אלפי משתתפים, בהם נשיא המדינה ראובן ריבלין צעדו היום (חמישי) במצעד החיים בפולין שנערך בפעם ה-30 ממחנה אושוויץ אל מחנה בירקנאו. ריבלין הוביל את המצעד בן שלושת הקילומטרים, ועמד בראש המשלחת הישראלית.
לצד הנשיא צעדו הרב ישראל מאיר לאו, שליווה את המצעד מאז ראשיתו, ועמם צמרת הביטחון הישראלית - הרמטכ"ל גדי איזנקוט, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, ראש השב"כ נדב ארגמן וראש המוסד יוסי כהן. כולם הגיעו לפולין ברכבת אווירית שיצאה הבוקר מישראל. אל הבכירים הישראלים הצטרפו שורה של דיפלומטים ובראשם נשיא פולין, אנדז'יי דודה, שחתם לאחרונה על החוק השנוי במחלוקת שמטרתו להטיל עונש מאסר על מי שיאשים את הפולנים באחריות לפשעי השואה.
"אנו עומדים כאן ויודעים, מן המקום הזה לא נוכל לקוות לצדק", הוסיף ריבלין. "במקום הזה, שספוג באפר אחינו ואחיותינו, לא יצמח עוד צדק. איננו מצפים לצדק באירופה המנסה, מהר מדי, לשכוח, להשכיח, להכחיש, להשמיד ראיות. אבל, הזיכרון שלנו, בני העם היהודי, הוא היפוכה של הבהילות הנאצית. אנחנו עם זוכר, הזיכרון שלנו סבלני. כל שעשה לנו עמלק נחרת בזיכרוננו, זכרונו של עם עתיק".
עוד בוואלה! NEWS:
ואז נפער הפתח ברצפה: ניצול השואה שווידא שאייכמן יוצא להורג
זיכרון מלפני הזוועה: המחברת שנשארה מ"הקיבוץ" בגרמניה
בדבריו הוסיף נשיא המדינה כי "נחרתו בזיכרוננו גם אלה שסייעו לעמלק. אלה שעמדו מן הצד, אלה שראו את הארובות העשנות, אלה ששמעו את זעקותינו, ולא נקפו אצבע. נחרתו בזיכרוננו, אלה שרצחו וירשו. נחרתו בזכרוננו אלה שחשבו אחרי המלחמה, שדם יהודי הוא זול, הוא הפקר, וטבחו ביהודים ששבו לביתם. יש שואה, ויש מכחישי שואה ומשכיחי שואה, וההבדל בין אלה לאלה - הוא האמת, ואנו הזוכרים, העומדים כאן, יודעים, האמת מארץ תצמח".
בנאומו פנה ריבלין לנשיא פולין דודה, שעמו נפגש מוקדם יותר, והזכיר את השפעת פלישת גרמניה הנאצית לארצו. "האומה הפולנית יצאה בעור שיניה ממלחמת העולם השנייה", אמר. "פולין הפכה בספטמבר 1939 לשדה המוות, הרצח והחורבן הגדול באירופה. היא הייתה שטח תחת כיבוש נאצי, והפולנים היו עם רמוס שחי בפחד, והייתה גם מחתרת פולנית, וממשלה פולנית גולה". ריבלין הוסיף כי "העם הפולני הקים מקרבו אלפי חסידי וחסידות אומות עולם. אנשים ונשים שסיכנו את עצמם ואת יקיריהם למען הזולת, וגם אותם, אנחנו זוכרים, ולנצח נזכור ונוקיר, כל איש ואישה".
