"כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט", אמר ההיסטוריון הבריטי לורד אקטון. ככל שעובר הזמן, מתהדק הקשר בין כוח לשחיתות בהתנהלות נשיא טורקיה רג'יפ טייפ ארדואן. המנהיג הטורקי הוא איש חריף, מתוחכם וכריזמטי, אבל שליטתו המוחלטת בפוליטיקה הטורקית מתערערת בשנים האחרונות, עד כדי איום על מעמדו.
ארדואן בנה את עצמו מראשית הקריירה שלו על אותם עקרונות: תדמית של אדם עממי, בעל שפה פשוטה, שחקן ואוהד כדורגל, מקורב לאסלאם, איש חזון ונואם בחסד. הוא נבחר במפתיע לראשות עיריית איסטנבול בשנת 1994 וחולל בה שינוי משמעותי בתחבורה ובתשתיות. בשנת 1999 נכלא לארבעה חודשים בעקבות שיר אסלאמי קיצוני שהקריא בעצרת; "המסגדים הם בסיסנו, כיפותיהם קסדותינו, והמתפללים הם חיילינו".
עוד בוואלה! NEWS:
לחוץ לפני הבחירות: ארדואן יורד בסקרים - ומבטיח לבטל את מצב החירום
כוחות טורקיים ואמריקניים התחילו לסייר בעיירת המריבה בסוריה
ארדואן לאזרחי טורקיה: החליפו ללירה את הדולרים או האירו שחסכתם
זו הייתה חוויה מעצבת עבור מי שהצהיר בזמנו שהוא "משרת של השריעה": לאחר ששוחרר פילס את דרכו בזהירות ובנחישות, סימן את יריביו ותקף אותם רק לאחר שצבר כוח. הוא הקים עם חבריו את מפלגת "הצדק והפיתוח" (AKP), שהצניעה את גישתה האסלאמית ונשאה את דגל השוויון הכלכלי והקידום החברתי. ניצחונו בבחירות 2002 היה הראשון ברצף ניצחונות פוליטיים.
נשיא טורקיה נוהג על פי עקרונות תנועת האחים המוסלמים: התקדמות איטית ונחושה, התבססות על המעמד הנמוך המדוכא, החדרת תכני דת למערכת החינוך, השתלטות על אמצעי התקשורת, מאבק באליטה החילונית ובצבא, שינוי מוסדות ה"מדינה העמוקה", ועויינות רבה לישראל ולמערב.
התנועה רואה בדמוקרטיה כלי שאותו תנצל למטרותיה באופן זמני, בדומה לאמירה מ- 1999 שיוחסה לארדואן: "הדמוקרטיה היא כמו אוטובוס - כשמגיעים אל היעד יורדים ממנו".
הצבא שומר החילוניות
האמת שבטורקיה מעולם לא הייתה דמוקרטיה מדגם מערבי-ליברלי. במשך עשורים התערב הצבא "שומר החילוניות" בפוליטיקה וכפה חילופי ממשל, והושמו הגבלות קשות על המיעוט הכורדי ועל חופש הביטוי במדינה. בעשור הראשון לשלטונו נדמה היה שארדואן משנה את המסגרת הדמוקרטית. הוא העניק הקלות תרבותיות לכורדים ופתח בהליך פיוס עם מחתרת ה- PKK, הגביל את כוחו של הצבא, וניהל משא ומתן על הצטרפות לאיחוד האירופי.
ואולם, בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי, אולי כי העריך ש"האוטובוס הדמוקרטי" התקרב לתחנתו הסופית: כך דיכוי ההפגנות בפארק גזי בקיץ 2013, הפרת הברית עם הכורדים בקיץ 2015 ופתיחת לחימה מחודשת מול ה -PKK, המאסרים ההמוניים אחרי ניסיון ההפיכה הכושל בקיץ 2016, והדחיפה למשאל העם לשינוי שיטת המשטר במאי 2017.
בשנתיים האחרונות הוא נוקט בטקטיקת פילוג ומעצר נגד יריביו, תוך שהוא מקומם עליו את מי שהיו שותפיו: הסתה מול הכורדים, מעצר מנהיג מפלגת הכורדים דמירטאש, ומאבק בתומכי בן בריתו לשעבר פתהוללה גולן. ארדואן הבין כבר בקדנציה הראשונה שלו שהאיום הגדול עליו עשוי לבוא משורות הצבא.
