בין ישראל לחמאס מתנהל בשבועות האחרונים משא ומתן להפסקת אש. ליתר דיוק - סוג של משא ומתן. העפיפונים, הרקטות, ההפגנות על הגדר וההפצצות הישראליות ברצועה, הם הכלים המשמעותיים ביותר בסוג השיח שנוצר בין הצדדים. לצדם אפשר כמובן לדבר על המסרים הדיפלומטיים יותר שמעביר חמאס לישראל בשלל דרכים שמבהירים כי הוא מעוניין בהסדרה של המצב בין הרצועה לבין ישראל.
אולם בשלב הזה לפחות, הרקטות, ההפגנות שהיו בחודשים הקודמים על הגדר וכמובן העפיפונים, הם עדיין כלי התקשורת הדומיננטי בין הצדדים. החדשות הטובות הם שנראה שחמאס וישראל מעוניינות שתיהן בהפסקת אש. החדשות הפחות טובות הן המחלוקת סביב אופייה של הפסקת האש הזו. שלל שליחים שנעים בין הצדדים הבהירו יותר מפעם אחת לישראל כי חמאס אינו רוצה במלחמה. שליח האו"ם למזרח התיכון ניקולאי מלדנוב, השליח הקטארי לעזה מוחמד אל-עמאדי, וכמובן אנשי המודיעין המצרי.
עוד בוואלה! NEWS:
טראמפ עומד, הפעוטה בוכה: שער המגזין "טיים" שמסעיר את העולם
"יד ושם" ומשחק כדורגל ביפו: הנסיך ויליאם מגיע לביקור בישראל
ניסיון חיסול ביבנה: אישה בהיריון וגבר נורו בדירתם; מצבם קשה
חמאס רוצה בהסדרה ארוכת טווח שתיתן לישראל אפילו שנים של שקט. בתמורה הוא מבקש הסרה של מה שהוא מכנה "המצור הישראלי" על הרצועה: הסרת מגבלות על יצוא וייבוא, יציאת פועלים לעבודה בישראל ועוד אי אלו צעדים שיביאו לשיפור המצב הכלכלי ברצועה. הבעיה אינה סביב הסוגיות הללו אלא כמובן הנושא הביטחוני: בעוד חמאס מוכן להציע הפסקת פעילות תוקפנית מול ישראל הוא אינו מוכן לדבר על התפרקות מהתשתית הצבאית שלו בעזה - עם הרקטות והמנהרות. הוא גם מתעקש על כך שיוכל להמשיך ולפתח את היכולות הצבאיות שבידיו. ישראל מצידה הבהירה לאותם גורמים בינלאומיים שללא התפרקות חמאס מהתשתית הצבאית שמהווה איום על מדינת ישראל, לא ניתן באמת לדון בהפסקת אש ארוכת טווח בין הצדדים.
לחץ על ישראל כדי ללחוץ על הרשות
ביום רביעי בצהרים ניתן היה לראות מאזור כיסופים-עין השלושה פטריית עשן קטנטנה המיתמרת מעל מרכז הרצועה, מחנה הפליטים אל-בורייג'. לא ברור אם היה מדובר באשפה שמעלים באש בצד הפלסטיני או שמא בשאריות התקרית שהייתה כמה דקות לפני כן במחנה. לעבר קבוצה קטנה של פלסטינים שניסו להפריח עפיפוניי תבערה, נורה טיל אזהרה, והאירוע הסתיים ללא נפגעים. באורח מפתיע או שלא, לא נראו באותה שעה עפיפונים או בלוני תבערה מסוג כזה או אחר.
כמה שעות לאחר מכן כבר דווח על כמה שריפות שפרצו באזור. ובכלל, השדות הצהובים בדרך כלל בתקופה זו של השנה, נצבעו בלא מעט אזורים בשחור. הנזקים נראים בעין בלתי מקצועית כאדירים וריח העשן עדיין מורגש בכמה מהמקומות. לראיית חמאס, השיטה היחסית חדשה של שיגור עפיפוני תבערה והצתת שטחים בצד הישראלי, נועדה באופן פרדוקסלי, להוציא קיטור ולמנוע הסלמה. לנוכח המצב הכלכלי הקשה ברצועת עזה, ובעיקר בעקבות ההבנה שהפגנות המוניות על גדר הגבול עלולות לדרדר את הצדדים למלחמה, כמו גם רקטות, עבר חמאס להשתמש בנשק פרימיטיבי יחסית שגורם בעיקר נזק לרכוש.
