עדיין איננו יודעים מה יהיו תוצאות מפגש הפסגה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ומנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און. כל דבר אפשרי: החל מפיאסקו מהדהד הכולל חילופי גידופים ועד הצלחה מסחררת שסופה פרס נובל, עם תרחישים סבירים יותר באמצע. ובכל זאת, כשהעיניים נשואות לסינגפור, ייתכן שהפסגה החשובה של השבוע הזה היא הפסגה שכבר הייתה - פסגת מנהיגי שבע המדינות המתועשות והעשירות בקוויבק, קנדה.
המדינות שהגיעו לפסגה ההיא, אינן בדיוק שבע המתועשות והעשירות בעולם. הרי סין לא חברה במועדון, וגם רוסיה לא, אך הן עדיין עשירות וחשובות. ובכל זאת, בקוויבק התברר שכללי המשחק, השחקנים המובילים והיריבים עומדים בסימן שאלה.
לקריאה נוספת בנושא:
הכנות אחרונות לפסגה: טראמפ וקים נחתו בסינגפור
חיבוק חם או פיצוץ דרמטי: בסינגפור דרוכים לקראת פסגת קים-טראמפ
רכבי דמה, רחפנים ושף פרטי: כך יאובטח המנהיג המאוים בעולם
הסרט "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" לא ייזכר כסרט מופת. אך זכורה היטב סצנת הפתיחה שבה החברים, שהיו אמורים לצאת לסוף שבוע אחרון של רווקות לפני חתונתו של אחד מהם, מתעוררים אט אט בהנג-אובר נורא בסוויטה במלון בווגאס השרויה בחורבן טוטלי ומנסים להבין מה בדיוק קרה. במציאות, בדרך לסינגפור עוצרים בקוויבק. אלא שזו אינה סתם תחנת מעבר, ומה שאירע בה אולי בעל חשיבות עתידית גדולה יותר מהטקס בסינגפור.
זהו יותר ממאבק על מכסים, אפילו יותר מהבדלים על תפיסת עולם או תחרות טסטוסטרון בין מנהיגים. יש כאן שבר אמיתי בברית המערבית שהחזיקה את הסדר העולמי שנים רבות, תפקדה כשוטר העולמי וכמבוגר האחראי - בהנהגת וושינגטון. זה איננו עוד, לפחות בעידן הנוכחי.
בתחילה, טראמפ הודיע על דעת עצמו שיש להחזיר את רוסיה למועדון, להשיב אותה להיות ג'י שמונה, כפי שהיה לזמן מה. האירופים התפלצו, והזכירו לטראמפ שרוסיה גורשה מהפסגה באקט סמלי בגלל הפלישה לקרים וסיפוח חצי האי - אותו צעד שבגללו הוטלו עליה סנקציות, כולל מצד ארצות הברית עצמה. היחיד שתמך בעמדה האמריקנית היה ג'וזפה קונטי, ראש הממשלה החדש של איטליה, מנהיג ממשלה של שתי מפלגות פופוליסטיות, שמיד קיבל את שכרו בהזמנה לבית הלבן.
כמובן שרוסיה מדינה חשובה, וכמובן שאי אפשר להעמיד פנים שהיא אינה קיימת, אך סילוקה מהפורום החשוב היה חלק מסנקציות. השבתה בלי שתידרש לעשות דבר היא צעד מרחיק לכת הדורש הסבר. אבל כמו בכל הקשור למערכת היחסים בין טראמפ לרוסיה, העובדה שפוטין לא סופג ממנו כל ביקורת - מוזרה. אחר כך בא גם הציוץ נגד קנדה וראש ממשלתה, והחלטת ארצות הברית שלא לחתום על מסמך הסיכום של הוועידה. עוד תקדים המציג לעולם כולו את עומק השבר והעובדה שאין עוד "מערב", אלא ארצות הברית אל מול השאר.
במקביל, בסין התכנסו מנהיגי "המזרח" - אלה הרוצים לשנות את סדר העולם סין, רוסיה, ואיראן. הם מאוחדים במטרתם, בזמן שנשיא ארצות הברית משתף פעולה בפירוק הברית המערבית ואבני היסוד שלה. התרחיש הלא מופרך כלל, הוא שבסוף השבוע הזה מי שיקרא את ציוצי נשיא ארצות הברית יבין מהם שקוריאה הצפונית היא ידידה ותיקה ובת ברית לאמריקה וקנדה היא אוייב מר, עם צרפת, בריטניה וכל השאר.
מזרח ומערב - הלעולם לא ייפגשו השניים?
