בשנה הבאה ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי לשבור את שיא הכהונה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, אבל במסדרונות האו"ם בניו יורק מלחשים שהוא בדרך לשבור שיא אחר - מספר ההופעות הרצוף של מנהיג מערבי בעצרת הכללית של האו"ם.
ראשי מדינות אחרות נוהגים לוותר לפעמים על התענוג של הביקור השנתי בניו יורק הפקוקה והעמוסה, אבל לא נתניהו. השנה זו היתה ההופעה השמינית שלו ברציפות בפני העצרת, ובמידה רבה של ודאות אפשר לקבוע שזו הבמה האהובה עליו מכולם. הנושאים תמיד אותם נושאים, השעה תמיד אותה שעה, הקהל המוזמן ביציע תמיד מריע ונתניהו, כהרגלו, תמיד נותן את ההצגה הכי טובה בעיר.
אז אחרי המפות מאושוויץ בירקנאו, תרשים הפצצה והקו האדום, ו-44 שניות השתיקה של שנים עברו, השנה, לכאורה - הגימיק התורני היו תצלומי אוויר של מחסנים גרעיניים איראניים ואתרי טילים של חיזבאללה. נתניהו קרא לזה "תמונה ששווה אלף טילים", אבל זה לא היה עוד גימיק סמלי, ואפילו לא עוד שוויץ מתרברב על יכולות המודיעין של המוסד, אלא מידע חדש, חשיפה, סיפור של ממש.
עוד בוואלה! NEWS:
אלפים יצאו להפגין בעזה אחרי נאום אבו מאזן: "לא מייצג אותי"
נתניהו חשף בנאומו באו"ם: "לאיראן יש מחסן גרעיני סודי"
טבילת קרב ראשונה: חמקני F-35 אמריקניים תקפו באפגניסטן
זה כנראה המקצוע השנוא עליו, אבל אם הוא לא היה ראש ממשלה אלא עיתונאי, נתניהו היה יכול לזכות על הסקופ הזה בפוליצר. היו לו שם פרטים חדשים, תרשימים מרשימים, עדויות והוכחות. אך בפוליטיקה כמו בעיתונות, התזמון הוא הכל. במשלחת הישראלית לאו"ם עשו מאמצים גדולים כדי לתזמן את השידור לשעות המהדורה בערוצי הטלוויזיה בישראל, בין היתר, כי במהדורות המקומיות בארה"ב - כנראה שאף אחד לא ישים לב: השימוע הדרמטי למועמד של טראמפ לבית המשפט העליון השתלט מאז שעות הבוקר על כל גלי האתר, ואפילו בפוקס ניוז, ערוץ הבית של נתניהו וחבר מרעיו, הקדישו לו שניות ספורות בלבד.
מלכתחילה, כשנתניהו מדבר באנגלית - זה מיועד בדרך ככל כדי להלהיב את קהל האוהדים בבית, אבל הפעם - יותר מתמיד - תשומת הלב התקשורתית הבינלאומית היתה עסוקה בנושאים אחרים, והסיפור הגדול של נתניהו והמוסד - האתר הגרעיני האיראני החדש ואתרי הטילים הסודיים של חיזבאללה ליד ביירות - יצטרך לחכות לסבב החדשות הבא, ונועד להרשים בעיקר את אוזניהם של הישראלים בצד השני של האוקיינוס.
כמו ארכיון הגרעין האיראני, שישראל חשפה במאי האחרון, גם הפעם - החשיפות המודיעיניות של ישראל משרתות מטרה גדולה יותר - הגברת הלחץ הכלכלי על איראן וסיוע לממשל טראמפ במאבקו לביטול הסכם הגרעין. בניגוד לארכיון הגרעין האירני, שנחשף קודם כל בתקשורת ורק אחר כך הוצג בפני סוכנויות המודיעין בעולם והסוכנות לאנרגיה אטומית, הפעם התהליך היה הפוך, ונועד, בין היתר, לעשות שיימינג פומבי לאותן ארצות ששותקות ו"מפייסות", כלשונו של נתניהו, את המשטר האיראני, למרות שהן מכירות היטב את החומר.
