האבק שיצרה המלחמה בסוריה שוקע, ומפת האינטרסים שסביבה הולכת ומתבהרת. בשורה התחתונה - המדינה המפורקת של חאפז אל-אסד האב הפכה בעידן בנו למגרש משחקים של המעצמות, ובראשן ארצות הברית ורוסיה. ישראל, כשחקנית פעילה ובעלת אינטרסים מובהקים, צריכה לפעול בחוכמה, בדיוק ובחשאי, כדי להרחיק טרור ולהשמיד תשתיות ומערכות נשק מאיימות.
הזמן הוכיח כי ישראל נותרה לבד במאבק נגד איראן, למרות הגיבוי מרחוק. הביטוי הליכה בין הטיפות לא באמת מתאר את המערכת הסבוכה שאליה נכנס צה"ל בשנה האחרונה כדי לקדם את האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
המתח בין המעצמות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסוריה, נחשף שוב בשבוע שעבר. מפענחי חברת ISI הישראלית אימתו את השמועות שהתרוצצו כבר כמה שבועות במזרח התיכון: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שלח את המטוס האסטרטגי SU-57 לאזור הלחימה בסוריה. לפחות באופן מידי היה נדמה כי מדובר במסר עצום לאזור כולו: בזמן שארצות הברית מפעילה במרחב הסורי את ה-F-22 - מטוס בעל יכולת חמקנות מוכחת וביצוע מגוון משימות, מריגול ועד תקיפה - חושפים תצלומי הלוויין "ארוס B" את המטוס הרוסי על מסלול הטיסה של בסיס חמיימים הרוסי.
כשבוחנים לעומק את ההתנהלות הרוסית, רואים שהיא לא באמת נועדה לאיים בצורה ישירה אל ארצות הברית, שפועלת ותוקפת יעדי טרור במרחב. ה-SU-57 של פוטין הוא כמו נושאת המטוסים הרוסית "אדמירל קוזנצוב", שהגיעה עד חופי סוריה בדצמבר 2016 והוגדרה על ידי מומחים כ"גרוטאת פלדה שזקוקה להנשמה כדי לפעול מבצעית באופן מלא.
מדובר במטוס חמישי תוצרת חברת "סוחוי" הרוסי, שעדיין נמצא בשלבי ניסויים. משרד הביטחון הרוסי אמנם חתם על רכש של 12 מטוסים בייצור ראשוני, אך החברה טרם עברה לייצור סדרתי, מאחר שהוא עדיין נמצא בשלבי פיתוח.
המטוסים שאמורים להוות את התשובה הרוסית ל-F-22 לא נצפו שם למחרת על מסלול הטיסה. כנראה שיצאו למשימת ניסוי או שתפקידם בלוחמה הפסיכולוגית בין המעצמות הסתיים, והם המריאו בחזרה לבסיס האם ברוסיה. העובדה כי הרוסים לא התאמצו להסתיר את המטוסים בדיר תת-קרקעי או בהאנגרים, והחליטו לחשוף אותם לעיני כל, הגבירה את החשד כי יש פה רק העברת מסר: "אנחנו חזקים", או "גם לנו יש מטוס חמקן". קרבתם של מטוסי ה-SU-57 על מסלולי הטיסה למרחב האורבני הסורי העלתה את האפשרות שהמורדים, ובראשם דאעש, יפגעו במטוס העתיד הרוסי. המצב חיזק את ההערכה כי מדובר בנוכחות זמנית של דגם המטוס המתקדם בסוריה, שנמצא שם בעיקר לצורכי תעמולה.