במקום לחתור להקמת צבא חלופי נאמן - כמו משמרות המהפכה באיראן - הוא השתמש בתירוץ של דרישות האיחוד האירופאי להחלשה הדרגתית של הצבא הסדיר הקיים ולהחלפת כל שדרת הפיקוד שלו.
אחרי כעשור לשלטונו ולמשך קיץ אינדיאני קצר נדמה היה שחלומו להפוך למנהיג המוסלמי המוביל עומד להתגשם. ביוני 2012 נבחר איש האחים המוסלמים במצרים מוחמד מורסי לנשיאות, בסוריה התנדנד כסאו של בשאר אסד שנוא נפשו תחת איום הארגונים האסלאמיים, בלוב נראה היה שהתנועה האסלאמית תשתלט על הירושה של קדאפי, בירדן התקיימו הפגנות גדולות, ואפילו במדינות המפרץ נרשמה תסיסה.
אך בחודשים ובשנים שלאחר מכן התהפך הגלגל, וכיום מוצא עצמו ארדואן רק עם שני שותפים המבודדים בעצמם בעולם הערבי - קטאר, וחמאס בעזה. תמיכתו בתנועה היא אידיאולוגית ופרקטית כאחת; בשנים האחרונות ומאז פרשת המרמרה במאי 2010 התגבר הסנטימנט האנטי-ישראלי בטורקיה. גישה פופוליסטית זו מנוצלת במערכת הבחירות הנוכחית על ידי המועמדים השונים.
על רקע זה מובנת המלצת משרד החוץ הישראלי להימנע כרגע מהעלאת נושא השואה הארמנית. זו גם סיבה נוספת להימנע מעימות דמים בעזה, שבין היתר יסיט את תשומת הלב מצרותיה הכלכליות של טורקיה.
באופן אירוני למדי ארדואן ויריבתו האירופית קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל סופגים כעת שניהם ביקורת נוקבת על הכנסת המוני הפליטים למדינתם. 3.5 מיליון הפליטים הסוריים מפירים את האיזון בדרום טורקיה והם יעד לכעס והתמרמרות שעשויים להשפיע על ההצבעה בבחירות.
גם אם נגוזה שאיפת ארדואן להפוך לסולטן אזורי הוא עדיין מקווה להיות "אבי הטורקים" (אטאטורק) החדש.
בשנת 2023 ימלאו מאה שנה לייסוד הרפובליקה על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק, שכפה את החילוניות על החברה המסורתית. עשרות פרוייקטי תשתית גרנדיוזיים נבנו בשנים האחרונות ברחבי טורקיה, מנציחים את ארדואן כהורדוס מודרני. נמל התעופה הענק החדש באיסטנבול יקרא על שמו, תחילת בניית מנהרת איסטנבול בין מרמרה לים השחור, מסגדים ואוטוסטרדות.
הסמל המשמעותי ביותר לעוצמתו ולשכרון הכוח שלו הוא הארמון הלבן הנשיאותי בן אלף החדרים באנקרה. ארדואן קידם מאוד את כלכלת טורקיה, והצמיחה בה גבוהה עדיין. כעת הכסף הזר בורח וחברות הבניה באנטליה מתקשות. מבקרי ארדואן טוענים שיש לשנות את התעשייה כך שתהיה מבוססת גם על היי-טק מודרני.
בינתיים מוטרדים האזרחים בעיקר מהמצב הכלכלי, מהאינפלציה, ומירידת ערך הלירה הטורקית. אמונתו האסלאמית של ארדואן גרמה לו להתנגד להעלאות ריבית שתרסן את נפילת המטבע. גישתו מאיימת על בטחון המשקיעים הזרים והמקומיים, בוודאי לאור ההצהרה שיגדיל בעתיד את מעורבותו בהחלטות הכלכליות. הוא ממשיך וטוען שהריבית הגבוהה היא "האימא והאבא של הרוע", ומאשים גורמים זרים עלומים בהחלשת הלירה הטורקית.
