"המשפחה הכל כך מאוחדת וחמה שלנו התפרקה לחתיכות", במילים אלה מתארת רויטל אזרד את ההתמודדות עם מותה של בתה אביגיל לפני שש שנים, בעקבות זיהום ברקמת המוח וטיפול לקוי בבית החולים. בתביעת רשלנות שהגישה המשפחה לאחרונההמיוצגת על ידי עורכת הדין אנה אונגר ממשרד אונגר-שויגמן נגד בתי החולים הלל יפה ושיבא נטען כי אביגיל, בת 12, אובחנה באיחור וקיבלה מינון כפול של תרופה נגד הזיהום - דבר שגרם לבצקת מוחית קשה והביא לקריסה הדרגתית של מערכות גופה במשך קרוב לשלושה חודשים, עד למותה.
"זה היה יום שישי בצהריים", שחזרה אזרד בשיחה עם וואלה! NEWS "התקשרו אליי מבית הספר ואמרו לי שאביגיל התעלפה ושהזמינו לה אמבולנס והיא בדרך לבית החולים". הילדה פונתה לבית החולים הלל יפה בחדרה - עיר מגוריה של המשפחה - כשהיא סובלת מחום גבוה מאוד, כאבי ראש, דיבור לא ברור, בלבול וישנוניות.
לקריאה נוספת:
"לא היה איך לדעת": הטעות שהובילה למתן מינון תרופה שגוי לפעוטה
"בשבת היו לה עוד שני פרכוסים ואמרתי לצוות שמשהו פה לא בסדר", הוסיפה אזרד. "נבהלתי, זה מעולם לא קרה לה. הם זרקו לנו כל מיני אפשרויות באוויר, מה זה יכול להיות, ואמרו שיהיו חכמים יותר אחרי בדיקת CT אבל היא יצאה תקינה. הילדה המשיכה לדעוך לי, עם עיניים סגורות, רדומה ובקושי מצליחה לתקשר".
על פי כתב התביעה, רק 46 שעות לאחר אשפוזה של אביגיל בבית החולים החלו הרופאים לחשוד כי מדובר בזיהום ברקמת המוח (הרפס אנצפליטיס) ורק 12 שעות לאחר האבחון החלו לטפל בה באמצעות אציקלוביר - טיפול תרופתי אנטי-ויראלי הניתן נגד וירוס ההרפס שיש צורך חיוני לקבלו סמוך לאבחון הזיהום. עוד נטען בתביעה כי הטיפול בתרופה הופסק לאחר מתן מנה אחת, על אף שבדיקת MRI מוח אבחנה כי אביגיל סבלה מנזק מוחי בשל האנצפליטיס ולמרות המלצת הייעוץ הנוירולוגי על המשך טיפול באציקלוביר.
"החתימו אותנו על הסכמה טיפול ואמרו שאין לנו מה לדאוג"
ביום הרביעי לאשפוזה של אביגיל בהלל יפה הוחלט להעבירה למחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים שיבא בתל השומר, שם הוחלט לחדש את הטיפול באציקלוביר. אולם, יומיים לאחר המעבר לבית החולים השני החליטו הרופאים לערוך פענוח מחדש לבדיקת ה-MRI מוח שעברה אביגיל והעלו אפשרות כי היא סובלת מ-ADEM, מחלה אוטואימונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. על כן הוחלט לשנות את ההמלצה לטיפול בנוגדן תוך-ורידי (IVIG), חרף העובדה שבפענוח הבדיקה שערך רופא נוירו-רדיולוג עלה כי מצבה של אביגיל מתאים לאבחון של זיהום רקמת המוח ולא ל-ADEM.
מדובר בטיפול שבדרך כלל אינו ניתן לילדים מתחת לגיל 21, אך לטענת אזרד בבית החולים אמרו למשפחה כי היו בעבר מקרים דומים רבים. "החתימו אותנו שאנחנו מסכימים שהיא תקבל את התרופה הזאת", הוסיפה. "אמרו שאין לנו מה לדאוג". לדבריה, ביום השני לטיפול חלה התפתחות חיובית במצבה של אביגיל: "היא ישבה ודיברה איתנו, ממש תקשרה". למחרת נשארה אזרד לבדה עם בתה בבית החולים. "שלחתי את בעלי הביתה, הייתי בהריון ואמרתי לו שאני יכולה להישאר והכול בסדר".
אביגיל חוברה לאינפוזיה וקיבלה את התרופה בטפטוף לתוך הווריד. אולם, לדברי אזרד, חלה טעות במינון ובמקום טיפה בכל תשע דקות - קיבלה בתה את התרופה בקצב של טיפה בכל תשע שניות. "ישבתי לידה והיא התחילה לרעוד. היא לחשה 'אמא, אמא'", שחזרה. "קראתי לרופאה, היא הגיעה ואכלה לי טוסט מול העיניים ואמרה לי 'זה בסדר. תכסי אותה, קר לה', והלכה". לדברי האם, היא כיסתה את בתה, אך זו המשיכה לרעוד.
