לפני כשבוע וחצי הלכה לעולמה שפרה לוי בחדרה, העיר שמשפחתה הייתה ממייסדיה, ושבה נולדה וחיה כל ימיה. סיפור חייה של שפרה, בת 101 במותה, משולב עם סיפורה של העיר, מאז הייתה מושבה קטנה ועד שצמחה לעיר גדולה.
שפרה נולדה בבית הוריה, או ליתר דיוק בצריף הדל של הוריה, בידי מיילדת, בחודש ספטמבר 1917. היא הייתה ילדתם השלישית של הזוג הצעיר בן ציון ודבורה משבץ. בן ציון, חבר ארגון השומר, נודע כאמיץ לב וכרוכב מעולה. במסגרת נדודיו בארץ כשומר, הכיר את דבורה מדורסקי בחדרה בשנת 1911, והשניים התאהבו ונישאו. דבורה הייתה בתם של אסתר ושמשון מדורסקי, ממייסדי חדרה בשנת 1891.
אחרי שנתיים של נדודים ברחבי הארץ, כחלק מפעילותו בארגון, קבעו דבורה ובן ציון משבץ את ביתם בחדרה, ובה הקימו את משפחתם והביאו לעולם את שלושת ילדיהם - שמשון, חסידה ושפרה. כשהייתה בת שלוש מת בן ציון, הלוחם האמיץ, ממחלת הקדחת שהכתה בחדרה ושתקפה אותו ארבע פעמים. הוא נקבר בעיר, ולאחר הקמת חלקת הקבורה של חברי השומר, מתחת לפסל האריה השואג בתל חי, הועבר לשם קברו. לימים נקברו לידו גם אשתו.
לאחר מותו של האב נותרה המשפחה כחסרת כל, ודבורה גידלה את שלושת ילדיה בקושי רב ובמסירות גדולה. שתי פרות, תרנגולת וגן ירק שהיו בחצרה, עזרו לה להאכיל את ילדיה הקטנים. "היא העניקה לנו את הטוב ביותר. היינו תלמיד לבושים בבגדים נקיים, בהירים ורקומים", סיפרה לימים שפרה למוטי חייט, מתנדב בעמותה למען הקשיש בחדרה, שתיעד את סיפור חייה.
עוד בוואלה! NEWS:
חדרים נפרדים ועימות גרסאות עם פילבר: כך התנהלה חקירת נתניהו
לבד מול כולם: הדריכה החשאית של ישראל בשדה המוקשים הצפוני
סערת חוק הגיוס: בובות חיילים נתלו מבתי מגורים ירושלים
למרות אובדן האב והדוחק הכלכלי, שפרה זכרה ילדות מאושרת בבית של פתיחות, חום ואהבה. הקשר בין בת הזקונים לאמה היה חזק וקרוב. "אהבתי אותה מאוד והייתי קשורה אליה מאוד", סיפרה.
שבע שנים אחרי שהתאלמנה נישאה דבורה לד"ר יוסף אליאש, שהתאלמן גם הוא כמה שנים קודם לכן. ילדיה של דבורה אהבו אותו ואף קראו לו "אבא". המשפחה עזבה את הצריף לדירה שכורה, ואחר כך בנתה את ביתה ברחוב ירושלים בחדרה, הבית שבו גרה שפרה עד שנותיה האחרונות.
בבית החדש ביקשה דבורה שייבנה סלון גדול, כדי שילדיה יוכלו לרקוד ולבלות עם חבריהם. ואכן, מדי שבוע ביום שישי היה מגיע לבית המשפחה חבר עם פטיפון ותקליטים. "היינו רוקדים ורוקדים במשך שעות", סיפרה שפרה.
בילדותה הלכה לבית הספר העממי של המושבה, ותיארה לימודים מעמיקים ורציניים. מאז ועד שנותיה האחרונות ציטטה פרקי תנ"ך שלמים שלמדה בעל פה, כמו גם שירה וגיאוגרפיה "שנלמדו באותם ימים יפים", כדבריה.
במושבה לא היה בית ספר תיכון, ומרבית ההורים לא יכלו לעמוד בהוצאות שנדרשו ללימודים בתל אביב או בחיפה. בעקבות כך החליט צבי אמיתי, מנהל בית הספר העממי בחדרה, להוסיף שתי שנות לימוד, והמורים לימדו בהתנדבות את כיתות ט' ו-י'. משנים אלה זכרה שפרה חיים מלאי תוכן, ובעיקר טיולים רגליים ואת חגי ישראל שחגגה המושבה כולה.
בגיל 16 סיימה את לימודיה והחלה לעבוד בבית אריזה של תפוזים. כעבור שנה יצאה ללמוד בתל אביב לימודי פקידות והנהלת חשבונות, אך כששבה לחדרה לא מצאה עבודה בתחום ושבה לבית האריזה. במקבילה הצטרפה לארגון ההגנה, כמו שעשו קודם שני אחיה - שמשון וחסידה.
ההכשרה שעברה כללה אימונים בנשק קל, טופוגרפיה וקשר. בסוף ההכשרה שובצה לתחנת האיתות בחדרה, שהייתה על מבנה עץ שכונה "השובך", משום שהוקם בראש מגדל מים. מדי לילה היא ונערה נוספת היו מגיעות בתורנות, עם תיבה שבה הורכב פנס איתות, והעבירו שדרים מקודדים לזכרון יעקב, אחוזה שבכרמל, פרדס חנה, בנימינה ואפילו להרצליה.
