בישראל חוששים ממלחמה עם חמאס ומעדיפים להכיל לא מעט פעולות טרור. חלק מהן הוביל להצתת עשרות אלפי דונמים עד כה, של שטחים חקלאיים ויערות ברחבי הנגב המערבי. כללי המשחק שנוצרו מאוד ברורים: הצבא מתמודד עם עפיפוני התבערה באמצעות צוותי כיבוי, ובשל העומס העצום על הצוותים האזרחיים - החל אגף המבצעים במטכ"ל לגייס חיילי מילואים. צה"ל לא פוגע ישירות בחוליות עפיפונים, ובמספר מקרים התבצעו ניסיונות לחזק את ההרתעה בתקיפת כלי רכב לשינוע עפיפוני טרור - אך כל זאת ללא תועלת.
משהבין כי צה"ל לא הורג מחבלים, חמאס המשיך בהצתות. ברגע שבארגון משגרים בלון או עפיפון, צה"ל מגיב בתקיפות כירורגיות למדי בלילה נגד תשתיות של חמאס ונזהר מאוד שלא לפגוע במחבלים. הרצון של צה"ל לא לדרדר את האזור למלחמה מתפרש כחולשה וחמאס מגיב בשיגור מטחי פצצות מרגמה בשעות הבוקר המוקדמות על קו המגע. בשלב הזה שהילדים נמצאים במסגרות החינוך או בבתים, המצב מאוד נוח עבור צה"ל. אך ברגע שיצאו התלמידים אל החופש הגדול תהפוך המציאות בנגב המערבי לנקודת תורפה.
לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
כ-45 רקטות נורו לעבר ישראל; צה"ל תקף 25 יעדי טרור ברצועה
התשובה של צה"ל להצתות בעוטף עזה: גיוס כבאים למילואים
צה"ל תקף חוליית משגרי בלוני תבערה בדרום הרצועה; 21 שריפות בעוטף
העוצמה שהפגין צה"ל על הגדר בצעדות השיבה וההרתעה הגדולה שהבריחה את עשרות אלפי הפלסטינים נעלמה באמצעות עפיפוני הטרור, מאחר שבצבא בחרו לרכך את אופי התגובה. הפרשנות התבוסתנית שמעניקים לכך בחמאס, זורקת את צה"ל לנקודת שפל חדשה בהרתעה מאז מבצע צוק איתן בקיץ 2014. ההרתעה עדיין קיימת, ובמידה מסוימת היא אף מרסנת את חמאס מירי באור יום או למרכזי אוכלוסייה בערים, אך לאחרונה היא נקלעה למדרון חלקלק. לא מן הנמנע שחמאס מעוניין לגרור את צה"ל לפעולה קרקעית ממוקדת כדי להרוויח כותרות בזירה הבינלאומית והתערבות של מדינות במשבר בו הוא מתבוסס כבר זמן רב.
בשבועות האחרונים בישראל ניסו להרוויח זמן. לדחוק את חמאס עוד יותר לפינה. להעביר מסרים באמצעות קצינים בכירים בצה"ל לפיהם ארגון הטרור מוכן לפשרות וזה הזמן לקדם תהליך שיביא לרגיעה ויחזק את ההרתעה. בנוסף הוחלט להכיל באופן יחסי את השריפות מתוך מחשבה והערכה כי חמאס ינסה לחפש אפיקים חדשים או שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן שחונק במו ידיו את רצועת עזה יביא לתפנית, אך דבר מכך לא קרה, אלא בדיוק ההיפך. אבו מאזן הקשיח את עמדותיו ולא נראה שיש באופק יד מושטת לעבר חמאס פרט לאיראן שמאוד מעוניינת להרחיב את ההשפעה שלה בעזה.
כך למעשה דחקו הרשות הפלסטינית ומצרים, שהודיעה על כוונתה לפתוח את מעבר רפיח לכמה חודשים ברציפות, את הבעיות של רצועת עזה לידי ישראל בעל כורחה. הפוליטיקאים מצדם, מדברים בסיסמאות כפולות, מדברים בהתלהמות מול המיקרופונים ודורשים פגיעה ישירה בחוליות הטרור, בעוד שבישיבות סגורות הרוח היא אחרת. לאורך זמן האמת ברורה - ממשלת ישראל נוקטת בזהירות רבה, חוששת ממערכה ברצועת עזה כי היא מעדיפה להתרכז בזירה הצפונית. חמאס מבין את זה ומנסה את ישראל לפינה בכוחות עצמו.
הרמטכ"ל גדי איזנקוט צריך לחשוב עכשיו על נוסחה חדשה, כזו שתחזק את ההרתעה ואולי תייצר אופק חדש לאזור. אם האיום על פעילי חמאס וההנהגה יהיה מוחשי, אפשר שתחול כאן תפנית. לחלופין אפשר לאשר הקלות ל-1.8 מיליון פלסטינים, אלא שבישראל חוששים ממהלך שכזה, לבל יצטייר כהישג לחמאס. כעת, המציאות די ברורה בגבול עזה. סימני הלילה האחרון הם סימני מלחמה בפתח.
