המנוף הגרעיני: ישראל לוחצת לתיקון ההסכם - אך גם לבודד את איראן

הדרך להגביל את הפעילות האיראנית עוברת בחידוש הלחץ הבינלאומי ובידוד המשטר בטהראן. חשיפת ההישג המודיעיני האחרון נועדה לשכנע בצורך לפתוח את ההסכם, אך עלולה גם להחליש את הטיעון הישראלי

רונן דנגור
03/05/2018
צילום: קונטקט, עריכה: ניב מעוז

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מרבה להשתמש בסיסמה "להחזיר את אמריקה לגדולתה". בהיפוך אירוני מנסה ישראל להחזיר את המהלך הגדול של ממשל אובמה. הנשיא האמריקני הקודם נתפס בעיני ישראל הרשמית כפייסני ונאיבי, נוויל צ'מברליין מחודש שחתם על גלגולו המודרני של הסכם מינכן. הביקורת על אובמה מוצדקת בחלקה, אך לזכותו יאמר שממשלו הצליח להדק משטר סנקציות בינלאומי מקיף וחסר תקדים על איראן, כזה שהעמיד אותה לראשונה בפני ברירה כואבת: להסתכן בהמשך לחץ מסיבי, או כמאמר חומייני "לשתות מכוס התרעלה", ולהתפשר על הסכם הגרעין.

איראן הכריעה, ותוצאות בחירתה ניכרות כיום; ההסכם הקפיא את תכניתה הגרעינית, אך אפשר לה לצאת מהבידוד, לקבל כספים, להדק את שיתוף הפעולה עם רוסיה, ולהרחיב את חלונות הזדמנויות שנפתחו במזרח התיכון המתפורר. אחד מהם, בסוריה, הפך עבור ישראל לאתגר המשמעותי והדחוף ביותר.

עוד בוואלה! NEWS:
עד ראייה לדקירת נהג האוטובוס בעפולה: "תפסתי לו את הרגל והורדתי מהגז"
חיסול מהנדס חמאס בתוניסיה: אזרח בוסני נעצר בקרואטיה
טילים, מערכות הגנה אוויריות וסייבר: שיא בהיקף הייצוא הביטחוני

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - הרופאים ממליצים והמטופלים מרוצים

מוגש מטעם בי קיור לייזר
נציגי המעצמות חותימים על הסכם הגרעין עם איראן בשנת 2017,(צילום: רויטרס, רויטרס)

המשטר האיראני ממשיך להתמודד עם בעיות פנימיות קשות. ברחבי המדינה נמשכת תסיסה חברתית, המצב הכלכלי מתדרדר, וערך המטבע נופל. שינוי התנהלות המשטר, או לפחות תיקון הסכם הגרעין וריסון הפעילות האזורית, יושפעו מלחץ חיצוני. גם ללא נושא הגרעין האיום הכולל מאיראן משמעותי מאוד. הטיפול נדרש בשורש הבעיה, ולהצלחתו ישראל צריכה את אמריקה, ואמריקה צריכה את העולם. אך הנושא היחיד כעת שיכול היה לרתום את שאר העולם נגד איראן הוא מציאת הוכחה לכך שהיא מפרה את הסכם הגרעין. מכיוון שלא אותרה ראיה זו, המיקוד עבר לתכנית ב': תמיכה בפרישה אמריקנית חד-צדדית בנימוק שההסכם גרוע, והטלת סנקציות חדשות שיפעלו כמנוף: לא רק לתיקון ההסכם אלא גם על מנת לבודד את איראן ולהחליש את המשטר.

ההישג המודיעיני המרשים שהציג נתניהו תורם רובד חשוב לדימוי העוצמה המודיעינית של ישראל. זו הודגמה גם בתקיפות המדויקות שיוחסו לישראל על יעדים בסוריה, ואפילו בפרסום הצלחת איתור הכור הגרעיני בסוריה. מאידך, בחשיפת ההישג יש גם נקודות חולשה משמעותיות: ראשית, יטענו תומכי ההסכם שאם אפילו בתוצרים החדשים אין הוכחה להפרה איראנית אז כנראה שבאמת לא הייתה כזו. חשוב מכך: רמת התכנון והידע ההיסטורי האיראני שנחשפה בתחום הנשק הגרעיני, והעובדה שאיראן שיקרה לגביו, מדגישים את ההכרח להמשיך לפקח עליה, גם כדי לבדוק לעומק את כל הפרטים החדשים.

