בית המשפט המחוזי בלוד הורה היום (חמישי) לשחרר למעצר בית מלא את הקטין הנאשם במעורבות בהצתת בית משפחת דוואבשה בדומא, אחרי כשנתיים וחצי בהן שהה במעצר. הפרקליטות התנגדה לשחרור, אך בית המשפט קיבל את ההחלטה על בסיס המלצות שירות המבחן. עם זאת, בית המשפט קיבל את בקשת הפרקליטות לעיכוב ביצוע ההחלטה.
בהחלטתו היום טען בית המשפט בשל העובדה שמדובר בקטין והזמן שחלף, הדבר מצדיק בחינה מחודש של המאסר. כמו כן נבחנה מסוכנותו של הנאשם ומצבו הנפשי. בשירות המבחן - שעל בסיס המלצתו התקבלה ההחלטה - ציינו כי הוא שינה את עמדותיו בנושא ומביע חרטה על התנהלות. עם זאת, בפרקליטות טענו כי מדובר במניפולציה.
לקריאה נוספת:
תיק הרצח בדומא: הודאות הנאשמים שנגבו תחת עינויים נפסלו
דקרו את תמונת התינוק ודרכו רובים: אישום נגד משתתפי "חתונת השנאה"
"לא יום שמח": שנה אחרי הפיגוע, אחמד דוואבשה השתחרר מבית החולים
סנגורו של הקטין, עו"ד עדי קידר, המייצג אותו יחד עם עו"ד ציון אמיר, בירך על החלטת בית המשפט. "את החלק הזה של המאבק סיימנו בהצלחה", אמר. "הציבור עוד לא נחשף לקיצוץ הזוועות שהתרחשו בתיק הזה".
חוסיין דוואבשה, סבו של עלי בן השנה שנשרף למוות באירוע, מתח ביקורת על החלטת בית המשפט. "היום הזה הוא יום מאוד קשה", אמרה. "הוא (הקטין) צריך להיות כל החיים בבית סוהר. אנחנו נלך למשפט העליון. אני מרגיש כמו באותו יום שששרפו את עלי... אין פה צדק במשפט. אנשים פלסטינים לא מקבלים צדק".
הפרקליטות הגיבה להחלטת בית המשפט על שחרור הקטין חרף התנגדותה כי "באשר לאישומים בעניין הרצח בדומא והצתת כנסיית הדורמיציון חרף כרסום בעוצמת הראיות בעקבות ההחלטה במשפט הזוטא, לא מדובר במהפך ראייתי ועדיין נותרו ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה. עוד נקבע כי באשר למרבית האישומים בעניין הקטין, אין בפסילת חלק מהראיות כדי לשנות באופן משמעותי את המצב הראייתי ואת סיכויי ההרשעה בתיק. נדגיש כי המשפט עודנו מתנהל כנגד שני הנאשמים".
בחודש שעבר פסל בית המשפט את ההודאות שנתן הקטין בחקירות בהן הופעלו נגדו אמצעים פיזיים וכן את ההודאות שנתן לאחר מכן. בית המשפט הזהיר אז כי פסילתן של חלק מההודאות מכרסמת בראיות הנוגעות לאישום בדומא ולאישום הנוגע להצתת כנסיית הדורמציון.
בית המשפט נימק את החלטתו בנושא בכך שההודאות נגבו תוך הפעלת לחץ פיזי אינן קבילות. בית הדין אף קבע כי כל ההודאות של הנאשם עמירם בן אוליאל קבילות, למעט אלה שנגבו תחת עינויים.
הנאשמים טענו כי ההודאות נגבו בהשפעת עינויים מצד אנשי השב"כ ולכן יש לדחות אותן, בעוד המדינה טוענת כי הן נגבו כחוק. בפרקליטות הודיעו כי אינם מסתמכים על ההודאות שנמסרו לאחר עינויים.
הפרקליטות הודיעה כי היא מוותרת על ההודאות שנמסרו תחת "חקירות הצורך", אולם השופטים רות לורך, צבי דותן ודבורה עטר החליטו להכריע גם בעניינן ופסלו אותן. "האמצעים הללו פגעו פגיעה חמורה בזכות היסוד של הנאשמים לשמירה של שלמות הגוף והנפש. כמו כן נפגע כבודם של הנאשמים", נכתב בהחלטה. "השימוש באמצעים המיוחדים שהפעילות בחקירות הצור, בענייננו, בן אם קיימת לחוקרים הגנת הצורך ובן אם לאו, הינו פסול", כתבו השופטים. "הפגיעה מחייבת פסילת כל ההודאות שנגבו בחקירות הצורך אף מבלי לבחון את השפעתם בפועל של האמצעים על החופשיות רצונם של הנחקרים, אף שגם דבר זה הוכח מעבר לדרוש".
לגבי ההודאות שנגבו אחרי החקירות בהן הופעלו אמצעים פיזיים, ציינו השופטים כי "אין מקום לקבוע כלל או חזקה משפטית לפיהם כל הודאה עוקבת שנמסרה לאחר הודאה שנגבתה אגב הפעלת אמצעים אלימים הינה פסולה". הודאה אחת של בן אוליאל שהתקבלה מיד אחרי החקירה בה הופעלו אמצעים פיזיים, נפסלה. השופטים קבעו כי "לא ניתן לומר כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא ניתנה באופן חופשי ומרצון". עם זאת, יתר ההודאות שהתקבלו בחקירות העוקבות.