המשבר המדומה הוכיח: נתניהו לא רוצה בחירות - רק שריון בתפקיד רה"מ

משבר הקדמת הבחירות מבוסס כולו על אחיזת עיניים. לבנימין נתניהו אין עניין בפיזור הכנסת ובנפילת הממשלה - ייתכן מאוד שהתפטרותו מראשות הממשלה, לצורך הבחירות, תהיה קפיצה למלכודת. גם שותפיו אינם נמצאים במסלול התנגשות, כי מאווייהם שונים. קל מאד לפתור את המשבר המדומה, אם רק נתניהו יקבל מה שבאמת חשוב לו - שריון בתפקידו עד לסוף משפטו באישומי שוחד, מרמה והפרת אמונים, בהנחה שאכן יוגשו נגדו כתבי אישום בסעיפים אלה.

אין עימות חזיתי בין השותפים לממשלה בשאלות המהותיות, אלא רק בענייני רצף ועיתוי: מה יקדם למה, התקציב שכחלון רוצה או אי-הגיוס שהחרדים דורשים? לבנט אין כרגע דרישות מיוחדות; הוא יציג כהישג את סיכול הקדמת הבחירות. ליברמן הוא לכאורה הקוטב החילוני בברית הימין עם הדתיים, לגווניהם, אבל מטרת העל שלו היא שמירה על תיק הביטחון, בממשלה הנוכחית אם תמשיך לכהן עד סתיו 2019, ומוטב גם בממשלה הבאה. נתניהו יכול לתת לכל אחד מהם את מבוקשו.

עוד בוואלה! NEWS:
האדמו"רים אישרו את מתווה פשרת הגיוס; "הכדור אצל ליברמן"
בכיר בקואליציה לוואלה! NEWS: אם לא יהיו בחירות זו תהיה הפתעה
רגב נגד בנט: "חזרת לירות בתוך הנגמ"ש, שכחת מהי אחוות לוחמים"

המוקש היחיד כאן הוא שגם בנט רוצה את הביטחון, אבל נתניהו מומחה במעקף מוקשים כאלה. הוא יכול להבטיח לליברמן ולבנט רוטציה בתפקיד, בממשלה הבאה, והוא גם מסוגל לפזר הבטחות שאין בדעתו לקיים. לדן מרידור הבטיח פעם שיקבל אחד מארבעה תיקים - חוץ, ביטחון, אוצר, משפטים. לישראל כץ מסר התחייבות למינויו לתיק החוץ. לרפי איתן נשבע שיהיה "הכי קרוב" אליו. בכל המקרים התעלם לאחר הבחירות מדיברתו, והמאוכזבים חרקו שיניים והבליגו. אין מבחינתו סיבה להאמין שייאלץ לפרוע את השטרות הבאים; הרי לווה גדול זוכה לתספורת. תמיד יוכל להוסיף להבטחותיו את הסייג "בעזרת השם", כדי שיהיה ברור, במקרה של הפרה, מי לא עזר.

ביום חמישי יצוין איד מארס של יוליוס קיסר. זהו גם יום השנה לתרגיל המסריח של שמעון פרס ב-1990, שהשאיר בשלטון את יצחק שמיר והעניק ליצחק רבין ניצחון על פרס, ובהמשך גם על שמיר. עם התקרבותם של מועדים אלה, לא ברור מדוע בכלל שותפיו של נתניהו חיזרו אחריו בימים האחרונים והפצירו בו לפעול למניעת הקדמת הבחירות, אלא אם הייתה זו הצגת מאמץ שלהם למצביעים. בחירות בקרוב, בתוך המפלגות וביניהן, אין נוחות לאיש, למעט יאיר לפיד - אך פחות מכל הן טובות לנתניהו.

לא הגיוס, שהדיון בו יתודלק ביום רביעי עם פרסום דוח מבקר המדינה בנושא, הוא שמעסיק את נתניהו. כך גם לא התקציב, ולא תכנית השלום של טראמפ - שנדחקה לשוליים לטובת קוריאה הצפונית - ואפילו לא איראן. רק הבעיה הפלילית הרב-תיקית שלו (ושל רעייתו) מעסיקה אותו. כדאי לו, לפי חשבונו, להגיע מתוך ראשות הממשלה לשימוע שבא בעקבות החלטת היועץ על כתבי האישום, ואם לא יצליח להעביר את רוע הגזירה - כדאי לו להגיע גם למשפט.