אולם, בדבריו הזכיר ריבלין את אלו מקרב אזרחי פולין שלקחו חלק ברדיפת היהודים בארצם. "אי אפשר להתכחש לאמת. מכונת המוות הנאצית לא הייתה מצליחה לממש את חזון הבלהות שלה, אם לא היו מסייעים לה", הוסיף. "אם היא לא הייתה פוגשת קרקע מדושנת בשנאת יהודים להכות בה שורש. נכון. לא הפולנים ציוו על הקמת המחנות, אבל בני עמנו לא נרצחו רק במחנות. בני עמנו נבגדו על ידי העמים בתוכם חיו, בצרפת, בהולנד, ובבלגיה, הם נרצחו על ידי אוקראינים, ליטאים וכן - גם על ידי פולנים. אזרחים רבים מדי במזרח אירופה ובמערבה, גנבו רכוש יהודי, השתלטו על בתים יהודיים, הסגירו שכנים יהודים, הרגו בהם, והפנו עורף למי שהיו חלק מהם עד לפני רגע. וכאשר חזרו שורדי השואה אחרי המלחמה הם נתקלו לעיתים בעוינות, אלימות, פוגרומים ורצח".
ריבלין המשיך בפנייתו הישירה לנשיא פולין דודה ואמר כי בעוד אזרחי ארצו "נהרגו ונרצחו במלחמה אכזרית", היהודים "נשחטו בשואה שבה היינו יעד לרצח שיטתי ומוחלט". בדבריו שב והדגיש ריבלין כי השואה כללה "לא רק מחנות ריכוז, אלא בורות הריגה, גטאות, עבודות כפייה ופוגרומים. טבח ורצח, ומוות בעינויים, של מיליון וחצי ילדים ותינוקות, שכל חטאם היה, שנולדו יהודים".
בנאומו הוסיף נשיא המדינה כי "לכל אומה יש את הזכות לחבר מחדש את חלקי הסיפור שלה". לדבריו, "מותר לכל אומה, ראוי לכל אומה, לבנות את עצמה מחדש מתוך הריסותיה. אינני מתערב בהיסטוריה של פולין. פולין תדע לעשות עם עצמה את חשבון הנפש שלה. אך, אם העם הפולני סבור שתדמיתו עוותה תחת מאורעות השואה, חשוב יותר שנשתף פעולה, שנשקיע בחינוך, שנקים יחד מכוני מחקר, שנעסוק יחד בהנצחה ובזיכרון, שנלמד יחד, פולנים ויהודים, מה היה. שנבטיח - שלעולם לא עוד".
בנאומו לאחר דבריו של ריבלין אמר דודה כי עצם השתתפותם של השניים יחד בטקס "היא עדות והוכחה". לדבריו, "אנו מעלים ביחד את זכר הקורבנות - כדי להמשיך ולזכור את פשעי העבר של הנאצים, שיצאו למשימה הנוראה להשמיד את העם היהודי. כעבור 70 שנה למדינת ישראל, אנו כאן כדי לזכור ולהמשיך ולהנציח את נצחון החיים על המוות".
"ערי פולין מעלות את האסוציאציה של מפעל ההשמדה, תאי הגזים והמשרפות. אך יש לזכור כי בטרם השתלטות גרמניה הנאצית על פולין, ניהלו פה הפולנים והיהודים חיים משותפים", הוסיף דודה. "אפילו כאן באושוויץ היתה ועודנה קהילה יהודית, תרבות יהודית, בתי כנסת ובתי ספר יהודיים. רק לפני 80 שנה, יהודים היוו כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר. חיינו ביחד, וגם נלחמנו ביחד, למען עצמאות פולין. ביחד בנינו את המדינה הזו. דו הקיום שלנו הופרע באופן ברוטאלי עי הנאצים, שניסו להפריד בינינו. אף על פי כן, פולנים הושיטו יד להציל יהודים שנרדפו על ידי הנאצים, רבים מחסידי אומות העולם הם פולנים, ופולין היתה ועודנה בית לניצולים שחיפשו מקלט".
הוא הוסיף כי הפולנים "לקחו על עצמם את המשימה החשובה הזו, לשמר את זיכרון השואה ולהעלות את זכר הקורבנות.
מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו הוקם באביב של שנת 1938, ובין האסירים הראשונים בו היו אף נציגים של האליטה הפולנית, שהתנגדה לכיבוש הנאצי".
