המדוזות כבר כאן. לפני שבוע-שבועיים הן הופיעו ויש כבר מי שחשו את צריבתן הכואבת. התלמידים שתיכננו לקפוץ למים עם בפתיחת החופש הגדול, ייאלצו לפקוח עיניים ולהיזהר מהצריבה של בעל החיים הידוע לשמצה.
"זה הזמן שלהן. הן מגיעות בכל שנה, כמו שעון, ממש בתקופה שבה הילדים יוצאים לחופש הגדול", אמרה ד"ר תמר לוטן, ראש החוג לביולוגיה ימית בבית הספר למדעי הים על שם צ'רני באוניברסיטת חיפה. לוטן היא מומחית גדולה למדוזות שאף הקימה שני סטרטאפים על בסיס הידע הזה. מבחינתה זה ללכת על בטוח: "המדוזות היו כאן לפני 700 מיליון שנה והן יהיו כאן גם הרבה אחרי שלא יישאר מאתנו זכר".
עוד בוואלה! NEWS:
לחיי הבחירות שבדרך: כשטראמפ החליט למצמץ ראשון במשבר ילדי המהגרים
פרסום ראשון: זה הפתרון של צה"ל לזיהוי עפיפוני התבערה
נכנע ללחץ: טראמפ חתם על צו שימנע הפרדת ילדי מהגרים מהוריהם
"יהיו עליות וירידות בנוכחות המדוזות בחודשיים הקרובים", צופה ד"ר לוטן, "אם הן קילומטר מהחוף לא שמים לב. הבעיה לרוחצים בים היא כשהן מתקרבות". בינתיים, מגיעים בימים האחרונים דיווחים על מדוזות בקרבת החוף מחיפה בצפון ועד אזור אשדוד אשקלון בדרום. באתר "מדוזות", בראשות ד"ר דרור אנג'ל וד"ר דור אדליסט, אף הם מבית הספר למדעי הים, ניתן לצפות במפה מתעדכנת של ריכוזי המדוזות בחופים, לדווח על הימצאות מדוזות במים ולראות דיווחים של רוחצים אחרים ולעיין במידע נרחב אודות המדוזות. על פי ד"ר אדליסט, "חופי הארץ הם מקשה אחת מבחינת המדוזות ותפוצתן לאורכם היא אחידה, למעט במפרצים". הוא הסביר שבמפרץ חיפה למשל, לחוף השקט הן יגיעו מאוחר יותר.
על פי ד"ר אדליסט, "השנה נראית כשנה רגילה, לעומת 2015 אז היה מצב לכחודש וחצי בו כמות המדוזות היתה חריגה וכמעט שלא ניתן היה להיכנס למים באף חוף בארץ. לעומת זאת ב-2016 לא היו מדוזות במים כמעט כל השנה". לדבריו, "השנה עדיין לא רואים נחיל מלא. הוא עדיין דליל כבתחילת עונה. העונה הזו צפויה להמשך כחודשיים. אנחנו צופים שבשבוע הראשון או השני של אוגוסט הסיפור ייגמר. המים יהיו אז חמים מדי עבור המדוזות ואז הן מתות או עוברות צפונה".
יש הרבה יותר מדוזות מפעם והמדוזות צורבות יותר מפעם. "המדוזה המצויה", שהייתה הנפוצה ביותר בחופי ישראל עד סוף שנות ה-70 נראית פחות, ואת מקומה תפסה המדוזה "החוטית הנודדת". מקורה בכלל באוקיינוס ההודי, והיא זוהתה לראשונה ב-1976. על פי פרופ' בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים היא פלשה לים התיכון דרך תעלת סואץ שנפתחה שוב למעבר אניות ב-1975, שנתיים לאחר תום מלחמת יום הכיפורים.
המדוזות האלה עשו את דרכן לכאן והתפשטו במהירות. כעשרים שנה אחר כך, בעלה של תמר, ד"ר עמית לוטן, ספר כבר כ-55 אלף מדוזות בקילומטר רבוע אחד במפרץ חיפה. ד"ר אדליסט אמר כי "יש ויכוח בין המומחים אם יש עליה במספר המדוזות בעולם אבל אין ספק שכאן בישראל עם כניסת "החוטית הנודדת" היתה עליה משמעותית מאוד". הוא מעריך כי מאז המספר נותר יציב, אבל גם כך הוא מרשים. נחיל של מיליוני מדוזות נע מול חופי הארץ מדרום לצפון.
אדליסט מדגיש כי אורכו ארוך מ-200 הק"מ של חופי ישראל, וכי החופים שלנו כאן באגן המזרחי של הים התיכון הפכו זה מכבר למרכז העולמי של "החוטית הנודדת" והיא הספיקה כבר להתפשט עד טורקיה בצפון מזרח וטוניסיה בדרום מערב ואף לחצות את הים התיכון ולהתבסס בחופי יוון. פעם בחורף הן היו נעלמות כמעט לגמרי מחופי ישראל. משנה לשנה הן נראות יותר ויותר גם בחורף. אז הן גם בוגרות יותר וגדולות "בחורץ האחרון היו מדוזות ענקיות", מדווח אדליסט, "הגדולות ביותר היו בקוטר של כ- 85 ס"מ".
הארס של "החוטית הנודדת" מוגדר כבעל עוצמה בינונית. זה לא אומר שהצריבה לא כואבת, אפילו מאוד. אבל, עד כה לא ידוע בישראל על פגיעה ממדוזה שגרמה למוות. "זו חיה טורפת", מסבירה ד"ר תמר לוטן, ומסבירה את המנגנון על פיו "מכיפת המדוזה יוצאות זרועות הציד הנושאות עליהן תאים הצורבים.
