בערבית יש משפט נפוץ ומוכר שאומר: "טיטי טיטי, זאי מא רוחתי זאי מא ג'יתי". כלומר, כפי שהלכתי כך באתי. ייתכן שבשלב הזה עדיין מוקדם לסכם את מה שהתרחש כאן ב-48 השעות האחרונות, אולם התחושה המוקדמת היא שהסבב האלים האחרון בין חמאס לבין ישראל היה מיותר וחסר תוצאות - כפי שהתחיל, כך הוא הסתיים.
במהלך הלילה שוגרו כמה פצצות מרגמה לעבר יישובי עוטף עזה, מה שנראה כמו שאריות של חילופי המהלומות מאתמול. הסבב הזה החל פחות או יותר בתקיפות הישראליות בלילה שבין שישי לשבת, שהעילה המידית שלהן הייתה תגובה על השלכת רימון יד לעבר כוח צה"ל ופציעתו של קצין שריון באורח בינוני. בפועל היה כאן ניצול הזדמנות מצד ישראל - לפגוע במנהרות התקפיות שידעו על קיומן; ומנגד לנסות אולי לשנות את הסטטוס קוו שנוצר מול חמאס, בכל הנוגע להפרחת עפיפוני ובלוני התבערה.
לקריאה נוספת:
לפני ואחרי: כך נראית מפקדת חמאס שהפציץ צה"ל
במקביל להסלמה: צה"ל יתרגל בשבוע הקרוב את כיבוש העיר עזה
ממשיך בירי ולא נרתע מעימות עם ישראל: חמאס מהמר על עתידו
בצה"ל, ובישראל בכלל, היה מי שקיווה שכמה הפצצות על מתקני חמאס ריקים יגרמו לארגון להיבהל ולעצור את תופעת עפיפוני התבערה - ואף יביאו להרגעת הרוחות בתוך ישראל, בקרב התושבים שחשו מוזנחים, ובקרב הפוליטיקאים מימין שדרשו פעולה תקיפה יותר נגד התופעה. בפועל זה לא קרה. ספק אם תופעת העפיפונים תיבלם ויתרה מכך, הביקורת של הימין בישראל ושל תושבי עוטף עזה רק הוחרפה בדרישה לפעולה נחרצת יותר.
חמאס שבר את הכלים באופן חלקי בלבד
צריך לומר, גם בחמאס לא התלהבו להגיע להסלמה נוסח זו שראינו אתמול. אך משהתקבלה ההחלטה בארגון, החל שיגור של עשרות רבות של רקטות לעבר יישובים ישראלים בקרבת עזה. כלומר, לשבור את הכלים, אך רק באופן חלקי. גם אז בחלוף כמה שעות בלבד מתחילת ההסלמה, החלו ההדלפות מכיוון חמאס בדבר ניסיונות מצד מצרים להרגיע את הרוחות ולהפסיק את האש. בפועל נראה ששני הצדדים, מרגע שהחל הסבב, ייחלו וקיוו שיישמע ה"גונג" המצרי שיביא להפסקת הקרב. וכולם - ישראל, חמאס ומצרים - ידועים שהסבב הבא כבר נמצא באופק.
המציאות בעזה לא צפויה להשתנות מקצה לקצה בעקבות הסבב האחרון. הפוליטיקאים הישראלים שממהרים לטעון כי ישראל לא תשלים עם "טרור העפיפונים" נמנעים מלומר את האמת לציבור הישראלי. ראשית, העפיפונים אינם הסוגיה הבוערת ביותר, תרתי משמע, מבחינתה של מדינת ישראל והאיומים הביטחוניים עליה. הם בעדיפות שלישית או רביעית מבחינת האג'נדה הביטחונית הישראלית.
עזה נחשבת כעת כאיום פחות קריטי על ישראל וההתמקדות של המערכת היא בצפון - בסוריה ו"היום שאחרי" אסד והאיום האיראני. היגררות למלחמה מסובכת בעזה בשל עפיפונים נחשבת מיותרת בלשון המעטה מבחינת צה"ל וישראל בשעה שבסוריה מתנהלת מערכה קריטית יותר. מכאן, שאל לתושבי עוטף עזה לצפות שהמצב מול הרצועה וחמאס ישתנה מקצה לקצה בתקופה הקרובה.
כאן אנו מגיעים לנקודה השנייה הקריטית מבחינת מדיניות ממשלת נתניהו שנמנעת מלומר זאת לציבור - ישראל רוצה בהישארות חמאס ובהישרדותו בעזה. לא בגלל חיבה יתרה לארגון, אלא מאחר שהחלופות לשלטון חמאס ברצועה, הינן כיבוש של שני מיליון בני אדם או כאוס. ומכאן בעצם המדיניות הסופר זהירה של צה"ל ושל הממשלה בנושא עזה. כלומר סבב אלים פה ושם, עפיפוני תבערה, הפגנות על הגדר, הכל בעצם בגדר "הנסבל", אך לא מלחמה כוללת שעלולה לאלץ את ישראל לקבל החלטות קשות וכואבות הרבה יותר מאלה שהמדינה מתמודדת איתן כעת.