עוד אמר דודה כי הוא חש כבוד "לעמוד כאן ביחד עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין במצעד החיים, מפעל חשוב בו תומכת עוד משנת 1988. כפי שאנו נלחמנו על עצמאותנו, כך גם ישראל - ואנו רוחשים כבוד רב למדינת ישראל, שחוגגת 70 שנים להיווסדה. אנו עומדים כאן יחדיו וחוגגים ביחד את עצמאותה של ישראל, באמירה - הנאצים נכשלו במשימתם. מדינת ישראל לעולם לא תתן לפשע כזה לקרות בשנית".
ריבלין לנשיא פולין: צל גדול מעיב על יחסינו
ריבלין נפגש עם נחיתתו עם נשיא פולין, על רקע סערת החוק הפולני. בפגישתם המצומצמת של הנשיאים דנו השניים ארוכות במצב היחסים בין המדינות. בדברים שאמר הנשיא לעמיתו הפולני הדגיש: "היחסים בין העם היהודי לפולין בני אלף שנים. כל יהודי חש זיקה לפולין כמקום בו פרחה היהדות. היום היחסים הבילטראליים של ישראל ופולין מעולים. עם זאת, לא רק מפני שאנחנו ביום השואה, אני מוכרח לומר לך שצל גדול מעיב על היחסים שלנו. לדברי ריבלין, "אין ספק שהיו פולנים רבים שנאבקו במשטר הנאצי אבל לא נוכל להתכחש לעובדה שפולין ופולנים נתנו יד להשמדה".
הנשיא המשיך ואמר לדודה כי "אתה צריך להבין את ההרגשה של העם היהודי בישראל. אנחנו רואים בשואה תוצאה של אנטישמיות שהובילה לשחיטה של העם היהודי מתוך אידיאולוגיה נאצית שפרחה על קרקע פולנית. אנחנו לא מתערבים בחקיקה של מדינות אחרות אבל לא יכולתי שלא להעביר אלייך את תחושותיו של העם היהודי כולו". ריבלין הוסיף כי "כולנו מחכים לפרשנות בית המשפט שלכם בתקווה שהענן הזה ייעלם".
נשיא פולין אמר כי "יש לנו מחלוקת גדולה באשר לתיקוני החוק שעברו בפרלמנט הפולני שנבדקים היום בבית הדין אבל אני רוצה להבהיר שוב שבשום שלב לא רצינו לחסום את העדות, להיפך, רצינו להגן על האמת ההיסטורית ואני כמנהיג רוצה לעשות את זה בכל מחיר גם כשהיא קשה לנו".
יו"ר מצעד החיים ד"ר שמואל רוזנמן אמר כי "המצעד נוסד על ידי קבוצת אנשי חינוך מרחבי העולם שהבינו כבר אז כי הזמן עובד לרעתנו: ניצולי השואה מתמעטים והולכים, עדויות נרמסות ללא בושה וקולות גזעניים הולכים ומתעצמים. לכן, זו משימת הדור שלנו. ממאות בודדות שצעדו בראשית הדרך הגענו לעשרות אלפי בני נוער מכל העולם, המוכנים להעביר בקהילתם מסר אנושי חשוב - 'לעולם לא עוד'".
הזמר שלמה ארצי נשא אף הוא דברים במהלך הטקס, בטרם שר בפני הנוכחים. "אני רוצה לשיר לזכר כל היהודים שנספו, לניצולים ובמיוחד לאמי מרגלית שנלקחה מביתה מבלי שעשתה רע לאיש רק כי הייתה יהודיה", אמר. "היא הובלה לאושוויץ, היא שרדה שלוש אקציות של מנדלה והליכה אחת לקרמטריום ממנו נמלטה. כשחזרה הביתה גילתה שאת בעלה רצחו. היא נשאה את כל חייה את צער השתיקה. אם יש סיכוי שהיא ואחותי נאווה שנפטרו השנה שומעות אותי, יש סיכוי שהן בוכות עכשיו".
