אין צירופי מקרים, אין מניע חברי: ההכרעה שהכניסה את דנקנר לכלא

שלושה שופטי בית המשפט העליון ניל הנדל, דוד מינץ וג'ורג' קרא הותירו היום (רביעי) על כנה את הרשעתם של נוחי דנקנר ואיתי שטרום, ואף החמירו בעונשם. השופטים אישרו את מסקנת בית המשפט המחוזי בתל אביב כי הראיות מצביעות על כוונה פלילית של דנקנר ושטרום להשפיע באופן מלאכותי על שער מניית איי.די.בי - וכי זהו ההסבר היחיד למעשיהם.

הרשעתם של השניים בבית המשפט המחוזי, לפני כשנתיים, הסתמכה כמעט לחלוטין על ראיות נסיבתיות. כלומר, כאלו שלא מצביעות באופן ישיר ובהכרח על ביצוע עבירה. הראיה הישירה היחידה הייתה עדותו של עד המדינה בפרשה, עדי שלג, שהיה שותפו של שטרום. הוא טען כי ב-21 בפברואר 2012, היום הראשון של "הרצת" המניה, זימן אותו שטרום למשרדי החברה ואמר לו: "עדי תעשה כל מה שאתה יודע ויכול בשביל שהנייר לא ירד". אולם, כבר בבית המשפט המחוזי הוכיחו הסנגורים באמצעות איכוני טלפון כי לא ייתכן שפגישה כזו אכן התקיימה.

לקריאה נוספת:
העליון הכריע: שלוש שנות מאסר לנוחי דנקנר בפרשת הרצת המניות
לקריאת הכרעת הדין המלאה בעניינם של דנקנר ושטרום

לאחר שנפסלה עדותו של שלג נותרו שלושה מעשים עיקריים שעליהם התבססו השופטים בפסק דינם: ראשית, דנקנר התקשר במהלך שלושה ימי ההרצה לבכיר בבנק הבינלאומי, וביקש ממנו לאשר לשטרום אשראי של 15 מיליון שקלים - כביכול כדי שיוכל להמשיך לרכוש בבורסה מניות של איי.די.בי ובכך לנפח באופן מלאכותי את המסחר ואת מחיר המניה. שנית - הלוואה אישית של שמונה מיליון שקלים שנתן דנקנר לשטרום, כביכול לאותה מטרה; ושלישית - דנקנר הפנה משקיעים שירכשו משטרום מניות של איי.די.בי, במקום להפנותם לבורסה. כך יכול היה שטרום למכור ל"מחלצים" של דנקנר את המניות שקנה בשוק במחירי הפסד, בזמן שהוא ממשיך לקנות מניות מהבורסה במחירים גבוהים יותר.

כבוב מצא כי ההסבר ההגיוני היחיד למעשים הללו הוא כוונה לעשות מניפולציה על מחיר המניה. היום אישרו שופטי העליון את מסקנתו. השופט הנדל התייחס בערעור בהרחבה לטענה לפיה פעולותיהם של דנקנר ושטרום לא נעשו כדי להשפיע על המניה.

"הייתכן שפעולות דנקנר נעשו ממניע חברי בלבד, ללא כל כוונה להשפיע על השער", תמה, והשיב: "יש להשיב לשאלה זו בשלילה... טענותיו הקונקרטיות של דנקנר בדבר חוסר ההיגיון ביחס לכל אחת מהראיות, אינן מצליחות להסביר את צירופן יחד, ואת התמונה הנוצרת מהרכבת הפאזל... קשה לטעון שמדובר בשורה של צירופי מקרים, המתוזמנים כולם לשלושת ימי ההנפקה. אומנם בנסיבות אחרות אין לשלול אפשרות כי פעולותיו של דנקנר ביחס לשטרום נעשו ממניע 'חברי', אולם בנסיבות עניינינו, ועל רקע פרשת ההנפקה - ההסבר 'החברי' אינו מתיישב עם הראיות, הממצאים, ואף עם דרישת הספק הסביר".

השופט קרא התייחס להסבר החלופי שהציעו דנקנר ושטרום - ודחה אותו מכל וכל. "הקדמתי וציינתי כי במרכז הגנתם הציגו שטרום ודנקנר טענת 'מקריות', והעדר כוונה פלילית מאחורי המעשים שהוכחו ושאין עליהם מחלוקת", כתב. "על מנת להמחיש מידת האבסורדיות שבטענה מצאתי להציג ברצף את מכלול האירועים הנגועים במקריות לטענתם".