הישג מודיעיני מרשים. נתניהו מציג את ארכיון הגרעין האיראני שנתפס(צילום: ראובן קסטרו)

המידע מהארכיון האיראני עלול להגביר את החרדה של מרבית המעצמות מהאפשרות שההסכם יבוטל לפני שיחתם הסכם אלטרנטיבי, שסיכויו לא ברורים. הדיון על אפשרות להסכם מתוקן ממילא מתקיים בינתיים במעמד צד אחד - בלי איראן. לפחות ניסיון היסטורי בולט אחד מחזק את החשש: בסוף שנת 2002 החליט הנשיא ג'ורג' בוש על סיום הסכם הגרעין עם צפון קוריאה, אחרי שזו הפרה את תנאיו. הבעיה הייתה שבהעדר הסכם סולקו הפקחים, והקוריאנים פנו לפיתוח נשק גרעיני ללא הפרעה. אפילו טראמפ בוודאי לא ירצה לחוות תהליך הסלמה דומה.

המסר העיקרי של נתניהו לגבי איראן פשוט; "מי ששיקר פעם אחת כבר לא יוכל להיגמל מזה". אבל התנהלותה של איראן נלקחה בחשבון והייתה ידועה למעצמות שהובילו להסכם הנוכחי, המבוסס על פיקוח ולא על אמון. שקרים מהעבר לא ממש מפריעים כיום לממשל האמריקני לקדם פריצת דרך דיפלומטית ומפגש מנהיגים עם צפון קוריאה, מדינה גרעינית שרימתה את העולם לאורך עשורים.

השינויים בממשל טראמפ מרמזים על העתיד

כמו ב-2015, נאומו של נתניהו כוון לא לנשיא אלא לדעת הקהל העולמית ולחברי הקונגרס האמריקני. הפעם נדמה שהוא מתואם מראש עם הבית הלבן ומסייע לו, כולל המסרים הדומים אחרי הנאום. החלטת טראמפ להדיח שניים מבכירי תומכי ההסכם - היועץ לביטחון לאומי הרברט מקמאסטר ושר החוץ רקס טילרסון - ולהחליפם בג'ון בולטון ובמייק פומפיאו המתנגדים לו, מסמנת את כיוון החשיבה. הודעות החילופים אגב פורסמו בצרוף מקרים מוזר מעט אחרי שהנשיא עודכן על החומר המודיעיני החדש שהגיע לישראל - לדברי נתניהו בתחילת מרץ.

נראה שטראמפ עומד להכריז ב- 12 למאי שבכוונתו לא למנוע הטלה מחדש של סנקציות. בכך יתחיל תהליך היציאה מהסכם הגרעין, אך הוא אינו סופי; על השולחן הבינלאומי יונח אקדח בצורת שעון חול בן 180 ימים. בסופם יכנסו הסנקציות לתוקף, אלא אם יגובש הסכם מתוקן. פומפיאו אגב הודה לאחרונה בעדותו בסנאט שאיראן לא הפרה את ההסכם, ושהיא איננה עוסקת בהתחמשות גרעינית. לדבריו, הממשל לא רוצה עימות צבאי אבל כן בהסכם משופר.

הממשל לא רוצה עימות צבאי. טראמפ(צילום: רויטרס)

מהלכי טראמפ יציבו את איראן על קרני הדילמה; אם תגיב ותחזור מיד להעשיר אורניום לרמות גבוהות עשוי להתחדש משטר סנקציות. האיראנים ינסו לשמור על קואליציית התמיכה בהסכם מאוחדת. בינתיים הם ממשיכים להתריע: סגן שר החוץ עראקג'י כבר הצהיר שההסכם בכל מקרה אינו בר-קיימא.
פרישה מהסכם הגרעין תיתפס באיראן כסימן להסלמה. היא תחזק בוודאי את המוטיבציה האיראנית לא לוותר על יכולות שהיא בונה בסוריה, המיועדות כנראה בין היתר להרתיע את ישראל.

קשה להניח שהיא תירגע מהאמירות האחרונות של שר הביטחון ליברמן, שכמו הרמטכ"ל אייזנקוט התראיין לאחרונה לאתר "אילאף" שבבעלות סעודית. ליברמן הצהיר שאם האיראנים יתקפו את תל אביב, ישראל תתקוף את טהראן, ואף צפה ש"המשטר האיראני נמצא בימיו האחרונים". זוהי תחזית אופטימית ואפשרית כמובן, אך יתכן שמעט מוקדמת. שר הביטחון האחרון שהתנבא על סופו הקרוב של משטר אויב היה אהוד ברק, שחזה בסוף שנת 2011 את "העלמות משטר אסד תוך כמה שבועות". איך זה נגמר בסוף כולם יודעים; הרוסים התערבו, אסד נותר על כסאו, והאיראנים התבססו בסוריה.


הכותב הוא סגן ראש אגף המחקר לשעבר במשרד ראש הממשלה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully