ראש ממשלת ארמניה נכנע למחאה - והתפטר: "טעיתי"

ראש ממשלת ארמניה סרז' סרקזיאן נכנע היום (שני) לדרישות האופוזיציה והודיע על התפטרותו מהתפקיד, אחרי כמעט שבועיים של מחאת ענק ברפובליקה הסובייטית לשעבר. סרקיזיאן, בעל ברית קרוב של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שימש נשיא המדינה במשך עשור עד החודש האחרון. יריביו האשימו אותו כי הוא נאחז בשלטון אחרי שנבחר בשבוע שעבר על ידי הפרלמנט לשמש ראש ממשלה.

תחת החוקה הנוכחית, ששונתה במשאל עם ב-2015, ראש הממשלה מחזיק עתה ברוב הסמכויות במדינה שבדרום הקווקז, בעוד שהנשיא הפך לתפקיד סמלי ברובו. הלחץ על המנהיג בן ה-63 גבר היום אחרי שחיילים לא חמושים הצטרפו להפגנות בבירה ירבאן, שנמשכות מאז 13 באפריל, אם כי משרד ההגנה הבטיח להעניש בחומרה את אותם חיילים. לאחר ההכרזה, המפגינים חגגו ברחובות את התפטרותו, כשחלקם חיבקו שוטרים, צפרו במכוניות ורקדו.

"טעיתי", הודה ראש הממשלה המתפטר בהצהרה שפורסמה על ידי לשכתו. "במצב הנוכחי יש כמה פתרונות, אבל אני לא אבחר אף אחד מהם. זה לא הסגנון שלי. אני פורש מהנהגת המדינה ומתפקיד ראש ממשלת ארמניה". סרקזיאן אמר כי הוא מקבל את דרישות המפגינים ורוצה שהמדינה תישאר שלווה.

לקריאה נוספת בנושא
המחאה בארמניה מחריפה: מנהיגי האופוזיציה נעצרו, עימותים בבירה
ארמניה: אלפים הפגינו בבירה נגד מינוי הנשיא לשעבר לראש הממשלה

ראש הממשלה לשעבר קארן קרפטיאן, מקורב לסרקזיאן מהמפלגה הרפובליקאית הפרו-רוסית, מונה לשמש ראש הממשלה בפועל. עתה, לפרלמנט יהיו שבעה ימים למנות ראש ממשלה חדש. בעלי בריתו של סרקזיאן מחזיקים בעמדות מפתח בממשלה ולא ברור אם התפטרותו אכן תביא לשינוי אמיתי במדינה בת שלושה מיליון התושבים, הסובלת מעוני ומשחיתות.

אתמול עצרה המשטרה שלושה בכירים באופוזיציה וכ-200 מפגינים, אך היום שוחרר ניקול פשיניאן, שנחשב למנהיג המחאה המרכזי. האיחוד האירופי ביקר את גל המעצרים.

רוסיה, העוקבת מקרוב אחרי המתרחש בארמניה, דחתה היום את האפשרות שהיא עשויה להתערב לטובתו של ראש הממשלה. הקרמלין מסר כי ארמניה, שבה שני בסיסים רוסיים, היא "בעלת חשיבות אדירה" לרוסיה, אך אמר כי המשבר הוא עניין פנימי.

עיקר המחאה המתרכזה בשחיתות המושרשת בארמניה, שזכתה ב-1991 בעצמאותה עם התפרקות ברית המועצות, אך מאז מנהלת סכסוך ממושך עם השכנה אזרבייג'ן על המחוז הבדלני נגורנו-קרבאך וסובלת מבעיות נוספות. עם זאת, חלק ממבקריו של סרקזיאן האשימו אותו בכך שהוא התקרב יתר על המידה לרוסיה על חשבון היחסים עם המערב.