שעת צהריים חמימה, בסיס חיל האוויר "תל נוף", ריואנה ודן, הוריה של רס"ר קרן טנדלר, פוסעים בין חדרי "כנף 114" - טייסת "מובילי הלילה" - טייסת מסוקי הקרב בה שירתה בתם קרן לפני שנפלה. במועדון של הטייסת, מול מקרן הטלוויזיה, אי אפשר שלא להבחין בקיר הזיכרון של נופלי הטייסת, ובתמונתה של קרן. אולי זה החיוך שמרוח על פניה, אולי זה השיער הגולש - שמושכים את העין בין כל התמונות "התפללנו שהתמונה של קרן תהיה התמונה האחרונה בקיר הזיכרון, אבל טעינו", נאנחת האם.
ב-12 באוגוסט 2006 לאחר שהתקבלה באו"ם החלטה על הפסקת אש במלחמת לבנון השנייה, ערך צה"ל את מבצע "שינוי כיוון 11", שהוגדר "מבצע ההנחתה הגדול ביותר ממלחמת יום כיפור". מסוקי יסעור הנחיתו לוחמים בשטח לבנון. אחד היסעורים פרק לוחמים והמריא חזרה לישראל - ומיד נפגע מטיל של חיזבאללה. המסוק התרסק וחמשת אנשי הצוות נהרגו: סרן דניאל גומז, רס"ן ניסן שלו, רס"ן סמי בן-נעים, רס"ר קרן טנדלר ורס"ב רון משיח. קרן הייתה המכונאית המוטסת הראשונה במסוקי היסעור.
עוד בוואלה! NEWS:
מהנדסים, גיאולוגים ואנשי מודיעין: מעבדת איתור המנהרות של צה"ל נחשפת
צה"ל: סנקציות על 14 חברות הסעה בעזה בשל מעורבותן בהפרות הסדר
נערים ישראלים יידו אבנים על חיילים בשומרון; צה"ל הגיב בירי לאוויר
12 שנה אחרי האסון, ריואנה משחזרת את השעות שקדמו לנפילת בתה, "אני זוכרת שקרן הלכה להסתפר, כי 'הקוקו מפריע לקסדה והוא צריך לעמוד טוב', וסרבל הטיסה צריך לשבת יפה על הגוף. זאת קרן, גם בסרבל הטיסה דאגה לפיגורה שלה. עוד הספקתי להכין את השניצלים שאהבה לפני שיצאה מהבית בפעם האחרונה".
"קרן אהבה לטוס, ואנחנו, שקראנו עיתונים ושמענו חדשות ראינו שהמלחמה מתקרבת, ומאוד חששנו. זוכרת ששאלתי אותה 'איך שם?', והיא השיבה לי בשקט האופייני שלה, 'הכול בסדר אמא, את לא צריכה לדאוג'. כמה שעות לאחר אותה שיחה, בוקר שבת הגיע וקרן בכוננות, היא כבר מוכנה לצאת לטייסת, תפסתי אותה לעוד שיחה: כמה טיסות היו לך ללבנון? לא מספיק? בשביל מה את צריכה את כל זה? שאלתי", נזכרת האם.
ברבע לשתיים בלילה נשמעה הנקישה בדלת
"אני זוכרת את הפרצוף של קרן, היא הביטה בי כאילו נפלתי מהירח, מה אני רוצה ממנה?", ריואנה נזכרת. בשעה שלוש יצאה מבית המשפחה מרחובות, ועלתה על הרכב לתל נוף. "נפרדנו ממנה, עד היום אנחנו לא מעכלים שזו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותה". כמה שעות אחר כך שמעה המשפחה את הדיווחים שחיזבאללה הפיל מסוק של ישראל.
באותן דקות, המשפחה לא ידעה שקרן אינה בין החיים. האב דן מספר שניסה לקראת ערב התקשר לטייסת וענה לו חייל שניסה להרגיע אותו. "האמנתי והלכתי לישון, ובשעת לילה מאוחרת התעוררנו לסיוט".
ברבע לשתיים נשמע הנקישה בדלת. "הגיע קצין, ומספר חיילים שליוו אותו. הוא סיפר שהמסוק עליו טסה קרן והצוות שלה הופל והם נעדרים. שאלתי 'איך? לא יכול להיות שאחרי נפילה כזאת הם נעדרים'. כעסתי, התחלתי להעיף רהיטים ברחבי הבית, לא הייתי בשליטה, אי אפשר לצאת מדבר כזה". בהמשך נציגי הצבא עדכנו את המשפחה, שמהפלת המסוק אף אחד לא יצא חי.