בהמשך הבחינה אזרד כי בתה מוציאה קצף מפיה. "בתופעות הלוואי של התרופה היה כתוב שצריך לשים לב במקרה של רעידות, ובמקרה של בריחת שתן צריך להפסיק את התרופה באופן מידי", הוסיפה. "הרמתי מהר את השמיכה וראיתי שכל המיטה עם שתן. התחלתי לצעוק והמכשירים צעקו איתי, רופאה, אח ואחות רצו לחדר. הילדה פשוט אבדה דופק, נתנו לה מכות חשמל". בשלב זה התעלפה אזרד והוצאה מהחדר. לדבריה, לאחר שהתאוששה לא נתנו לה לחזור לצדה של בתה. "כל הצוות היה על הרגליים, הזעיקו את מנהל המחלקה".
על פי כתב התביעה מינון התרופה בפועל היה בקצב כפול של 4.8 מ"ל לקילוגרם בשעה, למשך 20 דקות. לאחר קריסתה של אביגיל הופסק הטיפול באופן מידי ובמקומו נתנו לה הרופאים נוזלים ואופטלגין, למרות שמצבה הנוירולוגי הוסיף להידרדר. בהמשך היא הועברה ליחידה לטיפול נמרץ לאחר שאובחנה כסובלת מבצקת מוחית.
"מאוחר יותר מנהל המחלקה קרא לנו לחדר ואמר לנו שהייתה טעות בדליפה של התרופה לווריד וזה גרם לבצקת המוחית", סיפרה אזרד. "לא כל כך הבנתי, ולא רציתי להבין. ראיתי רק שחור. מאותו הרגע הילדה הייתה מורדמת ומונשמת במשך שלושה חודשים - שבהם גרתי שם, כשאני יודעת שאין לה סיכוי לצאת מזה. אבל אף הורה לא מסוגל לוותר על הילד שלו. פתאום קלטתי שהיא לא אוכלת, היא הלכה ונעלמה ונראתה כמו ניצולת שואה. היא גססה לאט עד שכל מערכות הגוף שלה קרסו והיא נפטרה. הילדה היפה והטהורה שלי, הבכורה שלי".
"חשוב לי שלא ישכחו אותה"
לדברי אזרד, אחרי מותה של אביגיל, הבכורה בילדיה, הגיעו תושבים רבים מחדרה ותלמידים מבית ספרה של בתה לנחם את המשפחה. "היא הייתה ילדה מהממת, תלמידה מצטיינת ואהובה", הוסיפה. "תמיד בכל דבר ראתה את הטוב, היא הייתה בנאדם של שלום, של נתינה. תמיד כשחזרה מבית הספר הייתה שולחת אותי לישון צהריים וישבה עם אחיה הקטנים".
חודש לפני שהיכה האסון את המשפחה סיפרה אביגיל לאמה על חלום שבו הייתה מחוברת לאינפוזיה בשתי ידיה. "אמרתי לה כמו בגמרא, 'חלומות שווא ידברו'", נזכרה אזרד. "אבל אז בהלל יפה היא אמרה את זה לי, כשהיו לה שתי אינפוזיות בידיים. נלחצתי ובסוף הורידו אחת. אני עד היום לא מאמינה שזה קרה לי. זה מסוג הדברים שאתה קורא עליהם, זה מטורף. אני עדיין לא מעכלת שאלו החיים שלי".
היום הייתה אמורה להיות אביגיל בת 18 ולדברי אמה, התחושות הקשות לא עברו. "אתה פשוט לומד להיות שחקן יותר טוב, להסתיר", הוסיפה. "אין לי תמונה שלה בבית כי בעלי לא מסוגל לראות. הילדים מחזיקים במגירות, כל אחד בחר לו תמונה שהוא רוצה. אנחנו כן מדברים עליה בבית. בכל שנה ביום הפטירה שלה יש פה אנשים כי אני לא רוצה שישכחו אותה. חשוב לי שלא ישכחו אותה".
בי"ח שיבא: הטיפול ניתן בהתאם להתייעצויות ולקביעת משרד הבריאות
מבית החולים שיבא נמסר: "המטופלת הועברה ליחידה לטיפול נמרץ ילדים במרכז הרפואי שיבא מבית חולים אחר, כשהיא במצב קשה. בקבלתה הוחל בירור מידי ובוצעו מלוא הבדיקות הנדרשות לאבחון הסיבה למצבה הקשה, לרבות ייעוץ רפואי מולטידיסיפלינרי ממומחה טיפול נמרץ ילדים, נוירוכירורגיה, נוירולוגיה ילדים והיחידה למחלות זיהומיות".
עוד נמסר כי "בהמשך להתייעצויות אלה ניתן הטיפול שהינו הטיפול הנכון והמתאים למצבה, כך קבע גם משרד הבריאות אשר בדק את האירוע. לצערנו, המחלה הקשה ממנה סבלה - מחלה זיהומית קשה - היא שהביאה בסופו של דבר לפטירתה, למרות הטיפול המסור. אנו משתתפים בצערה הכבד של המשפחה. המרכז הרפואי שיבא קולט את המקרים המורכבים ביותר מכל בתי החולים בארץ וימשיך לטפל במקרים קשים אלו במיומנות ובמקצועיות המיטבית ובכל היכולות הקיימות ברשותנו, לרבות טיפולים מתקדמים וחדשנים והמומחים הטובים ביותר".
מבית החולים הלל יפה נמסר: "כתב התביעה טרם הגיע לבית החולים. לכשיגיע נגיב בערכאות המקובלות".