התאים הצורבים נראים כבועה בה מגולגלת מעין מחט סלילנית ארוכה שהמדוזה יורה בעת הציד ומחדירה ארס לגוף הקורבן". "חצי הרעל" או "מחטי המזרקים" האלה כנראה אינם משתחררים במכוון אלא בעת נגיעה של התא הצורב בגוף זר. אלפים נורים כך בתאוצה של כפי 100 מתאוצת קליע רובה. קיימים סוגים שונים של תאים צורבים הנבדלים בעצמתם, בגודלם ובצורתם.
אצל מרבית האנשים שנתקלו במדוזה הצריבות הינן קלות ומלוות בכאב ואדמומיות מקומיים, רק באזור הפגוע. לרוב, הצריבה היא בגפיים, שהינם הראשונים להיתקל במדוזה בזמן שחייה. "כשהים מלא במדוזות מומלץ לא להיכנס", מדגישה ד"ר תמר לוטן. "לבישת בגד גוף צמוד על כל הגוף לא תאפשר חדירה של מחטי המזרקים של המדוזה לעור". בנוסף, פיתוח ישראלי מקורי של הסטארטאפ שייסדה, הוא Safe Sea קרם הגנה ייחודי המגן גם מפני השמש וגם מפני צריבת מדוזות. התכשיר מאושר לשימוש על ידי ה-FDA האמריקני והוא מונע צריבה של מדוזות.
"מישהי סיפרה לי פעם שבמהלך מסיבת רווקות תוך הפלגה מהמרינה בהרצליה, קפצו כל הבנות למים וכלת השמחה נצרבה ממדוזות ובמשך שעתיים עד שחזרו למרינה כל החברות השתינו עליה והיא סיפרה בהתרגשות שכך הן הצילו את חייה", סיפר ד"ר אדליסט, "לא היה לי לב לספר להן ששתן, כמו חומץ, לא מספיק לכך ואפילו יכול להזיק. צריך להתייחס לצריבה כמו כוויה".
מה יש לעשות אם נצרבים ממדוזה?
תחילה יש לשטוף היטב את האזור הנגוע במי ים בלבד כי מים מתוקים עלולים לגרום לפיצוץ תאי ארס שנותרו על העור. אם נותרו זרועות ציד על העור יש להסירן בזהירות. אין לשפשף את העור הנגוע בחול. בניגוד לדעה הרווחת, חומציותו של שתן אנושי לרוב אינה מספיקה על מנת לסתור את הארס והשטיפה במי ים עדיפה. במקרים של הופעת סימפטומים רציניים כגון הקאות, התכווצויות שרירים או קשיי נשימה יש לפנות את הנפגע לבית החולים בהקדם. מספר הטלפון של מרכז ההרעלות הארצי ברמב"ם הינו 04-8542725.
"הכי מרתק זה מחזור החיים שהוא גם מיני וגם א-מיני", מסביר אדליסט, "הן עוברות מטמורפוזה לפוליפים צמודי קרקע, שלהם זרועות צייד. הן קרובות משפחה של האלמוגים ובשלב הזה כמו משהו דמוי עץ קטן בגובה של פחות ממ"מ. הוא מגדל עליו כמה דיסקיות וכל דיסקית שהוא משחרר הופכת להיות מדוזה, זכר או נקבה. הנקבה פולטת למים ביציות הזכר פולט תאי זרע והביצית המופרית תחפש מצע קשה ופנוי על קרקעית בים ופנוי, עליו היא תתיישב ותהפוך לפוליפ. המעניין שיש להן אופציה להתפשט גם ברבייה א-מינית, כמו דשא".
לא על כל שאלה יש לחוקרים תשובה. אחת מהן היא כמה זמן חיות המדוזות: "אנחנו לא יודעים", מציין ד"ר דור אדליסט, "אנחנו מעריכים שיותר משנה וסביר להניח שלא הרבה יותר מזה".
לחוקרים אין ספק שלמדוזות יש תפקיד נכבד בטבע. "הן מנקות את הים", מפשטת ד"ר תמר לוטן את העניין. "הן חלק ממארג המזון", מסביר אדליסט, "הן חיות טורפות שאוכלות את היצורים הקטנים, סרטנים קטנים ופלנקטון, ויש דגים שאוכלים אותן". לא רק דגים. גם אנשים. "בעשור האחרון הסינים הגיעו למצב שאכלו כל כך הרבה מדוזות עד שנגמרו להם המדוזות בים והם נאלצו להתחיל להרבות אותם בבריכות רביה ולאכלס את הים במדוזות".
מעבר לכך לומד האדם מהמנגנון המורכב של ירי חיצי הרעל. על בסיס זה לוטן הקימה גם את NanoCyte Inc, חברת ביוטכנולוגיה המייצרת מזרקים ביולוגיים, באמצעות תאי ארס מעוקצים ימיים המשמשים למתן תרופות דרך העור.
"המדוזות הן החיה שיש לה ההשפעה הכי גדולה על התיירות", מציין ד"ר אדליסט, "היא החיה היחידה שמונעת אנשים מלהיכנס למים". הוא מציין כי יש להן השפעה גדולה בכלל. "הן גם סותמות את פתחי השאיבה של חברת החשמל והפילטרים במתקני ההתפלה בחדרה, ברדינג ובאשקלון, הן מתחרות עם הדגים על אותם משאבים והן אוכלות דגים כשהם עוד קטנים. הן סותמות לדייגים את הרשתות".
"אבל חוץ מזה הן יפות", מוסיף אדליסט. "אם היה מישהו מסתכל על התנועה שלהן הוא היה מתהפנט", אומרת לוטן.