חמאס נותן את הקצב בריקוד הקבוע בעזה - אך לא בטוח לאן להוביל

שוב הריטואל המוכר והידוע בדרום. חמאס ממשיך בשיגורי בלוני התבערה, תוך גרימת נזק אדיר לסביבה, צה"ל תוקף מטרה ברצועה - הפעם במחנה הפליטים נוסיראת - ואז מגיעה התגובה של חמאס, שטען שבכיר בזרוע הצבאית שלו ניצל מניסיון חיסול של ישראל בתקיפה הלילה: מטח רקטות לעבר יישובי הנגב המערבי, עוטף עזה. הכול לפי "המסגרת" שהתווה לא אחר מאשר חמאס בעצמו.

כלומר, הארגון הוא זה שקובע את הכללים בשלב זה, ואומר כך: "אנחנו נשגר בלוני תבערה, אם ישראל תנסה להגיב בתקיפות נגד פעילים שלנו נשיב על כך בירי רקטות (מוגבל)". וכאן מגיעה התגובה הישראלית, שעל פי רוב הינה קבועה ומוכרת: תקיפה של יעדי חמאס - מפקדות ריקות או מחסני אמל"ח. כמעט בכל המקרים, תקיפות שיסתיימו ללא נפגעים, בין היתר כתוצאה מאזהרה ישראלית שניתנת מראש באמצעות שיטת "הקש בגג".

לקריאה נוספת:
ציידי המנהרות: אוגדת עזה מקימה יחידת לוחמה תת-קרקעית
תיעוד פלסטיני מעזה: חציית הגדר לישראל, גניבת תחמושת ובריחה

השבוע החולף סיפק תחושה שייתכן שמשהו השתנה במשוואה הזו. לאחר שישראל תקפה קבוצה של צעירים ששיגרו בלוני תבערה ושלושה מהם נפגעו, חמאס נמנע מלהגיב בירי לעבר מטרות ישראליות. לרגע היה נדמה שבכל זאת שלל המאמצים הדיפלומטיים למצוא מיזמים כלכליים שיביאו לשיפור המצב ברצועה יצליחו לשכנע את חמאס שלא לדבוק בנוסחה שלו ל"הפסקת אש". אולם הלילה כבר חזרה השגרה המוכרת.

עד מתי ההתגוששות הזו על פי הכללים הללו תימשך כך? ככל הנראה עד לשלב שבו יהיו נפגעים בנפש. וגם אז לא בטוח כלל שחמאס ירצה להוביל לכיוון שעלול להסתיים במלחמה. בכל יום כמעט מתפרסמים בתקשורת הישראלית דיווחים שנסמכים על בכירים ישראלים בדבר פרויקטים חדשים שניתן להקים בעזה במטרה להביא לשיפור דרמטי ברצועה. הקמת נמל ימי בקפריסין, חוות אנרגיה סולארית, הוצאת פועלים מעזה לעבודה בישראל ומה לא - כמובן בתמורה לשחרור האזרחים הישראלים המוחזקים ברצועה והחזרת גופות החיילים.

לעת עתה חמאס אינו ממהר לאמץ את ההצעות הללו, בין היתר מאחר שישראל דורשת שהארגון יתפרק מנשקו במסגרת הסדרת המצב בין ישראל לרצועה. לכך ראשי חמאס אינם מוכנים, אולם הם אינם ממהרים גם לשבור את הכלים ולשעוט למלחמה. הארגון וראשיו חזרו למרכז הבמה הפלסטינית והבינלאומית - רק בימים האחרונים ביקרה משלחת חמאס במוסקבה בראשות מוסא אבו מרזוק, כדי לדון באפשרות של הפסקת אש מול ישראל ו/או עסקה מול ישראל בנושא השבויים והנעדרים.

ראשי חמאס נמצאים בקשר שוטף ותמידי מול צמרת המודיעין המצרי שממשיכה במאמציה להביא לפיוס פנים פלסטיני בין הארגון לבין פתח. כל העולם, כולל ארצות הברית, עסוק בעתידה של הרצועה והרבה פחות מזה בעתיד הגדה והרשות הפלסטינית. במילים אחרות, מבחינת חמאס המצב הכלכלי ברצועה אמנם קשה, אך מבחינה פוליטית ומדינית מצבו לא רע בכלל. אם אפילו בממשל טראמפ נרתמים שליחי הנשיא להביא מזור למצוקת עזה ובישראל מדברים על הצורך בהסדרת המצב עם חמאס, הרי שהארגון במובן מסוים מתקדם בכיוון הנכון.

ועוד מילה על הרשות הפלסטינית - בחודש הבא אמורה להתכנס המועצה המרכזית של אש"ף, גוף ביניים מבחינת קבלת החלטות שעל פי הצהרות ראשי פתח אמור לרשת את תפקיד הפרלמנט. כלומר, אש"ף רוצה להסמיך את המועצה המרכזית שלו לקבל את סמכויות הפרלמנט שנבחר בבחירות חופשיות בינואר 2006 ובו יש רוב גדול לחמאס.

החשיבות העצומה של הגוף הזה היא שבהיעדרו של נשיא או לנוכח אי יכולתו לתפקד, יו"ר הפרלמנט הוא שאמור להיכנס לנעליו במשך חודשיים. במקרה הזה מדובר באחד מראשי חמאס, השייח עזיז דוויק. ומכאן הרצון, או הצורך, של אש"ף ופתח לשלול מידי הפרלמנט את סמכויותיו. חמאס ואפילו דוויק עצמו הודיעו שהם מתנגדים למהלך. ועדיין הניסיון של אש"ף והעומד בראשו אבו מאזן לעקוף את הפרלמנט ולמעשה להכריז על מותן של בחירות דמוקרטיות פלסטיניות, צפוי לעמוד במרכז השיח הפוליטי הפלסטיני בשבועות הקרובים.