אחרי השקר ולמרות ההתנצלות: מלחמות הבוץ רק ידרדרו את השמאל

היום (שני) בבוקר, תיכנס ח"כ תמר זנדברג למשרדי מרצ בדרום תל אביב, ותתחיל באופן רשמי את יומה הראשון כיו"ר המפלגה. אחרי היומיים האחרונים שעברו עליה, קשה להאמין שזו תהיה חגיגה גדולה: את הררי הקונפטי שנורו לחלל האוויר ובישרו על ניצחונה בפריימריז רק ביום חמישי האחרון החליפו בינתיים פוסטים נזעמים של פעילים ותומכים וכותרות רעשניות שעליהן מתנוססות הטיות שונות של המילה "שקר".

"אנחנו במרצ לא כמו שאר הפוליטיקאים", כתבה זנדברג אתמול בפוסט ההתנצלות שפרסמה בפייסבוק, בו ניסתה לכבות את המדורה שפרצה לאחר שנחשף "יועץ הסתרים" משה קלוגהפט, שעל שמו חתומים חלק מהקמפיינים הכי בוטים ומסיתים נגד השמאל בשנים האחרונות. אבל האמת העצובה היא שכמעט כל הפוליטיקאים משקרים, וגם מרצ הנקייה לא נשגבת מעם.

עוד בנושא
ח"כ זנדברג התנצלה: "כואב לי שאכזבתי, אבל המתקפה עליי חסרת תקדים"
פרסום ראשון: המבקר יבחן את הייעוץ שקיבלה תמר זנדברג מקלוגהפט
היועץ משה קלוגהפט והשקרים: הפתיחה המביכה של יו"ר מרצ החדשה

ההתנצלות של זנדברג על קמפיין ה"לא מתנצלים" שהובילה בהשראתו של קלוגהפט היא אירוע אירוני בפני עצמו, אבל היא אירוע די נדיר בשמי הפוליטיקה הישראלית, ובכך ראוי גם להערכה. יחד עם זאת, זו הייתה התנצלות מסוג "כן, אבל", או "מצטער אם נפגעתם". היא הודתה שטעתה בשיקול הדעת וביקשה סליחה מאנשי ארגוני השמאל שבעבר מיתג קלוגהפט כבוגדים ובעלי קרן, אבל באותה נשימה התגוננה ואמרה שהסערה נופחה מעבר "לכל פרופורציה הגיונית" והאשימה את אבי גבאי שאין לו בושה. בסוף, היא ביקשה "לא לשכוח את העיקר" והתחייבה לנצח את ניסיונות הדה-לגיטימציה מימין; גם זה קצת אירוני, בהתחשב בכך שעד לפני רגע זנדברג התייעצה מדי ערב עם מי שנחשב בשמאל לאחד מאדריכלי השיטה.

בעניין הפרופורציות, היא כנראה צודקת. זה היה עוד מופע פוליטי שעבר מאפס למאה בטורבו תוך דקות ספורות בלבד. מהרגע שקלוגהפט חשף בפני עמית סגל שהוא ייעץ לזנדברג במהלך הקמפיין ועד שזנדברג פרסמה את פוסט ההתנצלות חלפו פחות מ-24 שעות, אבל בתווך היה מחול שדים של תגובות, התקפות וקריאות להדחה, מגננות ועימותים רדיופוניים.

ההלם שתפס את מחנה השמאל עם חשיפת שיתוף הפעולה בין זנדברג לקלוגהפט היה אמיתי. האיש שהגה את קמפיין השתולים של תנועת "אם תרצו", שמטווח בעשור האחרון באופן ישיר ח"כים, אישים בכירים בארגוני שמאל ואמנים שמעיזים לשתף איתם פעולה ולדבר על "הכיבוש", חדר אליהם דרך הדלת האחורית. ההשוואות לסכין בבטן, דקירה בבשר החי, ולחיצה על כדור האקדח המוצמד לרקה הושמעו מכל עבר.

במקביל, מי שספג לא מעט מחצי הפריימריז של זנדברג, גבאי, קפץ כמוצא שלל רב ועלה למתקפה בניסיון להחזיר חלק מהמנדטים שהוא איבד למרצ בשבועות האחרונים. העובדה שזנדברג נתפסה בקלקלתה משקרת לעיתונאים שפנו אליה כשהכחישה את דבר הקשר עם קלוגהפט, וגם המשיכה להתפתל בכל מיני גרסאות מתחמקות אחרי שזה כבר נחשף, הוסיפה עוד המון דלק ללהבה.

