כך לא מתחילות מערכות צבאיות, כך מסתיימות מלחמות התשה. 8 באוגוסט, אתמול, היה ב-1970 יום הפסקת האש במלחמת ההתשה בתעלת סואץ. לקראת הפסקת האש הייתה, כמוגדר וכמובן, אש. הרבה אש, וגם הרבה פעילות מדינית. המשוואה חייבת לכלול נצירת הנשק והתקדמות להסדר גם יחד. אחרת, הפסקת האש תתפורר במהרה.
במקרה ההוא, של קיץ 1970, התחיל מיד ויכוח, גם ישראלי-אמריקני, על סעיף הקפאת הכוחות בהסכם הפסקת האש. אז דובר על טילי קרקע-אוויר מצריים-סובייטיים שהוזזו למחפורות בשעות שסביב כניסת ההסכם לתוקפו. המחלוקת שימשה עילה לישראל להשתמטות מחידוש התהליך המדיני לפי עקרונות החלטה 242, שטחים תמורת שלום.
עוד בוואלה! NEWS:
יותר מ-180 שיגורים לעוטף, צעירה נפצעה קשה; צה"ל תקף 150 מטרות
בנו של הפצוע מרסיסי רקטה בשדרות: מצאתי מטלית וקשרתי לאבא את היד
מתחם האימה בניו מקסיקו: "הילדים אומנו לבצע טבח בבתי ספר"
ההסכם ההוא הוגבל מראש לשלושה חודשים, שהוארכו בפועל לשלוש שנים בגלל מותו של הנשיא נאצר ועליית יורשו סאדאת. בעזה, ההיבט השלטוני החשוב הוא ביסוס מעמדו של יחיא סינוואר, כמי שמעוניין להגיע, בתנאים מסוימים, להסדרת יחסי חמאס עם ישראל. בשני המקרים הושפע המצב גם מהתפתחויות פנים-ערביות, "ספטמבר השחור" בין ירדן לבין אש"ף (בתמיכת סוריה) והפיוס המתמהמה בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית.
צה"ל יצא אתמול לסבב הנוכחי מול שני אויבים - חמאס והדימוי (המוצדק) של ישראל כנרתעת מהסלמה הכרוכה במערכה קרקעית. כדי לקעקע דימוי זה, הגיב צה"ל על שיגורי הרקטות בטיפוס זהיר בסולם הכוח - בידיעה שתבוא תגובה על התגובה וששני הצדדים עלולים להיגרר למערכה שאינם להוטים להסתבך בה. בה בעת, נמשכו מאמצי התיווך, שבלעדיהם לא מסתיימים סבבים כאלה.
נוסחת חמאס: סבל תמורת סבל
השיטה היסודית והנבונה של צה"ל היא "באין רגיעה - גריעה". המהלומות האוויריות גורעות פיסה אחר פיסה מהתשתית הצבאית של חמאס, מעל לקרקע ומתחתיה. לא מספיק כדי להכניע אותו, אך משמעותי במצטבר, מסייע לכוחות פיקוד הדרום אם ייאלצו לפשוט יבשתית ומוכיח את עומק החדירה המודיעינית לנבכי חמאס. התוצאה המצטברת חשובה, גם מפני שבהסכם הפסקת אש, ובוודאי בהסדרה ארוכת-טווח, תוקפא פגיעת צה"ל בהתעצמות חמאס. זאת מכירת סוף העונה, ניקוי מדפים לקראת ספירת מלאי.
המציאות מתסכלת, כי לאחר כל סבב מוצגת כהישג חזרה להבנות הסבב הקודם. היעד הישראלי המידי עכשיו הוא לחזור להבנות "צוק איתן", שהיו חזרה להבנות "עמוד ענן". ישראל שואפת, בהבנות אלה, לביטחון ולתחושת ביטחון; האוכלוסייה בעזה - לרווחה ולתחושת רווחה. המשוואה הישראלית היא שקט תמורת שקט. נוסחת חמאס דומה אך לא זהה: סבל תמורת סבל.
לחמאס קל יותר להגיע להפסקת אש מתוך אש, מאשר מתוך רגיעה. ראשי הזרוע הצבאית ואנשי הנהגת החוץ, שהתכנסו השבוע כולם בעזה, קיבלו המחשה חיה, או ממיתה, לעוצמת צה"ל ולאיפוק בהפעלתה. יש בכך סיוע להשלמת הגורמים הלוחמניים בחמאס עם מגמת ההסדרה.
אשר לתקרית שהשיקה שלשום את סבב האלימות, האחריות לה כולה של חמאס. מי שעורך מופעי ראווה בסמיכות לגדר הגבול, עם צלפים חמושים המכוונים נשק לעבר כוח צה"ל, מזמין סיכול. נכון נהגה התצפיתנית שהתריעה, ונכון נהג המפקד שהורה לצוות הטנק להקדים ולפגוע בעמדת חמאס. פעל כאן, כנראה, גם מזל מיוחד: לא המפקד הקרקעי ולא השריונאים היו אדוקים בדתם עד כדי לסרב לקבל התרעה מחיילת.