בזמן שטראמפ יוצא למאבק נגד בנות בריתו מהעבר, מגיע קים ג'ונג און לסינגפור. ביקור ראשון מסוגו של מנהיג צפון קוריאני בעיר הזו. "מזרח הוא מזרח ומערב הוא מערב ולעולם לא ייפגשו השניים", כתב גדול משוררי וסופרי האימפריה הבריטית, רודיארד קיפלינג. אלא שסינגפור מוכיחה שלפחות כיום האמירה הזו אינה רלוונטית עוד.
קים הוא המנהיג הצפון קוריאני הראשון המגיע לסינגפור. מעניין לחשוב מה עובר במוחו של מנהיג המדינה המסוגרת העולם, המבקר במקום התלוי בפתיחות וגלובליזציה. מנהיג של עם עני ומדינה פושטת רגל המשקיעה את מעט משאביה ביכולת גרעינית, במחיר של מאות אלפי מתים ברעב, מגיע לעיר מדינה שההכנסה בה היא מהגבוהות בעולם, לנפש. ייתכן שהוא רואה בכך איום, אך אולי נתפסת כמודל אפשרי לחיקוי. סינגפור, נזכיר, אינה דמוקרטיה. השלטון בה אוטוריטרי, ודאי לא דמוקרטיה ליברלית אירופית.
קים גם מביע עניין בפועלו ובעברו של ראש ממשלת סינגפור, לי הסיין לונג, בנו הבכור של מייסד סינגפור המיתולוגי, לי קואן יו. הוא זוכר גם שביקורו הראשון של דנג שיאופינג, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין מחוץ לארצו התרחש בסינגפור, אחרי שהרפורמיסטים בהנהגתו ניצחו במאבק בסין את "כנופיית הארבעה" בראשות מדאם מאו כבר ב-1978. הוא פגש את לי קואן יו, ודנג החל לשלוח אלפי סינים מדי שנה לסינגפור, ללמוד ממנה. ההמשך ידוע. אם קים אכן רציני בשאיפותיו להעלות את ארצו על נתיב חדש, הדבר עשוי לעניין אותו מאוד.
לפיכך, בדומה לנעשה בשווקיה, סינגפור תארח ביום שלישי מפגש בין מזרח למערב. שלא כרגיל, הפעם המערב בעמדת מיעוט. מרבית העיתונאים במרכז התקשורת העצום שהוקם הם מאסיה. ניתן להבין זאת. אחרי הכול, זו החצר האחורית שלהם, והפסגה תשפיע בראש ובראשונה עליהם. מיפן ועד המפרץ הפרסי, דרך סין וייטנאם וכך אנו רואים כלי תקשורת מיפן ועד המפרץ הפרסי, בראש ובראשונה. מסין, וייטנאם, וקוריאה הדרומית כמובן. הם אופטימיים, לפחות כשהם עונים לשאלות עיתונאי ישראלי המבקש לדעת מה חושבים בארצותיהם על הפסגה. הם מאמינים שקים אכן כן בכוונותיו. הם חושבים שהשלום בפתח - בעיקר הדרום קוריאנים. עם זאת, החשש שכמו בעבר מדובר בתרגיל הונאה להסרת הסנקציות, עדיין קיים. חשדנים, ספקנים, אך אופטימיים.
זו אגב, עוד הצלחה של קים. הוא כבר לא הרודן מפיונגיאנג אלא מנהיג קוריאה הצפונית. לא רק במובן כעת הוא נמצא בפנתיאון מנהיגי העולם, מפורסם כמעט כמו טראמפ ופוטין ומוכר לאין שיעור יותר, מראש ממשלת יפן שינזו אבה, או נשיא קוריאה הדרומית מון ג'יאה אין. כל חטאי המשטר הצפון קוריאני ופשעיו של קים עצמו כמו רצח הדוד, האח למחצה, והחזקת מאות אלפים במחנות ריכוז, לצד איומי מלחמה והשמדת מדינות כמעט ונשכחו. בכמה חודשים עבר קים שינוי תדמיתי בלתי נתפס מאויב מאיים ומגוחך קמעא, למנהיג ומנהל ומוכשר של מתקפה דיפלומטית, שהצליח לכבוש את לבבות בארצו ובעולם. מהאדם שהקניט את נשיא ארצות הברית - המגדף אותו חזרה - לאדם שמנהיג העולם החופשי חפץ ביקרו. לא מובן מאליו כלל.
כך, בזמן שבין הפסגות, הכלים הולכים ומסתדרים על לוח השחמט העולמי. קים וטראמפ על פמליותיהם מתכנסים בעיר המראה לעולם את ההווה הגלובלי, והעבר הרב תרבותי - מלאי, הודי, סיני מתובלים היטב במורשת בריטית. אולי הדוגמה של סינגפור היא זו שתצא מנצחת מהשבוע המרתק הזה, לטובת חצי האי הקוריאני, לטובת העולם.