אחד האנשים שהכי השפיעו על קרן היה סגן אלוף יורם אלפסי, מפקד טייסת התחזוקה בבסיס פלמ"חים, שפיקד על הגף הטכני של טייסת "מובילי הלילה" במלחמת לבנון. לדבריו אם עוד הייתה בחיים, היא הייתה מגיעה לדרגים הכי גבוהים. "האמנתי בה, היא הייתה מגיעה רחוק. היא הייתה יכולה להיות מפקדת טייסת התחזוקה הראשונה בחיל. לקחתי אשמה עם נפילתה, ובאזכרות, הייתי מגיע לבית העלמין לפני המשפחה. כשנחשפתי לריואנה ולדן הם חיזקו אותי, במקום שאני אחזק אותם. היום אנחנו כמו משפחה".
כמה מטרים מריואנה ודן יושבת סרן ע', ומקשיבה לריאיון. גם היא מכונאית מוטסת. "נחשפתי לסיפורה של קרן כשהגעתי לטייסת. אין דמויות של נשים בתחום הזה, מה שמוסיף לגדולה שלה. עבורי ועבור מכונאיות מוטסות נוספות קרן היא מודל לחיקוי. לוחמת לא רק בהגדרה הצבאית, אלא גם באופי. היא שחתה נגד הזרם, וכל מכונאית מוטסת שעוברת את הקורס - דומה לה. בנים לא יבינו את זה, במערכת הצבאית כמה שיגידו שהמערכת התקדמה מאז, עדייו הרבה בנות שומעות 'לא', כשהן מגישות מועמדות לתפקיד מסוים".
ע' מספרת של קרן יש מקום של כבוד בקורס של המכונאיות המוטסות. "קרן פרצה את תקרת הזכוכית, היא הייתה המכונאית המוטסת הראשונה". עם זאת, למרות נפילתה של קרן, לדבריה של סרן ע' היא "על קוצים" כשנשמעים תופי המלחמה, "גם בידיעה שאולי לא תחזור משם, בראש ובראשונה התפקיד שלנו לסייע ללוחמים בזירת הקרב".
קרן נולדה ברחובות ב-1979 לריואנה ולדן, עולים מרומניה. בתחילת יולי 1997, כשהיא עדיין בת 17, התגייסה לצה"ל. אחרי הטירונות המשיכה ללימודי הנדסאי מכונות, ובמאי 1999 חזרה לצה"ל והתגייסה לחיל האוויר,. היא סיימה קורס מכונאים מוטסים ב-2002 והפכה להיות המכונאית המוטסת הראשונה במערך מסוקי היסעור. בשנה שקדמה למלחמת לבנון השנייה ובמלחמה עצמה, שירתה במילואים בטייסת היסעורים.
במלחמה סירבו מפקדיה תחילה לאפשר לה לחצות ללבנון ולשבצה למשימות מבצעיות אל מעבר לגבול. קרן עמדה בתוקף על רצונה לתרום את חלקה ולטוס בתחומי לבנון. לאחר שהתעקשה ולחצה, שובצה קרן, יום לפני שנהרגה, למשימת הנחתת כוחות בעומק שטח לבנון. משימה ממנה לא שבה. היא נפלה בהיותה בת 27.
שבועיים לפני שנפלה כתבה ביומנה: "כואב לי הלב, המדינה שלנו נלחמת כבר שבועיים. המצב פשוט עצוב. אלוהים, אני יודעת שאני כל הזמן מציקה לך, עם השטויות שלי על אהבה. את הבקשה הבאה, בבקשה תמלא: דאג לנו למדינתו, הבא שלום במרומינו, דאג לכל החיילים, לשלום גופם וביטחונם ושרק יחזרו הביתה בשלום, גם אלה החטופים, אלו הנלחמים בקרקע ואלו שבאוויר, שא ברכה על כל ארצנו".
גופתה של קרן חולצה תחת אש במבצע של לוחמי שלדג ו-669. היא נטמנה בבית העלמין הצבאי ברחובות ועל קברה נחקקו המילים "קרן שלנו, החייכנית, השאפתנית, אוהבת האדם, הלוחמת. בלבנו לעד".