הבחירות לנשיאות רוסיה יצאו לדרך היום (ראשון) באופן רשמי, כשהשאלה היחידה היא לא אם הנשיא ולדימיר פוטין יזכה בכהונה רביעית ושנייה ברציפות אלא מה יהיה אחוז ההצבעה. הקרמלין הפעיל את מכונת התעמולה שלו במרץ בתקופה האחרונה, על מנת להוציא כמה שיותר בוחרים לקלפיות ולהעניק למי שמנהיג את רוסיה מאז שנת 2000 לגיטימציה מחודשת.
הקלפיות הראשונות נפתחו במזרח הרחוק, ובהמשך גם בכל רחבי מדינת הענק. הן ישתרעו לאורך כמעט יממה שלמה - משעה 22:00 אמש (שעון ישראל), אז החלה ההצבעה במחוזות צ'וקוטקה וקמצ'טקה, ועד השעה 20:00 הערב, אז הן יינעלו בקלינינגרד, המובלעת הרוסית במזרח אירופה, שהיא גם המחוז המערבי ביותר של המדינה. כ-110 מיליון תושבים הם בעלי זכות בחירה.
עוד בוואלה! NEWS:
מתי תעצור רכבת העזיבות והפיטורים? הכאוס של טראמפ בבית הלבן
מועך הדאחיה: כך יופעל התותח החדש של צה"ל
חוק המואזין של רואנדה: מסגדים בבירה לא יורשו להשתמש ברמקולים
למראית עין, עדיין ישנם מועמדים הקוראים תיגר על פוטין בן ה-65, אך הם חסרי סיכוי - ורצון - של ממש להחליף את השלטון של קצין הקג"ב לשעבר, שישלים רבע מאה של הנהגה ביד ברזל שהשיבה למרכז הבמה העולמית את היורשת של ברית המועצות. על הנייר, שבעה מועמדים נוספים מתחרים בפוטין, שיזדקק לסיבוב שני אם לא יקבל יותר מ-50% מהקולות - תרחיש שאיש לא מעלה על הדעת.
מי שנחשב למנהיג האופוזיציה האמתי, אלכסיי נבלני, כלל אינו מתמודד. נבלני נפסל על ידי ועדת הבחירות המרכזית, הנשלטת על ידי אנשי הקרמלין, בשל הרשעתו בהונאה. עורך הדין, שמנהל בלוג החושף שחיתויות במדינה, טוען כי המשפט נגדו היה פוליטי, ופעל לגיוס תומכיו ואזרחים שמאסו בשלטון להחרמת הבחירות כדי לא לתת לגיטימציה לפוטין. הוא נעצר כמה פעמים בשנה האחרונה בשל קיום הפגנות שהוגדרו לא חוקיות על ידי הרשויות, וסביר שהוא יפגוש שוב את אולם בית המשפט במהלך היום.
הסקרים מראים כי גם אילו נבלני היה מורשה לרוץ מול פוטין הוא היה מובס ובגדול, אך מנהיג האופוזיציה טוען כי כל השיטה מגויסת למענו של הנשיא, ולכן זה משחק מכור מראש. למרות זאת, גם מתנגדי פוטין לא יוכלו לטעון שהוא לא פופולרי בקרב חלקים נרחבים בציבור, שרוו נחת מכך שרוסיה היא שוב כוח שיש להתחשב בה, עד כדי כך שהיא מכתיבה את סדר היום העולמי.
עוד מועמד שזוכה לתשומת לב, היא מועמדת - מגישת הטלוויזיה לשעבר קסניה סובצ'ק בת ה-36. היא חריגה בנוף הפוליטי ברוסיה, אך גם כניסתה למרוץ לא שכנעה את מתנגדי הקרמלין. היא בתו של ראש עיריית סנט פטרסבורג לשעבר, המנטור של פוטין שהכניס אותו לפוליטיקה. עם רקע כזה מעטים השתכנעו שהיא לא עוד אחת מהבובות שמריצה הממשלה כדי ליצור מראית עין של דמוקרטיה, אולם כך או כך היא ביקרה בגלוי את השיטה.
פוטין לא השקיע הרבה מאמץ בקמפיין. כלי התקשורת עושים את העבודה במקומו 365 ימים בשנה, כשהם מציגים אותו כמצביא דגול או כגבר אמיץ הצולל אל תוך אגמיה הקפואים של סיביר. בשבועיים שקדמו לבחירות הוא היה עסוק בהשלכות להרעלתו של הסוכן הכפול לשעבר סרגיי סקריפל, שיחד עם בתו יוליה נפגע מגז עצבים נדיר, שפותח על ידי ברית המועצות. האב, שהוקע כבוגד אחרי שחשף את רשת הריגול הרוסית באירופה בפני הביון הבריטי, ובתו עדיין מאושפזים ללא הכרה בבריטניה, שמטילה את האחריות הישירה על רוסיה.
