עוד פרק, אולי האחרון, נכתב היום בפרשת אלאור אזריה, עם פרסום החלטתה של ועדת השחרורים הצבאית לקצר בשליש ולא במחצית, את עונשו של הלוחם שהרג מחבל מנוטרל. מבחינת סמכות לא הייתה לוועדה בעיה להחליט על קיצור משמעותי יותר בעונש. אם חברי הוועדה היו סבורים שיש שיקולים צבאיים ייחודיים שמצדיקים את ההקלה הנוספת, הם היו נעתרים לבקשת סנגוריו של אזריה לשחררו מכלאו באופן מידי, או כבר בערב חג הפסח, ולא ב-10 במאי, עם תום שני שליש ממאסרו.
להחלטת הוועדה, יש לומר, משמעויות רחבות בהרבה מן השאלה האם אזריה ישוחרר לביתו בראשית חודש אפריל או חודש לאחר מכן. מבלי להמעיט מן המחיר הכרוך בחודש מאסר בכלא הצבאי, יש בהחלטה היבטים ציבוריים רחבים יותר.
ההחלטה שהתקבלה היום, כמו פסקי הדין של בתי הדין הצבאיים, ייזכרו שנים קדימה. לא אפריז אם אומר שגם בעוד 20 שנה תילמד פרשת אזריה, על היבטיה השונים, בבה"ד 1 ובקורסים צבאיים שונים.
עוד בוואלה! NEWS:
צרפת מגיבה לפרשת עובד הקונסוליה: "שר החוץ דרש לפתוח בחקירה"
בג"ץ במתקפה חריפה על התנהלות המדינה: "פסק דין הוא לא המלצה"
אביה של כוכבת הילדים החשוד בעבירות מין: התחזו לי בפרופיל בדוי ברשת
הפרשה חרגה ממשפטו של לוחם צה"ל שירה במחבל מנוטרל. במידה רבה הייתה הפרשה שעת מבחנה הגדול של מערכת המשפט הצבאית כולה, כששאלת עצמאותה הונחה על כפות המאזניים. אם זה לא מספיק, גם מפקדי הצבא מצאו את עצמם בתוך זירה פוליטית ציבורית סוערת, מבלי שיכלו לפנות אותה. אחרי הכל, השאלות שעל הפרק היו שאלות מתחום מוסר הלחימה וגיבוי הלוחמים - לא בדיוק שאלות שהדרג הפוליטי אמור להכריע בהן.
למי ששכח, לא היה זה מקרה רגיל של נאשם שגייס לטובתו אהדה ציבורית. תובעים ושופטים אוימו, דברי נאצה כלפי הרמטכ"ל הושמעו, חברי כנסת חיבקו וישבו באולם הדיונים, ראש ממשלה הביע עמדה וגם שר הביטחון, שיש שאומרים שפינה את מקומו בין היתר בגלל עמדתו הנחרצת בפרשה, וגם שר ביטחון נוסף, עם עמדה הפוכה משל קודמו.
בתוך מערכה רועשת זו התנהלה, כאמור, מערכת משפט צבאית שהתעקשה לנהל משפט על פי דיני ראיות וסדרי דין ,אפילו אם אלה משעממים יותר וראוותניים פחות מניהול מאבק ציבורי שראשיתו בעשרות אלפים שיוצאים לכיכר העיר, וסופו הצפוי בהפגנה מצומצמת מאוד בסמוך לשעריו של בית הדין, בזמן הדיון בוועדת השחרורים.
במבט לאחור דומה שהניתוח הצליח והחולה חי ובועט. פסקי הדין שניתנו בשתי הערכאות הצבאיות היו ענייניים ומנומקים, עד שסנגוריו של החייל ויתרו על פנייה חריגה לבית המשפט העליון בבקשה לקיים ערעור נוסף שם, וחיילי צה"ל ממשיכים לתפקד כראוי בזירות פיגועים. מי שהילך אימים וטען ש"אפקט אזריה" ירתיע את החיילים מלפעול - התבדה.
היו לאורך הדרך מי שביקשו משרת המשפטים או משר הביטחון "להפעיל סמכות ולהורות לפצ"ר, או לבית הדין"... אז זהו, שאין להם סמכות כלשהי בכל מה שקשור להעמדה לדין ולקביעות שיפוטיות, ומן הסתם איש מהשרים לא עשה את מה שאין בסמכותו לעשות.
גם נשיא המדינה לא נענה לבקשת החנינה ולפניית חברי הכנסת הרבים שחתמו על עצומה הקוראת לו להקל בעונש, והפנה את הפונים לוועדת השחרורים הצבאית. שם, בדיון שנערך בפני שלושת חברי הוועדה, העבירה התביעה הצבאית מסר שלפיו מבחינתה דינו של אזריה כדין כל חייל אחר, ולכן הסכימה לקיצור של שליש מן העונש שנגזר עליו, בשל התנהגותו הטובה בכלא. זוהי הפרקטיקה המקובלת. התביעה התנגדה בתוקף לכל הקלה נוספת.
דומה שמאחורי התנגדות זו עמד הרצון להבטיח שגם ועדת השחרורים תעביר מסר דומה לזה שיצא תחת ידיו של בית הדין הצבאי לערעורים. אזכיר ששופטי בית הדין לא חסכו במילים קשות ביחס למעשיו של אזריה. השופטים ציינו שהירי במחבל מנוטרל חתר תחת חוסנו המוסרי של צה"ל, ועמד בניגוד לערכים כמו טוהר הנשק וקדושת החיים. הם גם הזהירו מפני מצב שבו חייל ירשה לעצמו לירות לעבר מי שאינו מהווה עוד איום, אפילו אם מדובר במחבל נקלה, תוך התעלמות מהוראות המפקדים. נורמות ההתנהגות הגבוהות הן אלה שהופכות את צה"ל לצבא מוסרי, ומבחינות בינו לבין מיליציה חמושה שבה כל לוחם פועל כעיני רוחו, אמרו השופטים.
ועדת השחרורים הצבאית קיבלה את עמדת התביעה וקיצרה את עונשו של אזריה בשליש. בהחלטתם כתבו כתבי הוועדה כי אזריה לא הביע חרטה על מעשיו, וכי הוא כבר זכה להקלה בעונשו מן הרמטכ"ל. החלטה עניינית. הפרשה הזו הייתה במובנים רבים חריגה לכל משפט צבאי שהתנהל כאן בעשורים האחרונים. ועדיין, ניתן לומר שגם כאשר מסביב יהום הסער, נמצא מי שעשה משפט, שיילמד גם בעוד עשרים שנה.