ארדואן ממשיך להסית נגד הכורדים - כדי לקרב מצביעים לאומנים
בצעד ביזארי איים לאחרונה על סוכנות דירוג האשראי מודי'ס שהעריכה באופן שלילי את כלכלת טורקיה. תסביך הריבית של ארדואן אינו חדש: לאחר ההפגנות של קיץ 2013 האשים ארדואן את "לובי הריבית" בליבוי שלהן, ודוברו הסביר שהוא "התכוון ליהודים". בשנים האחרונות הצביעה האופוזיציה על מקורבי ארדואן כמעורבים בשחיתות נרחבת.
מסע הבחירות הנוכחי לנשיאות ולפרלמנט מוצא את ארדואן מגיב ליריביו. לאור הביקורת הוא הצהיר לאחרונה שישקול להסיר את מצב החרום במדינה - אחרי הבחירות כמובן. כפי שצפינו כאן לפני כחודש - צבא טורקיה פתח לאחרונה במבצע חדש בצפון עיראק נגד ה- PKK. ארדואן ממשיך להסית נגד האוכלוסיה הכורדית על מנת לקרב אליו מצביעים לאומנים.
יריבו העיקרי בבחירות לנשיאות, מוחרם אינג'ה מהמפלגה הכאמליסטית, ה-CHP, אנרגטי ונמרץ, ומדגיש את הצורך בפיוס לאומי. ריבוי המועמדים לנשיאות מגדיל את סיכויי אינג'ה לכפות סבוב שני, בו הוא מקווה לאחד סביבו את שאר גורמי האופוזיציה ואת הכורדים.
בבחירות לפרלמנט מסתמן בינתיים מאבק צמוד בין גוש הקואליציה לגוש "הלאומי" של מתנגדי ארדואן. מפלגת ה- AKP וארדואן עושים שימוש רב באמצעי התקשורת המוטים באופן מוחלט לטובתם, בעוד שהאופוזיציה פונה לציבור בעיקר ברשתות חברתיות ובעצרות. אנשי ארדואן מנסים למנוע את כניסתה לפרלמנט של מפלגת הכורדים, ה-HDP, שיכולה להטות את הכף וליצור רוב קטן לאופוזיציה.
סביר שמרבית הזיופים וההתערבות הממשלתית בהליך ההצבעה יתרכזו בערים ובאזורים הכורדים, תוך ניצול ציני של מצב החירום הביטחוני. לאור הצפי לזיופים אמר השבוע מנהיג כורדי שכדי לעבור את רף ה- 10% הרשמי על המפלגה לשאוף להצבעה בפועל של 15% לטובתה. ככלל הציבור הטורקי ממשיך לתמוך בתהליך דמוקרטי נקי ובצורך בהכרעה הוגנת בקלפי.
הטיה מכוונת של התוצאות עלולה לחזור כבומרנג לארדואן, אפילו אם יוכרז רשמית כמנצח. הסקרים המקדימים בטורקיה חוזים מגוון רחב של תוצאות ואינם בעלי אמינות גבוהה. על פי ההערכה חלק מהמשיבים חוששים להודות בפני הסוקרים מהי עמדתם. כמיליון ורבע מהגרים טורקים ברחבי העולם כבר הצביעו.
סקר שנערך בגרמניה בקרב המהגרים הטורקים אמור להדאיג את ארדואן; על פי תוצאותיו חלה ירידה של כ- 11% בתמיכה בו לעומת הבחירות הקודמות. אפילו אם כצפוי יזכה ארדואן בסיבוב השני בבחירות לנשיאות הוא יאלץ להתמודד בהמשך עם אתגרים קשים למדי: פרלמנט מפולג, כלכלה שעומדת בפני משבר חמור וסובלת מאינפלציה ומבריחת הון, והתנגדות ציבורית רחבה להמשך שלטונו.
דווקא על סף השלמת חזונו ארוך הטווח יתכן שארדואן עשוי לשלם מחיר כבד על ההצמדות העיקשת לעקרונותיו האידיאולוגיים, על תאוות השלטון שלו שגרמה לטעויות קשות, ועל הערכת החסר של עוצמת ההתנגדות אליו. מבחינתו אולי הוא ירד מהאוטובוס מוקדם מדי.