זה כבר כמה ימים שדוברי "צעדת השיבה" מנסים להסביר בכל כלי תקשורת אפשרי כי אין בכוונתם להפוך את האירוע המדובר של מחר לאלים. ייתכן שהם עושים זאת מתוך רצון למשוך לשם כמה שיותר משתתפים, ואולי זו באמת כוונת המארגנים. דובר הצעדה, אחמד אבו רתימה, אמר כי המחאה תתקיים במרחק כ-700 מטרים מהגבול. "המאבק שלנו אינו מזוין, וגם לא יהיה בו שימוש באבנים. זה מאבק של תמונות ומצלמות ומילים, וכוחו יהיה במספר הרב של המשתתפים", אמר.
הוא הדגיש כי אין שום החלטה בידי המארגנים או המתכננים לחצות את גדר הגבול לעבר ישראל. כמעט במקביל הודיעו מנגנוני הביטחון של חמאס כי יתפרסו באזור הגבול כדי למנוע ממפגינים להגיע לגדר. אלה דברים כמעט מדהימים בהתחשב בהיסטריה רבתי שנוצרה בתקשורת הישראלית, כאילו מדובר היה בפלישה מתוכננת של צבא מיומן, לא פחות מזה. האם הלחץ בצד הישראלי היה מיותר? או שמא דווקא התגובה הישראלית הרגיעה את הרוחות בעזה וגרמה לחמאס להבין שאם האירוע הזה ייצא מכלל שליטה, המחיר שהוא ישלם יהיה כבד מנשוא? ואולי החששות הרבים בישראל במקומם והאפשרות להסלמה רבתי וכניסה אלימה של עזתים לישראל אכן קיימת? את התשובות נוכל לקבל ככל הנראה רק מחר בערב, כשנדע מה התרחש במהלך היום באזור הגבול עם עזה.
עוד בנושא:
מארגני צעדת השיבה: "לא מאבק מזוין - הכוח הוא במספר המשתתפים"
לא רק הפגנות על הגדר: "סינוואר יוביל מלחמת התשה שתימשך חודשים"
ובכל זאת, כמה נקודות מרכזיות. מספר המשתתפים באירוע צפוי להיות גבוה, אפילו גבוה מאוד. ההכנות של הצעירים הפלסטינים, שמנסים לבדל עצמם מהשתייכות ארגונית נוכח העימות הגדול בין פתח וחמאס, נערכו כבר שבועות מראש. הם יצרו עניין רב בקרב העזתים וההיסטריה בצד הישראלי יצרה עניין רב עוד יותר בצד הפלסטיני. רבים מתושבי עזה לא מבינים מדוע כל המהומה הזו. בכוונת משפחות שלמות להגיע ולהשתתף בתהלוכה, ביום שישי לאחר התפילות, ועדיין הרוב המוחץ של המשתתפים אינו מתכוון להגיע לגדר או לקרבתה, אלא רק למתחמי האוהלים שהוקמו מבעוד מועד שלא בסמוך לגדר.
יהיו כמובן לא מעט כאלה שינסו להגיע לגדר. חלקם ייבלמו על ידי כוחות חמאס, וחלקם לא. אז, אפשר יהיה להעריך ששימוש באמצעים לפיזור הפגנות כמו גז מדמיע יניס אותם. יהיו גם את הקיצוניים ביותר שינסו בכל מחיר לפרוץ את הגדר ויתקלו כנראה בתגובה ישראלית כואבת במיוחד. הנפגעים האלה יכולים להיות בעלי משמעות עבור ישראל, לאו דווקא בהקשר של עזה. יהיו לכך כמובן השלכות על התדמית של ישראל בעולם, אך אפשר לנחש שכך או כך התדמית הזו לא תשתפר בהרבה. המשמעות המרכזית עוד יותר היא ההשראה שמהלך כזה עלול לתת לצעדות דומות, הפעם בגדה המערבית.
רעיון המאבק הלא אלים אינו חדש ולא נולד סביב "צעדת השיבה". הוא היה קיים כבר בשנות האינתיפאדה הראשונה ומדי פעם בצבץ רעיון בלבד באינתיפאדה השנייה. מנהיג הפתח מרוואן ברגותי, שיושב בכלא על חמישה מעשי רצח ואחראי בין היתר להפיכת האינתיפאדה השנייה לערב רב של פיגועים, קורא בשנים האחרונות בדיוק לסוג זה של מאבק. החשש הישראלי צריך להיות מכך שהצלחה של אירוע כזה בעזה, בהשתתפות מאות אלפים, עלולה בהחלטה לעודד צעירים פלסטינים ליזום תהלוכות דומות לעבר מחסומים או התנחלויות.
נקודה משמעותית נוספת באשר לצעדה: חמאס לא סתם הודיע כי בכוונתו למנוע ההסלמה במהלך התהלוכה. לא בגלל דאגתו, חלילה, לחיי אדם, אלא משני טעמים מרכזיים: ראשית, הארגון אינו מעוניין כרגע בעימות נרחב מול ישראל בשלב הזה. מספר נפגעים גבוה עלול להוביל לסיטואציה שבה ימצא עצמו מחויב לירי, אפילו של רקטות, לעבר ישראל. שנית, הצעדה היא רק בגדר חזרה גנרלית. האירוע הגודל באמת מתוכנן ל-15 במאי, יום הנכבה, יום לאחר העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. אז צפוי חמאס לנקוט במדיניות "ליברלית" יותר ביחס למפגינים. כלומר - כמה שיותר בלגן, יותר טוב.
(עדכון ראשון: 23:16)