פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ההפרדה רעה לחרדים: בין טרור הצניעות להשתלבות במרחב הציבורי

      לא מעט חרדים וחרדיות היו שמחים להשתלב באקדמיה, אך עצם קיומו של מסלול עם הפרדה בין גברים ונשים תהפוך לסטנדרט מחייב עבורם. בימים שבהם חומרת הצניעות הפכה למפלצת שלא יודעת שובע, החלטת בג"ץ לאסור על תכנית ממשלתית מופרדת נתנה לנו סיבה לנשום לרווחה

      אילוסטרציה חרדים בבית שמש, 2011 (AP)
      חרדים שרוצים להשתלב במרחב הציבורי לא מצליחים למצוא את האיזון הנכון עבורם (צילום אילוסטרציה: אי-פי)

      השבוע סערו הרוחות סביב החלטת בג"ץ בבקשת שדולת הנשים, לאסור על קיומה של תכנית ממשלתית להפרדה. בסביבתי בטח יכעסו עליי, אבל אומר במפורש - נשמתי לרווחה.

      לפני שנה וחצי התקיים כנס גדול מאוד באצטדיון ארנה בירושלים, בחסות ובמימון העירייה, שכותרתו הייתה "סכנות האקדמיה". לכנס הגיעו עשרות אלפי נערות סמינר חרדיות מכל הארץ. נאומים חוצבי להבות נישאו במהלך הכנס מצד רבנים מהשורה הראשונה, הנערות החרדיות נאלצו להפנים, או שלא - כי אקדמיה זה רע, וממש לא משנה אם היא נפרדת או מעורבת.

      עוד שנים מעטות קדימה והנערות האלה תהיינה נשואות לאברכי כולל, יהיו להן כמה ילדים ודמי שכירות גבוהים. במקרה הטוב הן תעסוקנה בעמותת חינוך פרטית שלעיתים תשלם להן את שכרן הזעום בזמן, במקרה הרע לא תהיה להן עבודה כלל או שהן יצטרכו לעסוק בזבנות או בפקידות ודומיהם.

      עוד בוואלה! NEWS:
      הרב הראשי על האיסור על קיום קורס מופרד: "חרדים ידירו רגליהם"
      ביהמ"ש על קורס מופרד בין גברים לנשים: "חשבו מסלול מחדש"
      "נמשיך להילחם": החרדים הקיצוניים לא נרתעים מרימוני ההלם של המשטרה

      אילוסטרציה ילדות חרדיות בשכונת מאה שערים בירושלים. 2010 (AP)
      לנערות מספרים כי הפרדה או לא, אקדמיה היא דבר רע (צילום אילוסטרציה: אי-פי)

      ובכל זאת, על אף כל "סכנות האקדמיה", הציבור החרדי נוהר לשם ולא מעט נשים וגברים משתלבים בעולם התעסוקה. ככה בינתיים, בלי שהרגשנו, מופעי טרור הצניעות הולכים ומתגברים, והריאקציה מכנה בכל פינה. בעיתון המודיע מצנזרים כבר את המילה "אישה", בבית שמש מייחדים מעברים מיוחדים ומדרכות לנשים בלבד, גני שעשועים וספריות ציבוריות לילדים ביישובים מסוימים הופרדו לבנים ולבנות. נשים ונערות נעלמו להן מספרי הילדים והקומיקס ואוטובוסי המהדרין הפכו לנורמה, כשהם נושאים בירכתיהם נשים שלא הכירו את המציאות הלא כל כך רחוקה, שבה נשים וגברים נסעו באוטובוס אחד. משפחות וזוגות ישבו יחד וזה לא הפך אותם לפחות חרדים או יראי שמיים.

      חומרות הצניעות הן מפלצת שאינה יודעת שובע. יתרה מכך, הן הפכו היום להיות מקור פרנסה שופע לאינספור עסקנים ועסקניות שהצליחו לשכנע את הממסד האקדמי והממשלתי החילוני שהדרך היחידה ל"תיקון החרדים" - שם קוד להשתלבות בצבא, באקדמיה ובשוק העבודה - עוברת דרך ייבוא חומרות ההפרדה למרחב החילוני ויצירת "גטאות" לימוד נפרדים ומצונזרים עבור חרדים הנאנקים תחת עול הפרנסה ומחכים רק ליד גואלת ומתחשבת.

      סיור 'שלטי צניעות' של הוועדה לקידום מעמד האישה ברמת בית שמש, 24 בדצמבר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , ללא)
      שלטים בבית שמש הקוראים לנשים לעבור למדרכות ייעודיות, דצמבר 2017

      העסקנות הזו לא זוכה לשבחים בחברה החרדית. למעשה, ככל שמתרבים המסלולים הנפרדים, הציבור החרדי מגביה יותר את חומותיו ומחליט כי האקדמיה אסורה בתכלית האיסור. די בלפתוח עיתונים חרדיים כדי להבין את המלחמה התודעתית בנושא. יצירת המסלולים הנפרדים והמותאמים הופכת להיות מכשול משמעותי לחרדים ולחרדיות עצמם. המסלולים האלה זוכים אצלם ליוקרה פחותה ושוב מותירים את החברה החרדית בתוך גטו חדש שאין יכולת לעבור דרכו.