בניגוד לשנים עברו, הפעם נתניהו נתן יותר מסיסמאות שחוקות בנוגע לאיום האיראני, ובשונה משנים עברו, כעת הוא מגובה על ידי נשיא המעצמה החזקה בעולם.
מבחינה דיפלומטית לא בטוח שהביוש הפומבי של ראש סבא"א, יוקיה אמאנו, ושל מדינות אירופה, משרת את המטרות הללו, וגם מנהיגי אירופה כנראה שבעו מהטפות המוסר של נתניהו ומהרפרנסים לפייסנות של שנות ה-30. אבל ברוח העתים ובטראמפיזם המתבקש, גם נתניהו אימץ לעצמו שואו זחוח, שמזלזל במדינות אירופיות ומוסדות בינלאומיים. עכשיו זה נתניהו וטראמפ מול שאר העולם - וראש הממשלה בהחלט מרוצה מזה.
הברומאנס של נתניהו וטראמפ לא מוגבל רק לאיראן. חברו הטוב של נתניהו, טראמפ, סידר לו שנה מהחלומות שכללה את העברת השגרירות לירושלים, ביטול הסכם הגרעין, והמלחמה נגד ההטייה האנטי ישראלית בארגוני האו"ם, וחלק לא מבוטל מהנאום הוקדש להכרת תודה. השורות המוכרות משנים עברו, על "בית החושך" והשקרים שנתניהו מכיר עוד מימיו כשגריר באו"ם, הומרו במילות שבח לטראמפ ולשגרירה ניקי היילי, שבשנה החולפת הכריזו מלחמה על חלק מהמוסדות שנתניהו כל כך אהב להיכנס בהם בנאומיו בעבר.
במקום הבכיינות הרגילה על האו"ם, נתניהו עלה למתקפה על מבקרי חוק הלאום, ואת חמש הדקות האחרונות של הנאום הקדיש לחוק: על פניו, היה בכך מענה לנאומו התוקפני של אבו מאזן והוכחתו מי שבעבר הכחיש שואה על צביעותו בהאשמת ישראל בגזענות, אבל באולם העצרת הכללית בניו יורק נשבו לפתע רוחות של פוליטיקה מקומית, וכתב ההגנה על חוק הלאום - והאשמת מבקריו באנטישמיות, היה גם חלק מהמשחק הפוליטי בבית, והתגובות הצפויות - המשבחות מימין והקוטלות משמאל - לא איחרו לבוא, ממש על פי הפרוטוקול.
בתמהיל הקבוע המוכר משנים עברו, נתניהו לא שכח לרגש את היושבים בציון עם אזכורים לארץ התנ"ך ולאבות אבותינו, ולסיים עם מילות גאווה פטריוטיות על חשיבותה של ישראל בקרב אומות העולם. הוא שוב הוכיח שהוא נואם גדול, מהגדולים בהיסטוריה של המדינה, ומעריציו בוודאי יגידו שהוא הגדול ביותר, אבל כדאי גם לזכור שלנאומים יש משמעות מוגבלת.
מאז 2011 נתניהו נשא שמונה נאומים מעולים, שכל אחד מהם התעלה על קודמו, ובכולם התריע מפני איראן ואיומיה על ישראל. זה לא מנע מטהרן לפתח נשק גרעיני, זה לא מנע ממנה להתחמש ולהרחיב את נוכחותה באזור, וגם המילים החזקות בנאום הזה לא ישימו סוף לניסיונות ההתבססות בסוריה ולבנון וגם לא יפתרו את המשבר המדיני עם רוסיה או יבטיחו את חופש הפעולה של צה"ל באזור. בשנה הבאה נתניהו אולי ישבור כמה שיאים, אבל נאומים לבדם לא בהכרח משנים את ההיסטוריה.