במצעד השתתפו יותר מ-12 אלף בני נוער מרחבי העולם, שהגיעו ב-110 משלחות מ-41 מדינות שונות - בהן ארגנטינה, קנדה, צ'ילה, ארצות הברית, פולין, בריטניה ומרוקו. השנה, לראשונה, השתתפה גם משלחת מיפן. בסוף מסעם יגיעו בני הנוער לארץ וישתתפו בחגיגות יום העצמאות. לצד בני הנער השתתפה במצעד משלחת כבוד של 70 ניצולי שואה, שחלקו עם המשתתפים את סיפוריהם. אליהם הצטרפו יותר מ-50 שגרירים מרחבי העולם, במשלחת שאורגנה במיוחד על ידי שגריר ישראל באו"ם דני דנון. שגריר ישראל בארצות הברית רון דרמר, ויו"ר קק"ל דני עטר הגיעו גם הם למצעד.
מאמן הכדורגל אברהם גרנט, גם הוא בן לניצול שואה, הוביל משלחת המורכבת משחקניה ובכיריה של המועדון האנגלי צ'לסי. זאת, עשור אחרי הרגע הבלתי נשכח שבו נפל על ברכיו כשהעפיל עם קבוצתו דאז לגמר ליגת האלופות, בדיוק בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. גרנט ענד על זרועו אז סרט ועליו טלאי צהוב. עשר שנים אחרי, גרנט כבר לא מאמן את הקבוצה אבל חי בלונדון ונשאר בקשרי ידידות טובים עם רומן אברמוביץ', בעליה היהודי של הענקית האנגלית שמובילה יוזמה בינלאומית נרחבת להעלאת המודעות למאבק באנטישמיות.
"המצעד הוא מפעל מדהים", אמר גרנט בשיחה עם וואלה! NEWS. "לראות את הנחשול של החבר'ה הצעירים האלה צועדים באותו מקום שכולנו יודעים מה היה בו, עם דגלי ישראל, שרים. אני תמיד מחכה ליום הזה. זה מאוד סמלי במקום הזה, שאנחנו זוכרים מי צעד שם ואיך, לראות את המחזות האלה. לי זה עושה התרגשות וצמרמורת, גם כבן לניצול שואה שחלק מבני משפחתו נקברו או נשרפו שם".
לדברי גרנט, בעולם יש בורות בכל מה שקשור בשואה. "אנחנו גדלנו בארץ, נולדנו לתוך הדבר הזה. גם הדור שלי, שלנולד בארץ להורים שהגיעו מחו"ל אחרי המלחמה. חשבתי שכולם יודעים מה קרה בשואה, אבל אחרי שענדתי את הסרט בחצי הגמר של ליגת האלופות, מחצית השאלות במסיבת העיתונאים היו על השואה, ואז הבנתי שלא כולם מבינים מה היה שם".
"היהודים הם לא מרכז העולם", אמר. "אנשים לא יודעים מה קרה, אבל כשהם שומעים הם מזדעזעים מתופת. לכן אומרים שזו חובה לספר על הזוועות. זה חובה שהדור הבא ידע איך אנשים הפכו לרוצחים, וישמע על הסבל שעבר על העם היהודי".
"אני גדלתי לתוך הצעקות שלו באמצע הלילה", סיפר גרנט על אביו שניצל. "הסיפור שלו, שאותו אני מספר בהרצאות הוא סיפור של תקווה. אמנם הוא נולד בעצב, אבל הוא אופטימי ושמח".
בשנת 2012, במהלך משחקי היורו שהתקיימו בפולין, ביקרה נבחרת אנגליה במחנה ההשמדה. "לקחנו את השחקנים לצריף הילדים, והם הציצו מבעד לחלון שמולו ניצבות מאות נעליים של הילדים שנספו בשואה", סיפר גרנט. "קפטן הנבחרת, וויין רוני, עמד לידי ודמעות זלגו מעיניו. הוא אמר לי 'זה מזויף, אלה לא נעליים אמתיות', ואני עניתי לו - 'זה אמתי, כל זוג נעליים שאתה רואה פה זה ילד שנספה'. הוא היה בהלם".
(עדכון ראשון: 7:17)