עד פגיעה ישירה באסד
כך למעשה פועלת ישראל בין הפטיש לסדן, כשעל פי פרסומים זרים היא תוקפת יעדים מגוונים בסוריה, בין התמיכה והגיבוי המסויגים של ארצות הברית למצמוצי העיניים של רוסיה - כל אחת והאינטרסים שלה. מה שברור כבר שנתיים הוא שרוסיה יכולה לתמוך בפעילות האיראנית בסוריה עד גבול מסוים - עד שהדבר יסכן את האינטרסים שלה, כלומר - עד פגיעה ישירה בבשאר אסד. באופן כללי, רוסיה לא תתנגש בארצות הברית בצורה ישירה. היא כן יכולה לנהל משחקונים קטנים של צביטות ואי-הסכמות עקרוניות, אך לקרמלין ברור מאוד מה יקרה אם הבית הלבן יחליט להטיל עליו סנקציות חריפות. עוצמתו האדירה של הצבא האמריקני אינה ברת השוואה לכוחו המוגבל של הצבא הרוסי, בטח לא בעידן שבו הכלכלה הרוסית משוועת לחבל הצלה. עסקאות הנשק שפוטין מקדם בימים אלה לא יכולות לסגור את הבור הכלכלי שהתפתח בעשור האחרון, ולא לשפר את מצבו של הרובל.
ייתכן מאוד שפוטין יעסוק בעתיד בעיקר בבעיות הפנימיות של רוסיה, אך הוא בהחלט יכול להסיט את תשומת הלב של הציבור ולהתמקד בסוגיות הבינלאומיות בתחום המדיני והביטחוני. הכלכלה הרוסית מקרטעת. סוגיית העלאת גיל הפרישה נמצאת על השולחן, וגם המלחמה הקרה שהוא ניסה לקדם לא כל כך מצליחה לו. פוטין יודע שזה לא הזמן לצאת להרפתקאות, ולכן כל עוד לא נהרגים חיילים רוסים בתקיפות הישראליות בסוריה, וכל עוד אסד קם בבוקר בריא ושלם, חופש הפעולה הישראלי בסוריה נשמר טכנית.
גורמי ביטחון בישראל מעריכים שפוטין רוצה שקט תעשייתי סביב המרחב הסורי. הוא לא מעוניין ברעשי רקע, שיפריעו למערכת הבחירות הרוסית שתסתיים ב-18 בחודש. פוטין ייבחר כצפוי, אך זה לא אומר שהוא לא ימשיך לעסוק בתדמית שלו ושל רוסיה גם ביום שאחרי. יש לו מדיניות קשוחה שבאה לידי ביטוי אחרי שארצות הברית תקפה שכירי חרב רוסים בסוריה. מהמסרים במוסקבה ניתן היה להבין כי מי שפועל על דעת עצמו ללא תיאום, לא יקבל מרוסיה הגנה וגיבוי. האירוע המתוקשר עבר ללא תגובה צבאית רוסית. על אותו משקל, נדמה שהמסר הועבר גם לטהראן. תחת המסרים הללו ישראל פועלת. גם כשתקפה את הקרון האיראני שהפעיל את המל"ט שחדר לישראל, דאגו אנשי המודיעין והטייסים להימנע מהרג חיילים סורים או רוסים ולייצר כמה שפחות חיכוך.
אך אסור לטעות. פוטין לא מצטיין ברגישות יתר, ומנסה למנף את הנוכחות שלו בסוריה גם כדי להרחיב את ההשפעה האזורית שלו, והגישה יכולה להשתנות. חוץ מאיראן ומעסקאות הנשק המשמעותיות עם טורקיה (בראשן מכירת מערכת ההגנה S-400), גם מצרים היא יעד רוסי. שר הביטחון של רוסיה ביקר בקהיר פעמיים בזמן האחרון, ופוטין גם הוא היה שם בשל גודל הפוטנציאל. גורמים מצרים לא מיהרו להתייחס לפרסומים הזרים על אודות הקמת בסיסים רוסיים בעתיד במצרים, ועל עסקאות נשק ענקיות בתמורה, אך מה שברור זה שהמהלך בוצע בעקבות הכתף הקרה שקיבלה קהיר מוושינגטון בטענה לפגיעה בזכויות אדם.
נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי עשה חישוב מהיר והתקרב למוסקבה. ישראל פעלה לצמצום המתח בין מצרים לארצות הברית ומנעה משבר גדול יותר. זו תקופה שבה מצרים מכונסת בתוך עצמה בשל מערכת הבחירות, ועוסקת פחות בענייני החוץ. ב-26.3 יתקיימו בחירות במצרים במשך שלושה ימים. א-סיסי ייבחר מחדש, וגם אז יהיה עסוק בעיקר ועיצוב וייצוב המערכת הפוליטית, אך גם לו יש המון מה לומר על ההתבססות האיראנית במזרח התיכון, ומן הסתם דברים אלה עלו בשיחות שניהלו בכירי מערכת הביטחון המצרים עם מקביליהם הרוסים. מי שמודאגות יותר הן ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ, אך שוב, ישראל ניצבת בחזית המאבק האנטי-איראני בסוריה.
במערכת הביטחון הישראלית ציפו מהבית הלבן ומהפנטגון לגלות מעורבות גוברת בסוריה ולכפות על רוסיה ועל אסד קווים ברורים כדי למנוע את תהליך ההתבססות האיראני. ארצות הברית לא התאמצה להפעיל לחץ שירחיק את איראן מגבול ישראל, וכך התהליך קיבל תמיכה עקיפה. כשחיל האוויר הפיל מל"ט איראני ולאחר מכן יצא לתקיפה נרחבת בסוריה (שכללה התמודדות עם 26 טילי קרקע-אוויר ונטישת מטוס סופה שנפגע), בכירי הממשל האמריקני ישנו שינה עמוקה.
גורמים במערכת הביטחון העריכו השבוע כי הבית הלבן היה מגיב במידיות ומתערב רק אם הלחימה בין הצדדים הייתה מתארכת ליומיים או שלושה. הגישה היא ברורה: "ישראל חזקה, היא תסתדר". בעידן הנשיא דונלד טראמפ עבר הבית הלבן לכיבוי שריפות במזרח התיכון, כשבראש סדר העדיפויות שלו נמצאות קוריאה הצפונית, סין, רוסיה, אפגניסטן ועיראק.
בלילה שבין שלילה לרביעי חשפה רשת "פוקס ניוז" את צילומי חברת ISI שאיתרו שוב בסיס איראני בלב השטח הסורי. המבנים, כפי שניתן היה לראות, נבנו לפני שנים רבות ולא כחלק מפרויקט הנדסי חדש. בדומה לבסיס האיראני שהושמד, על פי פרסומים זרים, על ידי חיל האוויר הישראלי בתחילת השנה.
התהליך הזה הפך לשיטה. משטר אסד מסר בסיסים ישנים לאחריות איראן, שהציבה בהם מערכות נשק וחיילים או חברי מיליציות שיעיות בפיקוד איראני. הסיוט של צה"ל בהתגלמותו. בהתחלה פעלה ישראל בסוריה נגד הברחות נשק תחת גישה ה"תחזיקו אותי", אך ברגע שהבינה כי הרוסים לא ימנעו פעולות חשאיות ישראליות כל עוד הן לא פוגעות בהם, והאמריקנים לא יתערבו כל עוד אין התלקחות אזורית, גבר קצב התקיפות של האוויר הישראלי בסוריה, לפחות על פי פרסומים זרים.
עם המאבק בהברחות הנשק מסוריה ללבנון, שטרם הסתיים, הופכת ההתבססות האיראנית בסוריה לאיום ממשי שרואה את אור השמש, ועמו צריך צה"ל להתמודד באופן גלוי. אי אפשר להתבונן בתצלומי הלוויין שמתעדים את הבסיסים האיראניים, ולקוות שמישהו יעלים אותם בשביל ישראל. ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, ביקר בשבוע שעבר בארצות הברית, ומן הסתם טס כדי להציג מידע מודיעיני רגיש למקביליו. ואולם, אף אחד כבר לא מצפה שגורם כלשהו יעשה עבור ישראל את העבודה.
