יום לאחר שנחשפה היערכות מערכת הביטחון לתכנית הנקמה של משמרות המהפכה באיראן, על רקע הרג אנשיהם בבסיס T-4 שבסוריה, ברשויות המקומיות בצפון הארץ מוסיפים לעקוב בדריכות אחר ההתרחשויות. בינתיים, למרות החששות, התושבים ממשיכים להתנהל כשגרה.
אהרון מן, בן 70, הוא דובר צוות החירום של קיבוץ דפנה שבגליל העליון, הסמוך לקריית שמונה. הוא נולד וגדל בקיבוץ שליד גבול הצפון, כך שמתיחות ביטחונית ושהייה ארוכה במקלטים מתחת לאדמה, אינם זרים לו, ועל כן הכותרות אמש אינן מרגשות אותו במיוחד. "הייתה אתמול התלבטות אם לפרסם משהו לתושבים כי צריך להודות שהחדשות היו די מלחיצות", הסביר. "בסוף פרסמנו הודעה שכרגע אין הנחיות חדשות ונעדכן אם יהיה חדש".
לקריאה נוספת:
הגנרל האיראני שהובך וקבר 7 מחייליו, מאיים על ישראל בטילי נקמה
"אין מקלטים, אין פתרון": איום הנקמה האיראנית עורר דאגה בצפון
בקיבוצים שכנים היו שלא פרסמו דבר, אבל מן הבין את הלחץ הציבורי ואת הצורך לעדכן בנושא. הוא הציג מסרון שנשלח אליו מסטודנט ששוכר דירה בקיבוץ. "הבנתי שהאיראנים חמים עלינו", כתב הסטודנט. "רציתי לדעת אם המקלטים מוכנים או לשבת בבית ולהתפלל", שאל צעיר אחר שהגיע לגליל ממרכז הארץ.
השאלה של הסטודנט הצעיר נגעה בנקודה רגישה: ביישובי המועצה האזורית הגליל העליון גרים כ-20 אלף תושבים, ל-12 אלף מתוכם אין מיגון בבית. כלומר, עליהם להגיע למקלטים סמוכים - בהתראה של אפס שניות. החוסר במיגון ניכר לעין: בדירות רבות אין ממ"ד ובאחרות ישנם חדרי ביטחון מיושנים שספק אם יספקו את ההגנה הנדרשת. למן עצמו יש "חדר שוויון"; בתקופת הקיבוץ השיתופי הקיבוץ בנה על חשבונו חדרי ביטחון למי שהמדינה לא סיפקה להם הגנה.
אלכס שלפשטיין גר 45 שנה בדפנה, מאז עלה לישראל מארגנטינה, ובביתו חדר ביטחון מיושן. "זה אולי יגן מפני רסיסים", הודה. "המצב קצת מלחיץ, אבל התרגלנו". במקלטים בהם ביקרנו בקיבוץ דפנה נראו סדר וניקיון מופתיים. המקלטים מיושנים במקצת ורטיבות ניכרת בתקרה, אבל רמת התחזוקה הגבוהה מעוררת התפעלות. "הכול קם ונופל על משוגעים לדבר", הבהיר מן, "ואצלנו יש משוגעים לנושא הביטחון ומוכנות, זה לא קורה סתם, זה בעקבות שנים של מתח ביטחוני ואירועי עבר".
בקריית שמונה טרם פתחו את חדר המיון העירוני
כל דור בגליל העליון ומורשת המקלטים שלו. ארבעה תושבים שפגשנו, גברים בשנות השלושים לחייהם שגדלו בקריית שמונה, נזכרו בתקופות שבהן "קטיושות ירדו על העיר כמו גשם". בתחילה הם מנסים לשדר אדישות, אבל בהמשך מודים כי הם מודאגים. "מהרגע שיש לך ילדים, זה כבר לא אותו דבר", מבהיר אבי מלכה שעבר מהעיר לקיבוץ נאות מרדכי השכן. "כל הזמן אני מריץ בראש תרחישים, מה אעשה עם הילדים ברגעים הראשונים. אני לא משתף אותם במחשבות האלה, הם עדיין קטנים ואני לא רוצה להלחיץ".
חברו, שלומי לוי, אומר שכאדם מאמין הוא מאמין שהכול יהיה לטובה. לדבריו, צריך למחוק את האיראנים ולהפוך את אדמת סוריה למדבר; אולם הוא מודה שגם הוא חושב על הילדים שלו. מלכה מזכיר עוד שבקריית שמונה עדיין לא פתחו מחדש את חדר המיון, שחיוני מאוד בתקופות חירום. בימים הקרובים אמור להסתיים מכרז להפעלתו כמוקד רפואי. מלכה הביע תקווה שבכל מקרה יימשך השקט ששורר כבר יותר מעשור בגליל: "אנשים התחילו להתאזן בשנים השקטות. הצפון פורח ותושבים חדשים הגיעו מהמרכז. אני מקווה שזה יישאר כך".
ראש המועצה המקומית קצרין דימי אפרצב ביקש להדגיש שהתושבים באזור נמצאים במצב של שגרה מלאה. "ההתנהלות הינה כרגיל. מבחינת מוגנות, המועצה ועובדיה נמצאים תמיד עם עין אחת פקוחה על המצב הביטחוני", הוסיף. "על פערי המיגון זעקנו והתרענו כמה פעמים ובשבוע שעבר קיבלנו אישור תקציבי על החוסרים, אשר ימומשו ראשית במיגון מוסדות החינוך. כמו תמיד, כאשר עולות כותרות ופרסומים על המצב הביטחוני עולות שאלות, אבל ההרגשה הכללית הינה של שגרה וכך אנו מתנהלים". אפרצב ביקש לקרוא לכלל הציבור להגיע לטייל באזור עירו וברמת הגולן בחג השבועות "ליהנות מהיופי של הגולן ולחזק את התושבים והכלכלה המקומית" והביע תקווה להמשך "ימים שקטים ובטוחים".
