רוסיה מסרה הבוקר כי היא "מודאגת" מהתקיפות וההתפתחויות בסוריה וקראה לכל הגורמים באזור "לשמור על ריבונותה" של סוריה ולהימנע מפעולות שיובילו להסלמה במצב. ההודעה של משרד החוץ הרוסי לקונית, אבל אף מילה בה, ודאי בזמן מתוח כמו הבוקר הזה, לא נכתבת כלאחר יד. המילים החשובות אינן בהכרח המילים הכתובות בהודעה, אלא המילים שאינן כתובות בה.
אלמלא היו הדברים רציניים ואף טרגיים, אפשר היה להתייחס לכך בהומור - רוסיה קוראת לכל הצדדים לכבד את ריבונותה של סוריה. רוסיה, התוקפת אזרחים סורים מדי יום ביומו. התירוץ המיתמם הוא כמובן שרוסיה הוזמנה לבקשתו של הנשיא הסורי, וזה נכון. האם הנשיא הסורי מייצג את עמו? האם הוא שליט לגיטימי? בעיני מוסקבה - בהחלט, כל עוד הוא משרת את האינטרסים שלה.
עוד בנושא בוואלה! NEWS:
מנהל בי"ח רמב"ם על הטייסים: "מצבו של הפצוע קשה השתפר"
בכיר בחיל האוויר: "הפגיעה הגדולה בהגנה האווירית הסורית מ-1982"
ישראל תקפה יעד איראני - והבהירה: גם אנחנו נעצב את עתיד סוריה
וכאן מילת המפתח - האינטרסים. לצערנו הרב, לאורך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל, פרט למקרה הייחודי של התמיכה הסובייטית בהחלטה על הקמת מדינת ישראל (מתוך חישוב, שהתברר כמוטעה, שישראל תהיה עוגן אנטי אימפריאליסטי או למצער אנטי בריטי באזור), בכל פעם שמוסקבה בגלגוליה השונים הייתה צריכה לבחור, הבחירה ללא שום היסוס הייתה לצד אויבינו. בנשק, בתמיכה דיפלומטית, לעתים בהשתתפות בקרבות נגד צה"ל. פעם אחר פעם.
נכון, בכל פעם שראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש לשוחח עם הנשיא ולדימיר פוטין הוא נענה. פוטין מצטלם עמו, מקשיב, לעיתים נמצאים בחדר גם בכירי המערכת הביטחונית משני הצדדים, ויש כותרות בישראל שלפיהן רוסיה רואה איתנו עין בעין את האיומים עלינו - איראן, חיזבאללה, דאעש.
לא, פשוט לא. רוסיה אינה מעוניינת כמובן בעימות עם ישראל בשטחה האווירי או מעל סוריה וכאן יש לנו יתרון, אבל היא מאותתת לישראל בבירור מה היא מוכנה שיקרה בסוריה ומה לא. וכשהברירה היא ישראל או ציר טהראן-דמשק, אין לפוטין שום היסוס שהוא.
האינטרס של רוסיה הוא בסיס ימי ואווירי רוסי בים התיכון. מעשית, בימים אלה זה אומר טרטוס או חמיימים. בימים האחרונים, אגב, התפרסמו ידיעות על עסקה המתבשלת בין רוסיה לבין מיליציית חפתר בלוב, שבמסגרתה תקבל רוסיה בסיס ענק בלוב. וזו עוד סיבה לדאגה, לא רק לישראל.
אם רוסיה לחצה על ההדק - יהיו שאלות מרחיקות לכת
בהודעתה לא מזכירה רוסיה כלל את חדירת המל"ט האיראני לישראל. היא מביעה דאגה, מציינת את הפרת הריבונות הסורית בידי ישראל, קוראת לכל הצדדים לכבד את ריבונות סוריה - כלומר כל הצדדים שאינם אורחים רצויים מטעם המשטרה, כמו רוסיה, איראן וחיזבאללה, ומוסיפה איום ברור מאוד על כל מי שיסכן את שלומם של החיילים הרוסים המוצבים בסוריה.
על פי הדיווחים, צה"ל תקף באזורים שבהם מוצבים חיילים רוסים. בשעת כתיבת הדברים עדיין לא ברור, לפחות למי שאינם במעגל מקבלי ההחלטות, מי בדיוק לחץ על ההדק של המערכת שהפילה את מטוס הסופה, ומה הפיל אותו. אם יתברר שהייתה זו מערכת רוסית, יעלו שאלות מרחיקות לכת בדבר חופש הפעולה העתידי של ישראל בשמי סוריה, ואולי גם בשמי לבנון. הרי כבר היו קרבות אוויר בין טייסים ישראלים ורוסים, וישראל כבר התמודדה מול מערכות הנ"מ ובעיקר טילי הנ"מ מתוצרת סובייטית בזירה. הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים אינם זיכרון נעים לחיל האוויר.
רוסיה מאותת לישראל בבירור. זו ההודעה החריפה ביותר מטעם מוסקבה לישראל בשנים האחרונות, שנים שבהן ישראל תקפה בסוריה פעמים רבות וביעדים שונים. לא ברור אם רוסיה מתייצבת חד משמעית נגד ישראל, ומאיימת שאם ישראל תתקוף שוב היא תתייצב מול כוחות רוסיים. אבל הפעם היא מתייצבת באופן חד משמעי לצד איראן ולצד סוריה. אם העמדה הרוסית תואמה עם טהראן ודמשק לפני התקיפה, ואם למשל חדירת המל"ט האיראני נועדה למשוך מטוסים לתקיפה ולהכניסם למארב מתוכנן בגיבוי רוסי - כאן הכללים המעטים מאוד שעדיין נשמרו בזירה הזו מתרסקים.
בשעת כתיבת הדברים מורגשת שתיקה רועמת ברחבי העולם, פרט כמובן לקולות באזורנו. ארצות הברית ושאר חברות מועצת הביטחון של האו"ם שותקות. אין גינוי לאיש, אין תמיכה באיש.
פתגם אמריקני ישן אומר "רמה אותי פעם - תתבייש. רמה אותי פעמיים - אני אמור להתבייש". פוטין לא מרמה. אולי ישראל הרשמית מרמה את עצמה פעם אחר פעם, בתקווה שאולי הפעם כשיראו לפוטין מסמכים על תכנית הגרעין האיראנית הוא ישתכנע ויעבור לצדנו. הוא לא. האינטרס הרוסי הגאו-אסטרטגי היה, הווה ויהיה לצד סוריה ואיראן. לא נוכל לשכנע את רוסיה, ודאי איננו רוצים להתעמת איתה. אם התקופה שבה רוסיה אישרה לישראל בהינד ראש וקריצת עין לתקוף מטרות בסוריה הסתיימה היום, ישראל צריכה לקבל החלטות לא פשוטות, בזירה שבה פוטנציאל הסיבוך התעצם הבוקר מאוד.