אולי מישהו בחמאס קיווה שמהלך שכזה ישמר מצד אחד את התדמית הלוחמנית של הארגון בעיני הציבור הפלסטיני ומנגד, לא יאפשר לישראל להתעלם מהבעיות ברצועת עזה. לאחר ליל התקיפות הישראליות שבין שלישי ורביעי ושיגור כמעט 50 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, נרשמה ירידה ניכרת ברביעי במספר העפיפונים ששוגרו מרצועת עזה. אולם למחרת, חמישי, כבר חזרה לה "שגרת העפיפונים" ונרשמו כ-20 שריפות.
אסור לטעות: אין מדובר כאן בפעילות ספונטנית-עממית, אלא במאמץ מאורגן ומסודר של חמאס. הכוונה היא לעורר את הדיון בישראל בדבר הצורך בהפסקת אש מול עזה וגם לגרום לממשלת נתניהו, עד כמה שיישמע הדבר אבסורדי, ללחוץ על יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן להסיר את הסנקציות על עזה. הציפייה בחמאס היא שישראל, האויבת הגדולה של הארגון, תגרום לאבו מאזן, עוד אויב של חמאס, להפסיק את הלחץ הכלכלי של הרשות על הרצועה.
ועל מה מדובר? בעיקר שני אלמנטים: האחד - תשלום משכורות. הרשות הפלסטינית הפסיקה לשלם משכורות מלאה לפקידיה ברצועה מאז חודש מרץ. באותו חודש לא הועברה משכורת בכלל, בחודשיים שלאחר מכן הועברה חצי משכורת. ומדובר בכ-60 אלף פקידים. לכך צריך להוסיף את פקידי חמאס, כ-40 אלף, שמקבלים כבר שנים רק כ-40% ממשכורתם. כלומר הכלכלה של הרצועה שהייתה במצב גרוע, הולכת וגוועת.
והחדשות האחרונות הגיעו מכיוון אונר"א - סוכנות הסעד והסיוע לפליטים פלסטינים של האו"ם, שלנוכח מצבה הכלכלי הקשה מסתמן שתתקשה לשלם משכורות מלאות בחודשים הקרובים לעובדיה. ברצועה מדובר בכ-15 אלף עובדים. אם מחברים את כל אלה לכ-44% אבטלה מגיעים למספרים מבהילים שמעידים עד כמה המצב ברצועה קשה. מכאן הרצון של חמאס לראות לחץ ישראלי על הרשות כדי לפחות להעביר משכורות מלאות לעובדיה, אנשי פתח למי שתהה ברצועה.
עד כה אבו מאזן מסרב לעשות זאת ועומד על שלו. במקביל הוא ממשיך לעכב תשלומים של הרשות למערכת הבריאות בישראל עבור חולים המגיעים מרצועת עזה. ובכך בעצם מונע מהם טיפול רפואי ראוי ועל חלקם גוזר מוות. לכך צריך להוסיף את המחסור הקשה בתרופות המוגדרות כמצילות חיים ואת מספר הנפגעים העצום שזקוק לטיפול בבתי חולים בעקבות הפגנות הגדר - שכל אלה רק מגבירים את תחושת המצוקה ברצועה ואת הרצון לראות את אבו מאזן מפסיק את הענשת העזתיים.
ומה לגבי החשמל? הרי המצרים מזרימים לרצועת עזה לא מעט סולר כדי להפעיל את תחנת הכוח של עזה. אלא שכאן נתקלים בתופעה מדהימה לא פחות, שספק אם תדווח בכלי התקשורת הבינלאומיים. הסולר שמגיע מהצד המצרי בחודש האחרון, אינו מועבר לתחנת הכוח של עזה. במקום זאת, חמאס מחרים אותו ועושה בו שימוש למטרותיו שלו, כולל מכירה בשוק השחור עבור רווח. הארגון שזועק בכל פינה אפשרית של הגלובוס נגד "המצור הישראלי", מחרים סיוע קריטי לרצועה המיועד לספק יותר חשמל לבתיהם של התושבים. בנוסף לכל הצרות הללו, קווי החשמל המצריים שמספקים חשמל לעזה במקביל לתחנת הכוח, הפסיקו לפעול, לא ברור מדוע. אספקת החשמל לבתי התושבים עומדת כעת למי שתוהה, על ארבע שעות חשמל ולאחר מכן הפסקה של 16-12 שעות.
הסיבה היחידה שעוד מעניקה ולו שמץ של תחושת הישג לראשי חמאס, היא ההחלטה המצרית לפתוח את מעבר רפיח לתנועת תושבים. תחילה הפתיחה הייתה רק במהלך הרמדאן אך בימים האחרונים הודיעה מצרים כי תאפשר את פתיחת המעבר גם בחודשיים הקרובים. ובהיעדר הישגים אחרים להתפאר בהם, גם פתיחת המעבר הפכה לגולת הכותרת ברשימת חמאס.