נתניהו מכיר את אביחי מנדלבליט, שעבד אצלו, ובמחציתו עדיין עובד אצלו גם בתור היועץ המשפטי לממשלה, ונרתע מהמחשבה על הפלתו. ככל שנתניהו יידבק לכיסאו, כך ימשיך שיקול זה ללחוץ על מנדלבליט ולדרבן אותו לעסקה שתחסוך משפט. הסיכוי לעסקה זו פוחת ככל שנתניהו תוקף את מערכת החוק. כדי שמנדלבליט יסכים לעסקה, יהיה על נתניהו לחתום על הודאה, שתהווה גם הבעת חרטה על תיאור החקירות כמרדף אחריו. זו הייתה הדרישה מראש השב"כ אברהם שלום ועמיתיו, כתנאי לחנינה הנשיאותית שקיבלו מחיים הרצוג. הסירוב לתנאי זה שבר את העסקה עם משה קצב. מנדלבליט, אסיר תודה על שניצל מאימת הדין, עוד עלול לנופף בהודאת חרטה של נתניהו, פניית פרסה מילולית, כאמתלה לענישה קלה שלו ושל שרה.

כנגד חשבון זה עומדת, לכאורה, שאיפתו של נתניהו לקבל מהציבור אמון מחודש, לטובת שימוש כטיעון אנטי-אישומי. מסר משמעותי בעניין זה נכלל אתמול בנאומו של פרקליט המדינה שי ניצן. הכותרות עסקו בדברי ניצן על עדי המדינה, אך בראייה צופת פני עתיד חשובה יותר הצהרתו, "לשאלה אם הציבור משוכנע שפלוני חף מפשע או אשם יש חשיבות במישור הציבורי, אך העמדה לדין והכרעת דין אינם מוכרעים על פי דעת הרוב או על פי משאלי דעת קהל. לא מידת האהדה הציבורית לפלוני ולא מידת הטינה הציבורית כלפיו תקבע את עמדתנו. יש להבטיח כי הסובלנות הציבורית למעשי שחיתות תהיה נמוכה וכי המחיר המוסרי והחברתי שיגבה הציבור מעבריינים מורשעים יהיה ניכר".

דעת הרוב, שאותה אזכר ניצן, נמדדת בין בחירות לבחירות באמצעות משאלי דעת הקהל, ובבחירות עצמן - בהצבעה. פרקליט המדינה מודיע, למעשה, שניצחון של נתניהו בבחירות לא יועיל לו ולא יאפס את המונה הפלילי.

אך כפי שציין לאחרונה הפרשן המשפטי של וואלה! NEWS, עו"ד אשר הלפרין, ההימור של נתניהו בהקדמת הבחירות יקלע אותו לא רק למצב של אי-תועלת: הוא עשוי לחסום את דרכו לראשות הממשלה בכנסת הבאה. זאת, מפני ש"חוק יסוד הממשלה", המרשה לראש הממשלה להישאר בתפקידו עד לסוף ערעורו על הרשעה עם קלון, אינו חל על מועמד לראשות הממשלה, גם אם הוא ראש הממשלה היוצא. זה היפוכו של מלון קליפורניה: מי שמתפתה לצאת, לא בהכרח יוכל להיכנס.

התקדים לכך נמצא בהחלטה מנומקת וארוכה, 96 עמודים, של בית המשפט העליון מאוקטובר 2013. מפאת החשיבות העקרונית של ההחלטה, היא נדונה בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים, בראשות הנשיא אשר גרוניס, ולצדו יורשתו מרים נאור. הדיון היה בעניינם של ראשי עיריות נצרת עילית ורמת השרון, שמעון גפסו ויצחק רוכברגר, שנגדם הוגשו כתבי אישום בסעיפי שוחד (גפסו) ומרמה (רוכברגר). העותרים לבג"ץ ביקשו הן לסלק את השניים מכהונותיהם והן למנוע מהם להתמודד בבחירות הקרובות, או לחילופין להורות למועצת העיר למנוע מהם להתמנות שוב לתפקיד, לאחר הבחירות.

שישה משבעת השופטים - רק גרוניס חלק עליהם - קבעו בדיון קודם כי החלטות מועצות שתי העיריות שלא להעביר את גפסו ורוכברגר מכהונתם "אינן עולות בקנה אחד עם עקרון השמירה על טוהר המידות ושלטון החוק", כי אף שהשניים טרם הורשעו, התנהגותם המתוארת בכתבי האישום היא "ראייה מנהלית בעלת משקל להתנהגות שאינה הולמת", המצדיקה העברה מתפקיד. השופטים כתבו כי דעתם "אינה נוחה, בפן הציבורי, מהתמודדותם של השניים על תפקיד ראש העירייה, אך לא ראינו בפן המשפטי אפשרות למנוע התמודדות כזו".