איראן מבינה כעת היטב את רמת החדירות המודיעינית הישראלית בסוריה, ורואה את המעקב אחר פעולות ההתבססות, שהיו אמורות להיות חשאיות. האיראנים גם היו מעדיפים שישראל לא תחשוף את ניסיון פעולת המל"ט שלהם. משכך, המציאות מחייבת את ישראל לנקוט עמדה ברורה, כזו שתבהיר למשטר האייתוללות מה יעלה בגורלו של בסיס איראני על אדמת סוריה. עקביות ונחישות, לפי הגדרתם של בכירים במטה הכללי, הם שם המשחק.
לישראל יש מגוון כאבי ראש ורגישויות בגבולות. נכון שהכלכלה ברצועת עזה מקרטעת, וממשלת החמאס מתפוררת ועשויה להתנגש בישראל כדי להסיט את תשומת הלב. נכון שאיו"ש במצב רגיש מאוד, במיוחד על רקע הקיפאון המדיני בין ירושלים לרמאללה, ומצבו הרפואי של אבו מאזן שיכול ללכת לעולמו בכל יום. נכון גם שחיזבאללה לא מעוניין במלחמה עם ישראל, ושלבנון נכנסת למערכת בחירות עד חודש מאי והופכת את הארגון השיעי לרגיש במיוחד. כל אלה לא מאפשרים לישראל לדלג מעל הבעיה האיראנית בסוריה.
אם האיראנים לא ירפו
בניגוד לעמדת הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שטוען כי יש לראות בלבנון ובסוריה חזית אחת, יש לא מעט גורמים במערכת הביטחון בישראל שמתעקשים שאסד לא ימהר לנקוט צעדים קיצוניים למעט במקרה של איום על שרידותו. חיזבאללה חשוב לו מאוד, וכך גם מערכת היחסים עם איראן, אך מלחמה עם ישראל היא לא צעד חכם מבחינתו. בעימות מתמשך עם ישראל יכול חיל האוויר הישראלי להביא לסיום משטרו, או לפחות לרסק את מרכזי הכובד של המשטר ובכך להביא לסיום דרכו. לכן, חשוב יהיה להבדיל בין לבנון לסוריה, כשם שישראל מצאה לנכון להפריד בין איו"ש לרצועת עזה.
איראן, כך מעריכים בצמרת צה"ל, תהיה נחושה להמשיך בתהליך ההתבססות בסוריה, גם אם שינויים אזוריים או צבאיים יאטו את הקצב. שלוש נקודות בולטות יכולות לסייע לפעולה הישראלית. הראשונה היא המחאה האזרחית שהתפרצה בחודשים האחרונים נגד המשטר באיראן ונגד מדיניותו הכלכלית, שמממנת טרור במזרח התיכון במקום לשקם את הכלכלה. שנית, גביית המחיר הישיר מאיראן - הרג איראנים על אדמת סוריה משחק לרעת המדיניות הסדורה של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני, שאחראי על פעילות משמרות המהפכה מחוץ לאיראן. בתוך מבוך האינטרסים הזה פועלת ישראל, שמן הסתם תגביר את הקצב למרות אוסף הרגישויות האזוריות.
הנקודה השלישית היא החלטתו של הנשיא טראמפ, הצפויה בעוד כמה חודשים, על תוקף הסנקציות על איראן או על הרחבתן. איראן מאוד חוששת למצבה הכלכלי, וסביב החלטה זו יכולה ארצות הברית לייצר מנופי לחץ על הפעילות של כוח קודס בסוריה. התערבות אמריקנית ישירה בפעילות האיראנית בסוריה עשויה לפתור הרבה כאבי ראש לראש אמ"ן ולמפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין, שעסוקים באחיזה מודיעינית מאתגרת, בין היתר במרחב הסורי. אם האיראנים לא ירפו ויהיו נחושים להתבסס בסוריה והמודיעין הישראלי ימשיך לאתר בסיסים איראנים הרי שאנחנו עומדים בפתחה של מערכה חדשה
(עדכון ראשון: 17:00, 1/3)