הנשיא עצמו התייחס בקושי לפרשה, כשרק אמר במשפט שעל בריטניה לסיים את החקירה בטרם הוא יגיב. את עבודת ההכחשה ותעמולת הנגד הוא הותיר למשרד החוץ ולחברי פרלמנט, שמתדלקים תיאורית קונספירציה שלונדון היא זו שבכלל אחראית לניסיון החיסול בעיר השלווה סולסברי - הכול כדי לשבש את המונדיאל שתארח רוסיה בקיץ הקרוב. התיאוריה עלתה שלב בימים האחרונים, אחרי שמוסקבה אמרה כי מקורו של גז העצבים עשוי להיות מצ'כיה, מסלובקיה, משבדיה או מארצות הברית.
כך הפך פוטין לשחקן המשמעותי ביותר במזרח התיכון
כלפי פנים, מציגה את עצמה רוסיה שוב כקורבן ל"היסטריה אנטי-רוסית" במערב, בזמן שעוד מתנגד של פוטין נאבק על חייו. זה נוח כדי לחזק את תחושת אנחנו נגד העולם שאותה מטפח פוטין במסירות, אף שהוא זה שערער ביסודיות את הסדר שהתגבש עם תום המלחמה הקרה. מאז קיבל את המושכות מבוריס ילצין הכושל ב-2000, נשיא רוסיה, וגם כשהיה ראש ממשלה בין 2008 ל-2012, יצא לאינספור הרפתקות צבאיות.
בתחילה הן התרכזו בפריפריה הרוסית, אך בתוך שטחה העצום - פוטין החזיר את הכבוד האבוד לצבא כשהכניע את המורדים הצ'צ'נים, כשהוא מחריב עד היסוד את בירת הרפובליקה הקווקזית ומכונן שם שלטון בובות נאמן, וחיסל גם את המרד ברפובליקת דגסטן השכנה. העולם צפה בברוטליות של פוטין במלוא עוזה, רק כדי לפגוש אותה כעבור כמה שנים גם במדינות שחשבו שששוחררו מעול מוסקבה - גיאורגיה ב-2008, אוקראינה מ-2014 ואילך.
ב-2015 הוא אף הרחיק לכת עד לסוריה, כדי להציל את המשטר המתפורר של בשאר אסד ומאז שינה את פני המלחמה. השיטות האכזריות ששימשו את פוטין בגרוזני הועתקו לחאלב, לפרברי דמשק ולמוקדים אחרים בסוריה, תוך שהוא הופך לשחק המשמעותי ביותר במזרח התיכון המשתנה לנוכח נסיגתה של ארצות הברית.
קשה לנחש את המהלך הבא של פוטין, שגם הגביר את פעילות הסייבר של רוסיה עד כדי חדירה למערכת הבחירות של ארצות הברית ולתשתיות האנרגיה שלה, אך איש לא משלה את עצמו כי הקדנציה הבאה, ולכאורה האחרונה, תהיה שונה - נשיא רוסיה ימשיך להפעיל כוח כדי להשיג את יעדיו. עד כה הוא הצליח בכך, גם אם שילם מחיר כלכלי לנוכח הסנקציות המערביות.
זאת גם הבעיה שמדאיגה יותר מכל את אזרחי רוסיה, ולכן אחת מהבטחות המרכזיות של פוטין הייתה מיגור שיעורי העוני ושיפור איכות החיים. אם יש דבר שיכול להוציא אנשים לרחובות גם תחת משטר רודני, הוא מצב כלכלי רעוע, שמוביל אותם למסקנה שאין להם יותר מה להפסיד.
ב-2012, בבחירות הקודמות, התקיימו הפגנות ענק בשל הטענות לזיופים מצד יריבי פוטין. היה זה אחד האתגרים הגדולים ביותר על שלטונו, ומאז נלמד הלקח בקרמלין. לא להשאיר דבר ליד המקרה ולמנוע ממועמדים שבכלל יוכלו לטעון לזיופים להתמודד מול פוטין. עתה נשאר להם לשכנע את התושבים האדישים להגיע לקלפיות, כשהמטרה, לפי ההערכות הן לפחות 70% שיעור הצבעה ו-70% תמיכה בנשיא.
בכל אופן, יהיה קשה לאמת את מהימנות התוצאות - ועדת הבחירות המרכזית סירבה להעניק מעמד משקיף ל-5,000 גורמי תקשורת עצמאיים, מה שמדאיג את מתנגדי הקרמלין החוששים ממניפולציה של הקולות כדי להשיג את התוצאה הרצויה.