שופטי בג"ץ אזכרו פרשה קודמת, של ראש עיריית רמת גן צבי בר, שם טען היועץ המשפטי לממשלה כי "כאשר עסקינן בעבירות חמורות שבוצעו בזיקה למשרה הציבורית, המשך כהונתו של נבחר הציבור מאיים לפגוע פגיעה קשה באמון הציבור ובתפיסת טוהר המידות בעיני הציבור. בנסיבות אלה, נסוגה הזכות לבחור ולהיבחר מפני הרצון למנוע את הפגיעה באמון הציבור ובטוהר המידות". השמעת עמדות השופטים חילצה מבר ויתור על ההתמודדות, שקיבל תוקף של פסק דין.

בהמשך נימוקיהם להחלטתם כלפי גפסו ורוכברגר ציינו השופטים כי "אף שהגשת כתב אישום הינה פחותה מהרשעה, ואף שנבחר הציבור נהנה מחזקת החפות, הרי שאם מדובר בכתב אישום חמור, חובה על ראש הממשלה להעביר מכהונתו שר או סגן שר", לפי הלכת אריה דרעי ורפאל פנחסי מ-1993. אמנם נזכר גם כי "מקום שהייתה חקירה פלילית נגד נושא מישרה, אך טרם גובש כתב אישום, העדיף בית המשפט להמתין עד שיתברר אם יוגש כתב אישום, אם לאו". ומה עוד שבמקרהו העכשווי של נתניהו החוק קובע במפורש מתי על ראש ממשלה מכהן להתפטר, אך לאחר בחירות נוספות, על השאלה, "האם משאמר הבוחר את דברו זהו סוף פסוק ויש לקבל את דין הבוחר בלא להרהר עליו", השיבו נאור ועמיתיה בשלילה. "רצון הבוחר הוא אחד השיקולים שיש להביא בחשבון" לאחר הבחירות, אך הוא "אינו שיקול-על הגובר על שיקולים אחרים".

כך, נגד שחיתות שאינה ניתנת לחיסון בבחירות, כתבה השופטת נאור - ואליה הצטרפה, ביו שאר חבריהן, הנשיאה הנוכחית אסתר חיות, שדחתה את "התפיסה הגורסת כי כל עוד מודע הציבור להתנהלות המושחתת המיוחסת לנבחריו בכתב אישום התלוי ועומד נגדם, יש לכבד את בחירתו ולהימנע מהתערבות. מעמדן של רשויות השלטון במדינת ישראל מושתת על אמון הציבור ביושרן ובניקיון כפיהן, ויש להיזהר מפני כרסום מסוכן והתערערות מעמדן בעיני הציבור, נוכח העובדה שאנשים אשר התנהלותם הציבורית וטוהר מידותיהם עומדים למבחן פלילי ממלאים תפקידים ציבוריים בכירים".

למרות ההבדלים בין ראשי עיריות לבין ראש ממשלה, כמו גם ההבדל בין כתב אישום שהוגש לבין כתב חשדות הממתין לשימוע, או העובדה שהמלצות משטרה עדיין לא הגיעו להחלטת היועץ האם להגיש כתב אישום, ברור שפסק הדין באותה העתירה, בחתימתה המנומקת של חיות (ואתה, מקרב מי שמכהן גם כיום, השופט ניל הנדל), מכין תשתית נוחה לעתירה לבג"ץ נגד בחירת נתניהו בידי רוב של חברי הכנסת לאחר הבחירות הבאות.

נתניהו, אם כך, צריך להיות מהמר נועז, או נואש, אם יניח שבשלושת החודשים שעד סוף יוני, בתוספת השבועות שיידרשו להרכבת ממשלה לאחר הבחירות, ימשיך מנדלבליט להתמהמה בהחלטה אם להגיש נגדו כתב אישום - בשעה שזהו המצב המושלם למנדלבליט, להודיע על כוונתו להעמיד את נתניהו לדין ולצפות שהעותרים שיתחרו זה בזה במרוץ לבג"ץ, ובעקבותיהם השופטים יעשו את מלאכתו במקומו.

הימור כזה יהיה הפוך מההיגיון: לנתניהו כדאי שהבחירות יהיו מאוחרות ככל האפשר. אמנם, גם אם ימשיך לכהן, יגיעו העתירות לבג"ץ דקה לאחר הודעת היועץ על כתב האישום, אבל אם השותפות לממשלה יישארו בה - סיכוייו להימנע מהדחה יהיו גדולים יותר מאשר חסימת התפקיד בפניו בכנסת הבאה. תמוה איך פוליטיקאים המנוסים כל כך בתככים לא חשפו את העמדת הפנים - ואולי הם פיצחו את הסוד, אך מעדיפים להשתתף בהצגה.