      יש לא מעט חרדים וחרדיות שהיו שמחים להשתלב במסגרות כלליות רגילות, אך הם מרגישים שהעין הקהילתית בוחנת ושופטת אותם למרות שמדובר לרוב באנשים נשואים ובוגרים ולא בבני נוער או ילדים שזקוקים להשגחה. עצם קיומה של מסגרת נפרדת מחייבת אותם ללמוד בה כי היא הפכה לסטנדרט מחייב שהרי, אם יש אופציה "מהודרת" יותר ואתה בוחר בפחות ממנה אז אתה פחות חרדי.

      כמה נשים חרדיות אמרו לי השבוע כי "אנחנו מעדיפות לעבוד או ללמוד יחד עם גברים חילוניים, אך לא עם חרדים", ואני לא יכולה להתעלם מהטיעון הזה, כי אני למעשה מכירה אותו היטב.

      חרדים וחרדיות שחפצים להשתלב בחברה, מודעים לכך שבעולם בחוץ הם יאלצו לעבוד עם מגוון אנשים. רבים מהם מעוניינים מלכתחילה לצאת ולהתחכך בעולם החיצוני, אבל כאן קורה משהו מוזר. גברים חרדים משתלבים בצורה מסוימת להשתלב בעבודה מול נשים שאינן חרדיות והם לרוב ינהגו בכבוד כלפי נשים אלה ולא יבקשו מהן להיעלם מהמרחב. אולם, כשהגברים הללו יפגשו נשים חרדיות הם לפתע חוזרים לסטנדרטים שהם מכירים מהבית וטוענים שאותן נשים צריכות להסתלק להם משדה הראייה. שוב, מי שנפגעות הן בעיקר נשים חרדיות.

      הפגנת חרדים לראשונה מאז מות מנהיג הפלג הירושלמי הרבך שלמה אוירבך, 8 במרץ 2018 (שלומי גבאי)
      לא כולם רוצים להשתלב. מפגינים חרדים נגד הגיוס לצה"ל, בחודש שעבר (צילום: שלומי גבאי)

      ובתוך התשוקה הגדולה הזו של להפריד גברים מנשים, אני לא יכולה להפסיק לשאול את עצמי ואת סביבתי - איזו משמעות יש להכשרה מקצועית של פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ובכלל כל מסלול שבו בסוף צריך לצאת לעולם ולגלות, למרבה התדהמה, נשים מסתובבות חופשי ללא רצועה על הפה? מה קורה רגע אחרי סיום קבלת התואר המותאם, המונגש והנפרד כשבשוק התעסוקה יש נשים חרדיות וכאלה שלא, שצריך לתת להן שירות ולעמוד איתן בקשרי עבודה? מה תהיה הדרישה אז?

      בעולם הפוליטי נראה שזו גזירה משמיים - נשים לא משתתפות במפלגות חרדיות וגם לא במועצה מקומית נידחת. אבל, האם נציגי הציבור החרדי לא מתרועעים, לצורך עבודתם, עם נשים, עם ח"כיות חילוניות ונשות ציבור שאינן חרדיות? האם בעולם החרדי המשתלב, באמת קיימים הסטנדרטים הללו? איך הצליח שקר ההפרדה המגדרית לקנות לו תומכים רבים כל כך? אני מציעה לכם לבדוק מסביב מי מרוויח מזה וכמה.

      החרדים האמיתיים לא מעריכים את מאמצי העסקנים

      כמו שזה נראה היום, יד ימין של הממסד הפוליטי החרדי מייצרת ומשמרת נכות תעסוקתית, בהתעקשות על דחיית לימודי ליבה ובחינוך לבדלנות. יד שמאל משמיעה קולות של השתלבות ומנסה לבנות את בית החולים תחת הגשר, תוך ייבוא הסטנדרטים הבדלניים לעולם החיצון. וביחד, שתי הידיים יוצרות פרנסה בשפע לכולם כשהבדיחה היא על חשבוננו, נשים וגברים חרדים שחפצים להשתלב במרחב הציבורי ומוצאים את עצמם תקועים שוב בחממות נצלניות, עם השכלה פחותה ותנאי העסקה גרועים.

      אני מציעה לכל העסקנים והעסקניות החרדים שבטוחים שזו הדרך להראות לאחיהם את האור, או לזכות באהדת הממסד החרדי הרבני, להניח לזה. החרדים האמיתיים לא מעריכים את מאמציכם ובטח שלא חרדים שכמהים להשתלבות אמיתית בעולם בלי שתייצרו עבורם מסלולים מלאכותיים עם כל מה שמפריע להם ולהן להתקדם. בואו נסתפק במסלולים הנפרדים הקיימים, ננסה לפתור בעיות מהשורש ולא ליצור כאלה חדשות, ונפסיק להשתמש בהדרת נשים ככלי הכמעט יחידי להוכיח באמצעותו מידת "חרדיות".

      הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית משותפת בארגון "נבחרות"-נשים חרדיות לייצוג שוויון וקול