בעיר פארקלנד מנסים להתמודד עם גודל הזוועה שאירעה שלשום, כשניקולס קרוז, בן 19, פתח באש בבית הספר התיכון שבו למד ורצח 17 בני אדם. אמש נערכה בעיר עצרת זיכרון בהשתתפות נציגי ציבור ואנשי דת. בין היתר השתתפו במקום רבנים שקראו קטעים מן המקורות. ארבעה מן התלמידים שנרצחו, וכן אחד המורים, היו יהודים.
מדי פעם נשמעו מן הקהל, באירוע שהועבר בשידור ישיר, קריאות "לא עוד אקדחים". גם נציג מחלקת החינוך המחוזית שדיבר באירוע התייחס לכך באופן חריג ואמר כי יש להתמודד עם תופעת ריבוי כלי הנשק בבתי הספר.
הטבח המזעזע גם הפנה שוב זרקור לסוגיית הנשק בארצות הברית. זה היה המקרה ה-18 של ירי בבית ספר מאז תחילת שנת 2018. לפי נתוני ארכיון "Gun Violence", מאז תחילת השנה אירעו ברחבי ארצות הברית 6,728 תקריות ירי, בהן נהרגו כ-1,800 בני אדם ונפצעו עוד כ-3,200. מספר זה מכיל בתוכו את ההרוגים מכלל אירועי הירי, כולל ירי בשוגג, מקרי רצח והתאבדויות.
באירועי ירי המוני - המוגדרים ככאלה עם ארבעה אנשים שנורו לפחות - נהרגו מתחילת השנה 30 בני אדם בארצות הברית. אם מסתכלים על נתוני השנים האחרונות הרי שהמצב לא מעודד יותר: 437 איש מתו בשנת 2017 כתוצאה מירי המוני, מספר כמעט זהה לשנת 2016, אז נהרגו 432.
לקריאה נוספת:
הטבח בתיכון בפלורידה: הרוצח התאמן בארגון התומך בעליונות הגזע הלבן
ג'יימי נעלמה, ארון הגן בגופו על התלמידים: סיפורי ההרוגים בפלורידה
עם מסכת גז: היורה מפלורידה הפעיל את האזעקה בתיכון - וריסס
כשבוחנים את המצב לאורך זמן, ניתן לראות מגמה של החמרה הן מבחינת תדירות אירועי הירי ההמוניים והן מבחינת התוצאות שלהן. לפי נתוני אתר Mother Jones, בין השנים 2000 ל-2010 אירע ירי המוני חריג - כזה שיש בו לפחות ארבעה הרוגים, להבדיל מארבעה נפגעים - אחת ל-162 יום בממוצע. אולם בין 2010 ל-2017, כבר אירע אירוע ירי המוני חריג כל 88 יום, בממוצע.
כך יוצא, שבחמשת החודשים האחרונים לבדם, אירעו שלושה משמונת אירועי הירי ההמוניים החמורים ביותר בתולדות ארצות הברית: הטבח במלון "מנדליי ביי" בלאס וגאס, שאירע בחודש אוקטובר 2017 גבה את חייהם של 59 איש. בטבח בכנסיה בסאת'רלנד ספרינגס בטקסס ב-5 בנובמבר נרצחו 25 בני אדם, ובבית הספר בפארקלנד, פלורידה נורו למוות 17 בני אדם.
לפי נתוני אתר Gun Policy, ישנם כיום בארצות הברית בין 270 ל-310 מיליון כלי נשק בידי אזרחים. וכאשר מצרפים לכך את מספר כלי הנשק הלא חוקיים, מעריכים בארגון, קיימים בארצות הברית 101 כלי נשק על כל 100 אזרחים. מדובר בשיעור הגבוה ביותר בעולם - בפער ניכר של עשרות אחוזים על פני תימן שהגיעה למקום השני.
לפי הערכות של העיתון הבריטי "גרדיאן", כ-50% מכלל כלי הנשק המוחזקים בידי אזרחים בעולם נמצאים בארצות הברית. העיתון גם ציטט מחקר של אוניברסיטת ניו יורק אשר הצביע על מתאם חיובי בין מספר כלי הנשק במדינה ובין מספר אירועי הירי, כאשר ארצות הברית מובילה בראש. אמנם, אירועי ירי המוניים הם אלו שמקבלים את מירב הכותרות בעיתונות הארצית והבינלאומית, אולם הבעיה היא יומיומית ואינה מתחילה ונגמרת באירועי ירי המוניים.
ב"גרדיאן" הצביעו על כך שבין 2000 ל-2013 מתו בארצות הברית 406 אלף בני אדם כתוצאה מירי של נשק חם. למעלה ממחציתם, 237 אלף, התאבדו. כ-153 אלף נרצחו, ו-8,000 איש נורו בשוגג. 4,700 איש נורו על ידי המשטרה, ולגבי היתר לא סווגה סיבת המוות. לפי נתונים אלה, אירועי ירי המוניים מהווים בסך הכול כשלושה אחוזים מסך מקרי הרצח בארצות הברית.
אחרי כל תקרית ירי עולה הביקוש לרכישת נשק
עכשיו נותרת שוב שאלת מיליון הדולר - מה ניתן לעשות בנדון. בנאומו אמש הזכיר הנשיא דונלד טראמפ את הצורך לטפל בבעיות נפשיות, בהתייחסו למבצע הטבח בפלורידה, אך לא הזכיר את סוגיית כלי הנשק. אך גם ללא קשר לעמדתו הספציפית של טראמפ, ספק גדול אם ניתן לעשות צעד משמעותי לקראת בקרת כלי הנשק באמריקה. זהו לא רק הלובי החזק והמסיבי של ארגון הרובאים הלאומי, ה-NRA, אשר מרעיף תרומות פוליטיות לקמפיינים של חברי קונגרס אשר נמנעים לאחר מכן מלהתעמת עם הסוגיה. זהו גם הציבור האמריקני עצמו, שמפוצל כמעט שווה בשווה בין התומכים והמתנגדים לבקרת נשק.
לפי נתוני מכון המחקר PEW, רק 51% מהציבור תומכים בהגבלות על נשק, לעומת 47% שתומכים בהמשך המצב הקיים, כמעט שוויון. 74% מבעלי כלי הנשק טענו כי אחזקת נשק היא חירות אזרחית חיונית בארצות הברית, לעומת 35% בלבד מאלו שאינם נושאים נשק שהביעו עמדה דומה.
אם מחפשים את הנתון שאולי ממחיש יותר מכל עד כמה הציבור האמריקני חלוק בסוגיה, ועד כמה נמוך הסיכוי לשינוי המצב הקיים, ברשת CNN פרסמו נתונים של ה-FBI מהם עולה כי לאחר הירי בתיכון סנדי הוק ב-2012, וכן לאחר מקרי ירי נוספים, כאשר הוויכוח הציבורי על הגבלת נשק עלה לכותרות, מספר הפונים לביצוע בדיקות רקע מקדימות לקראת רכישת נשק דווקא עלה בחדות. למרבה הצער, גם בסוף השבוע הנוכחי, פתרון מוסכם לפצע המדמם הזה עדיין לא נראה באופק.