מיד לאחר מכן מונה קרא 15 אירועים שונים, ומדגיש בסרקזם כיצד לטענת המערערים כולם אירעו במקרה. "במקרה הודיע שטרום לדנקנר מספר ימים לפני ההנפקה כי בכוונתו לרכוש מניות בשני מיליון שקל בהנפקה... במקרה שינה שטרום את דעתו ותחת רכישת מניות בהנפקה רכש בבורסה ב-21 בפברואר 2012 מניות בסכום של כ-15 מיליון שקל... במקרה בצהרי אותו יום, שטרום פונה שוב לדנקנר הפעם בבקשה שיפנה אליו אנשים שיקנו מניית איי.די.בי", וכו'. "לסיכום", פסק קרא, "בהינתן ריבוי התרחישים ה'אקראיים' במהלך התקופה הרלוונטית לאישום תתקשה כל ערכאה לקבל הסבר של מקריות ככזה שיכול לעורר ספק סביר".

השופטים התייחסו גם להסברים החלופיים שהעלו שני המערערים לגבי כל אחד מהאירועים בנפרד. כך, למשל, כתב קרא על ההלוואה שהעניק דנקנר לשטרום: "חרף העובדה שההלוואה ניתנה בגלוי, בהסכם בכתב, מחשבונו של דנקנר לחשבונו של שטרום, הרי שנסיבות מתן ההלוואה והתנהגות הצדדים מלמדות על תחושת חוסר הנוחות, ההסתרה והשקרים שליוו את הסבריהם לכך... רוצה לומר, אלמלא הבינו דנקנר ושטרום כי ההלוואה 'אינה מריחה טוב' לא היו טורחים להצניע את קיומה ולא לומר את כל האמת באשר לנסיבות נתינתה".

לבסוף, השופט מינץ ניתח את סוגיית העונש, והגיע למסקנה כי בית המשפט המחוזי הקל יתר על המידה עם הנאשמים. "עיון בגזר הדין מלמד כי על אף שננקטה בו לשון חריפה נגד מעשיהם של דנקנר ושטרום ועל אף הדגשת הצורך המובהק במיגור עבריינות צווארון לבן בכלל ועבריינות בשוק ההון בפרט, גישה זו לא מצאה ביטוי הולם בעת גזירת העונשים", כתב. "במקרה שלפנינו מדובר בפרשת תרמית בניירות ערך מהחמורות והחריגות שהתגלו בשנים האחרונות, אשר מתייחסת לחברה הבולטת והמשפיעה בישראל באותם ימים".

מסקנתו של מינץ, אליה הצטרפו שני השופטים האחרים, הייתה אחת: יש לקבל את ערעור הפרקליטות ולהטיל על השניים עונשים חמורים יותר. עונשו של דנקנר הוחמר משנתיים של מאסר בפועל לשלוש, ושל שטרום משנת מאסר בפועל לשנתיים.

פרקליטותיו של שטרום, עורכות הדין איריס ניב סבאג ונוית נגב, מסרו בתגובה להכרעה בעניינו כי הן מצרות על ההחלטת וחושבות "שההחמרה בעונש אינה במקומה". לדבריהן, "אחרי שבית המשפט העליון לא קיבל את עדות עד המדינה, היה לכל הפחות מקום להקל בעונש ולא להחמיר. אנחנו טענו בפני בית המשפט העליון שללא עדות עד המדינה אין בסיס להרשעה, ולחלופין - טענו להקלה בעונש של שנה שהוטל על איתי שטרום. טענו שבית המשפט המחוזי טעה כשפירש את הפעילות של של שטרום פרשנות פלילית".

עוד מסרו השתיים כי "התביעה התבססה בטענותיה על עדות עד המדינה, עדי שלג. אותה עדות שהוכחנו בחקירה נגדית את שקריותה בממצא מדעי באיכוני טלפון. מדובר בעד שלא היתה מחלוקת שאף 'עקץ' את איתי שטרום וגנב ממנו מאות אלפי שקלים, כחלק מאותה פעילות. בית המשפט העליון קיבל שעדות שלג כעד מדינה נפלה - ועדיין, לצערנו, דחה את ערעורינו".

מטעמו של דנקנר נמסר כי הוא "מופתע ומאוכזב מההחלטה". עוד נמסר כי "בשעה קשה זו אני שואב כוח ממשפחתי, חברי, ואהבתי למדינה. אני מאחל לעם ישראל שנה טובה כתיבה וחתימה טובה".