא באמת מנוף לחץ אדיר.
בעוד עשרה ימים אמור יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לסיים את הוועידות השונות באש"ף. במהלכן ייתכן ויטיל את הפצצה החזקה ביותר על ממשלת החמאס: סנקציות כלכליות. עוד קיצוץ של מיליונים בסבסוד האנרגיה או המשכורות לעשרות אלפי הפקידים. חמאס לא בולע במהירות צפרדעים מהסוג הזה, ובדרך כלל הוא מגיב בטרור.
על הדרג המדיני לפעול בשני מישורים שיש ליצור ביניהם הפרדה מוחלטת: המישור הכלכלי הפלסטיני בעזה והמישור הצבאי. צה"ל מצדו, ישוב לפעילות המיוחדת המותירה עשן בצד הפלסטיני מבלי לקחת אחריות. זו שבמסגרת המערכה שבין המלחמות מוגדרת כפעילות חשאית. זו שבאמת מטילה אימה על הצד הפלסטיני ומחזקת את ההרתעה. בפועל צה"ל בחר באופי תגובות כמעט קבוע ושבלוני אותו חמאס יודע לצפות מראש.