אחרי שצברה ותק של כמה שנים עברה ב-1938 קורס מדריכים קשר, שבסיומו נשלחה להדריך בנות מקיבוצי עמק הירדן. באפריל 1941 נישאה לאלתר לוי, שאותו הכירה שנתיים קודם בעת שהיה נוטר שהוצב ב"משמר הרכבת".
מדובר היה בקבוצת לוחמים שכפופה לשלטון המנדט הבריטי. אותם נוטרים היו נעים בעגלה שטוחה על מסילות הברזל, כדי למנוע הנחת מטעני חבלה. במהלך שירותו חלה בקדחת ואושפז בחדר חולים שהוקם בחדרה, עבור נוטרים שלקו במחלה. שפרה ביקרה עם חבריה נוטר שאושפז במקום. "באותם ימים היה לי 'מנהג מגונה'- הסתובבתי תמיד כשבידי או בפי מוחזק פרח אותו קטפתי בגינה ליד ביתי. לפני שעזבתי את החדר שמתי את הפרח שהיה בידי בתוך כוס מים, סמוך למיטתו של אלתר, מבלי שהכרתיו", סיפרה.
כשהבריא והשתחרר החל אלתר לחזר אחרי שפרה. בתחילה לא נענתה להזמנתו ללכת יחד לקולנוע. בפעם השנייה העביר לה מכתב בידי נוטר שפגש אותה בבית קפה בחדרה. במכתב הזמין אותה אלתר להצגה "גן הדובדבנים" שהעלה תיאטרון "הבימה". אלא שההצגה נערכה ארבעה ימים לפני שקיבלה את המכתב. שיפרה השיבה לו על מפית נייר כי היא רואה בכך הזמנה פתוחה, והאהבה ניצתה. הזוג התחתן והתגורר בבית משפחתה של שפרה, שהייתה גם למשפחתו של אלתר, שכל בני משפחתו נספו בשואה.
הבית ברחוב ירושלים החל לשרת את ארגון ההגנה. לימים סיפרה שפרה לבני משפחתה סיפור שבמשך שנים שמרה בסוד: לדבריה, במהלך שנת 1942 הגיעו לביתם שני סטודנטים מאוניברסיטת ירושלים. הם היו בעלי זהות בדויה ובעלי הבית ידעו רק את שמותיהם המחתרתיים. מדובר היו בימים של חרדה עמוקה בקרב ישוב העברי בארץ-ישראל, כשהיה נדמה כי הצבא הנאצי, בפיקוד רומל, עלול לכבוש את ארץ ישראל.
אחת התכניות שנהגו לקראת התרחיש הנורא, היה התבצרות במה שנקרא "מצדה בכרמל", תוך יציאה לפעולות גרילה בעורף האויב. תפקידם של שני המדענים האלמוניים שהתמקמו במטבח משפחות אליאש-לוי, בבית הבודד בחדרה, היה לרקוח רעל שיוחדר לבארות המים באזורים שבהם יתמקם האויב. לימים סיפרה שכמה בהמות שילמו בחייהן במהלך הניסויים שביצעו השניים.
בבית היה גם חדר מיוחד ששימש את שמשון, אחיה הבכור של שפרה, במסגרת פעילותו בהגנה. בחדר נחו לוחמים, התכוננו לעולות ושבו אליו אחרי שביצעו את המשימה. בחדר גם הוסלק נשק. שלושה לוחמי ההגנה לנו שם במהלך אימוני 23 לוחמי הארגון, לקראת מבצע לפגיעה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון. אניית הלוחמים טבעה בדרכה למשימה ועקבות כ"ג יורדי הסירה לא נודעו.
שפרה סיימה את פעילותה בהגנה עם הקמת צה"ל וכשהייתה כבר אם לילד. במהלך השנים נולדו לשפרה ולאלתר עוד בן ובת. ב-1979 נפטר אלתר, בגיל 67.
היא עבדה בכמה עבודות פקידותיות ובמהלך שנות החמה-50' הייתה אם הבית של המוסד לבריאות הנפש "שער מנשה", כשתחתיה עשרים עובדים. בתחילת שנות ה-60', כשאמה חלתה, התפטרה מהעבודה וסעדה את האם. אחרי מות האם שבה לעבוד עוד קצת במוסד ולאחר מכן החלה להקדיש את חייה להתנדבות למען הקהילה, במוסדות רבים בחדרה. בין היתר התנדבה בבית החולים הלל יפה ובמוסד לביטוח לאומי. בסוף שנות ה-70', יחד עם בנים נוספים של מייסדי חדרה, יזמו את הרמת מוזיאון העיר בחאן - המבנה שבו התגוררו המייסדים, ובמקביל התנדבה במרפאת קופת חולים בעיר, עד שהייתה בת 80.
בשנת 2008 קיבלה את תואר יקירת העיר חדרה, על פועלה והתנדבותה למען הקהילה והחברה בעיר. "אני מאחלת לכל אחד לזכות להגיע לגילי מרוצה, מסופק ושלם עם עצמו, כפי שהגעתי עד כאן אנוכי", אמרה אז.
לפני שנה חגגה לה משפחתה את יום הולדתה המאה. האירוע נערך בחאן, המבנה בו התגוררו סבה וסבתה, יחד עם אמה בת השנתיים בהקימם את חדרה, ושבו שוכן מוזיאון חדרה. בחדרה כבר גדל הדור השישי של המשפחה, ובמהלך השבעה הגיעו רבים לבית שבו חיה שפרה מרבית שנותיה, לנחם ולהעלות זיכרונות.