"דרוזים נאמנים ומקופחים" - זו הייתה כותרת המאמר שפרסם צעיר מדליית אל-כרמל, כשהיה בן 29, בעיתון מעריב בתחילת שנת 1984. חצי שנה קודם לכן שלח הצעיר, שהיה אז קצין בדרגת סרן, מכתב לרמטכ"ל דאז משה לוי ("משה וחצי"), בו כתב כי החליט להשתחרר מצה"ל בשל מה שהגדיר "מדיניותה של ישראל כלפי אחינו הדרוזים בלבנון".
34 שנים לאחר מכן, אותו קצין מתוסכל הוא הדרוזי שהגיע למעמד הבכיר ביותר בפוליטיקה הישראלית - ח"כ איוב קרא. כיום הוא מכהן כשר התקשורת ומחברי הליכוד הנאמנים והקרובים ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו. כמו בימים ההם, העדה הדרוזית מוצאת את עצמה במצוקה וטוענת לאפליה וקיפוח מצד המדינה - אבל עכשיו מי שהיה צעיר זועם נמצא בצד השני של המתרס ומגן על הממסד שבלבו הוא נמצא.
כשהדרוזים פגשו את הזעם המזרחי
אחרי שפרש מצה"ל בכעס מצא קרא את דרכו למפלגה שקמה רק שלוש שנים קודם לכן. "בקומה זקופה" הייתה סיסמת המפלגה שנשאה על דגלה תיקון העיוותים וביקשה לשים קץ לקיפוח של בני עדות המזרח. לקראת הבחירות לכנסת ה-11 הוצב קרא במקום השמיני ברשימה, אך המפלגה הצליחה להכניס רק נציג אחד לכנסת - אהרון אבוחצירה.
עוד בוואלה! NEWS:
בגלל הכינוי "מדינת אפרטהייד": רה"מ פוצץ את הפגישה עם הדרוזים
מחאת השמיניסטים הדרוזים: "ניתן הכל, אך חוק הלאום מפחית מהרצון לשרת"
רבבות במחאת הדרוזים: "פודלים מסיתים נשלחו להגן על חוק הלאום"
הכעס של קרא הצעיר על המדינה פגש את הזעם המזרחי שהחל למצוא אז את דרכו לתוך הפוליטיקה הישראלית. החברה הדרוזית תססה גם היא באותן שנים על רקע הפגיעה באחיהם בלבנון. עם תום כיבוש דרום לבנון, צה"ל מצא את עצמו בהרי השוף ונאלץ לחצוץ בין הדרוזים לנוצרים. מצד אחד היו אלה הנוצרים שהיו שותפים של ישראל במלחמה, ומצד שני היו אלה הדרוזים שאחיהם בישראל שמרו אמונים למדינה והחליטו לשרת בזרועות הביטחון שלה.
הדרוזים והנוצרים נלחמו על השליטה בהרי השוף וכל האמצעים היו כשרים, החל מירי ארטילרי ועד מעשי רצח וחטיפות הדדיות של אנשים. הדרוזים בישראל היו בתחושה כי צה"ל לא עושה די כדי להגן על אחיהם בלבנון ובישראל החל לפשוט גל מחאה גדול. בתוך כך, עשרות חיילי מילואים דרוזים סירבו להתגייס לשירות מילואים לאחר שהבינו כי לא יוצבו בכפרי הדרוזים בהרי השוף.
המחאה החריפה כשעשרה חיילים דרוזים ערקו משורות צה"ל על מנת להילחם לצד הדרוזים בלבנון נגד הכוחות הנוצרים. במקרים אחרים היו דרוזים שיצאו לביקורי קרובים בלבנון ונשארו שם כדי לסייע במאבקם. במקביל הגיעו לישראל משלחות דרוזיות מלבנון שהפיצו את דבר מצוקתם.
המתח גבר וחבר הכנסת הדרוזי אמל נאסר א-דין מהליכוד הגיע באוקטובר 1982 להרי השוף שם נפגש עם ראשי העדה הדרוזית. במפגש ציין כי ראש הממשלה דאז מנחם בגין הורה לשר הביטחון ולרמטכ"ל להפעיל את צה"ל כדי שימנע מעשי איבה נוספים בין הצדדים.
תחושות הכעס והתסכול על המתרחש בלבנון חברו לתחושת הקיפוח של הדרוזים בישראל, ובדיונים המזכירים את השיח של ימים אלה, הדרוזים דרשו אז "שוויון מלא". וכמו תמיד במצבים מעין אלו, בנובמבר 1983 החליטה הממשלה לקים ועדת שרים במטרה להגיע "לפתרון בעיות הכרוכות בקידום שילוב הדרוזים במדינה". כמו היום, גם אז דיברו על בעיות של מגורים, קרקעות ועוד. האמרות "שותפות גורל" ו"אחים לנשק" הוזכרו בכנסת גם בשנות ה-80.
קרא ציין, באותו מאמר זועם במעריב, את בעיית הדיור בקרב הדרוזים, היעדר רישיונות בניה, היעדר פיתוח וכן הוסיף תופעה אותה הגדיר כ"מעניינת". לדבריו של קרא את התופעה "הנהיג המערך וממנו למד גם הליכוד: כל מפלגה טיפחה את המנהיג שלה בעדה הדרוזית ועל פיו יישק דבר. זו תמונה עגומה. לא נותר אלא לקוות שאם בלבנון קופחנו, לפחות לא נקופח בישראל". כך כתב מי שפרח בליכוד והפך לפוליטיקאי הבכיר בתולדות העדה הדרוזית, עדה שעדיין חשה כי אינה זוכה ליחס הראוי - אך הפעם קרא אינו שותף למאבק.