לאבד כמעט לחלוטין את אמונם של בכירים בתקשורת ולפגוע בבטן הרכה של מחנה שאותו היא שואפת להנהיג זה הספק מכובד בשביל 72 השעות הראשונות בתפקיד, אבל תוך כמה שעות, התברר שהקריאות הנסערות להתפטרות או הדחה נופלות על אוזניים ערלות. בשיחות הסגורות הח"כים של מרצ אמרו ש"זה פאול רציני, ואי אפשר לעבור על זה לסדר היום", אבל בחוץ הם מתחו רק ביקורת מנומסת.

אפילו היריבים שהפסידו לזנדברג בקרב על ראשות המפלגה, אלה שיכלו לטעון שגנבו להם את הבחירות, הפגינו התנהגות הולמת. יו"ר מרצ היוצאת, זהבה גלאון, שפרשה אחרי שהבינה שהיא הולכת להפסיד לזנדברג בסיבוב השני, שמרה על שתיקה פומבית וכך גם ח"כ אילן גילאון, עוד נפלט מהפריימריז על ראשות המפלגה. אבי בוסקילה, שהגיע בסופו של דבר למקום השני במרוץ, כינה את קלוגהפט "קו אדום", אבל אחרי פוסט ההתנצלות אמר ש"צריך להתקדם".

ברשתות החברתיות רצו פוסטים זועמים ופגועים של פעילים ומצביעים שהכריזו על עלבונם ומחאתם, אבל אחרי סבב שיחות חירום של זנדברג, גם ראשי הארגונים ועמותות השמאל ירדו למחתרת והעדיפו שלא להכניס את עצמם לקלחת. החשש מהמחנאות והסכינאות וההבנה שהמשך ההתעסקות בנושא רק תפגע במפלגה עצמה איחדה את כולם - בכירי מרצ ובכירי השמאל - בהבנה שחייבים לבלוע את הרוק ולהמשיך הלאה; זה קצת מזכיר את האפקט שמגן בימים אלה על גבאי מפני הבשלה של ניסיונות הדחה במחנה הציוני.

72 שעות אחרי שנבחרה ברוב כל כך סוחף של 71% מהמתפקדים, אף אחד לא ממהר להרים את נס המרד. לזנדברג, אומרים בכירים במרצ, יש מנגנון חסינות פוליטי פנים-מפלגתי נוסף: בן זוגה, אורי זכי, משמש יו"ר נשיאות הוועידה, אז כל מהלך פוליטי שעשוי לנסות להתרומם במפלגה ייתקל ככל הנראה בחומה בצורה.

זנדברג לא הפוליטיקאית הראשונה שנתפסת משקרת, וגם לא הראשונה לעשות דילים פוליטיים וקומבינות, ואפשר גם לעמוד על כישרונותיו ויכולותיו של קלוגהפט ולשאול מה ההבדל הגדול בין לעבוד איתו לבין להסכים לשבת בממשלה עם ליברמן. אבל בכל מקרה, הכניסה הסוערת והמביכה שלה לתפקיד מחייבת עכשיו להגדיר את שיקום האמון הפגוע של הבסיס כמשימה הראשונה שתונח על השולחן החדש במשרדי מרצ, (ובמקביל, להסביר למבקר המדינה מה הייתה מהות ההתקשרות שעד עכשיו הייתה נסתרת מהעין).

בחודשים האחרונים, מאז שהיא סומנה כמועמדת המובילה לראשות המפלגה, ובמקביל לדימומי המנדטים של המחנה הציוני, מרצ רשמה עלייה הדרגתית ויציבה בסקרים לאזור השמונה-תשעה מנדטים. אם המומנטום הזה יישמר בשני הסקרים הקרובים, האירוע עשוי להתברר כלא יותר ממכה קלה בכנף. אבל אל המנדטים האלה לוטש עיניים גם גבאי, שנזכר לא מזמן שהוא בעצם כן בשמאל, שכבר הכריז שאם זו מרצ החדשה - "עדיף שלא תעבור את אחוז החסימה".

בחסות הסקרים והצרות שיש לשניהם בבית, מלחמות הבוץ בין גבאי לזנדברג רק צפויות להתלהט, ויש בכך בשורות רעות למי שמסתכל בגדול על השמאל. אחרי הניצחון של גבאי בבחירות על ראשות העבודה ביולי שעבר, בחירתה של זנדברג לראשות מרצ בסוף השבוע האחרון השלימה שנה של מהפך בהנהגת המחנה. שניהם נישאים על בשורה של חדשנות, אבל שניהם גם הסתבכו בתקריות שפגעו לבייס שלהם עמוק בציפור הנפש: "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" של גבאי, יחד עם הקשר של זנדברג עם האסטרטג של "אם תרצו", מייצרים סוג של משבר אמון. בינתיים, שניהם נפלו חזק לסרט ישן נושן של יריבים מתכתשים בתוך אותו מחנה אידיאולוגי, כך שנראה שעם הסיסמאות של קלוגהפט או בלעדיהן, ייקח עוד זמן עד שגם בשמאל "משהו חדש יתחיל".