בראש טבלת השכר בישראל עומדים גברים ממוצא אשכנזי - כך עולה מדוח מרכז אדווה שפורסם הלילה (רביעי). הדוח עוסק בתמונת המצב לשנת 2017 ועוסק בחברה, חינוך, דיור, רווחה ובריאות. מהדוח עולה כי המשק הישראלי אכן נמצא בצמיחה בשנים האחרונות, אך היא מתבטאת בעיקר בתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) של ישראל, והוא מנותק מנתוני השכר לנפש, שלא עלה בתקופה זו. עוד עולה כי בין התוצר הריאלי לנפש ובין השינוי בשכר הריאלי נוצר פער בין השנים 2013 ו-2014, שנשאר זהה עד היום.
הדוח עוסק בנושאים חברתיים רבים, שאחד מהם הוא רמות שכר בישראל על פי מוצא. על פי הדוח, העומדים בראש טבלת השכר במדינת ישראל הם גברים ממוצא אשכנזי שעלו עד שנת 1989, עם שכר ממוצע של 17,460 שקלים. אחריהם בטבלה גברים אשכנזים דור שני, כלומר כאלה שהוריהם עלו לארץ, עם 15,099 שקלים. בפער של 500 שקלים ממוקמים במקום השלישי דווקא הגברים ממוצא מזרחי דור שני, עם שכר של 14,406 שקלים, ואחריהם גברים מזרחים דור ראשון שעלו עד 1989, עם פער של 2,000 שקלים בשכר - 12,761 שקלים. גברים אשכנזים שעלו אחרי שנת 1990 ממוקמים לאחר מכן עם 12,005 שקלים ונשים אשכנזיות דור ראשון שעלו עד 1989 מיד אחר כך עם 11,037 שקלים.
עוד בוואלה! NEWS:
אחרי החיבוקים, הליטופים ופסוקי התנ"ך - נתניהו ייאלץ לחזור לחיים עצמם
התכנית לגירוש הזרים מאפריקה - כל השאלות והתשובות
צלחת שטוחה ותאורה ירוקה: זה המכשיר החדש של צה"ל לאיתור אמל"ח?
יחד עם זאת, הדוח מציג צמצום משמעותי ביותר בפערים בין גברים אשכנזים דור שני וגברים מזרחים דור שני, כאשר בשנת 2016 היה שכרם של הגברים האשכנזים גבוה ב-55% מהממוצע, בהשוואה לשכר הגברים המזרחים - 48% מעל הממוצע. נשים אשכנזיות דור שני השתכרו 93% מהממוצע, בהשוואה ל-89% מהממוצע אצל מקבילותיהן המזרחיות.
מהדוח עולה גם כי שכרם של הערבים אזרחי ישראל היה נמוך מאוד בהשוואה לזה של כלל השכירים והשכירות. בשנת 2016 הוא עמד על 51% מהממוצע עבור נשים ו-76% מהממוצע עבור גברים.
שכר נמוך אף יותר נרשם בקטגוריה של יהודים יוצאי אפריקה-אסיה דור ראשון שעלו אחרי 1990, רובם ככולם, יש להניח, הם יהודים יוצאי אתיופי. ב-2016 עמד שכר הגברים הממוצע בקרבם על 7,233 שקלים - 74% מהממוצע. בתחתית סולם השכר עומדות נשים יוצאות אתיופיות ונשים ערביות, עם שכר ממוצע של 5,376 ו-5,004 שקלים בממוצע, בהתאמה.
רק כשליש מכל שנתון מגיעים להשכלה גבוהה
בבחינה של שנתון שסיים את הלימודים בתיכון בשנת 2008, נמצא כי רק 79.2% מבני המחזור למדו בכיתה י"ב. בתעודת בגרות זכו באותה השנה רק 44% משכבת הגיל. בקרב הזכאים, חלק החזיקו בתעודת שלא עמדה בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה. בתוך כך, שיעור הזכאים שיכלו להגיש מועמדות להשכלה גבוהה עמד על 38.5% מקבוצת הגיל. בסופו של דבר, רק 32.4% מבני ה-17 בשנת 2008 הגיעו עד שנת 2016 - שמונה שנים אחר כך - לאחד מהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל: אחד מתוך שלושה, לערך.
על פי הדוח, הפערים הלימודיים בין שכבות חברתיות-כלכליות רחוקים מלהיסגר: בקרב תלמידים יהודים הנמנים עם האשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים, 1 עד 4, שיעור הממשיכים בלימודים אקדמיים, שהיה נמוך מאוד בשנת 2000 (22.1%) נותר נמוך מאוד גם ב-2008 - 23.6%. זאת, בעוד שאצל תלמידים הנמנים עם האשכולות 8 עד 10, עלה שיעור הלימודים מ-45.3% בשנת 2000 ל-53.1% ב-2008 - שיפור של 17%. ארבעת אשכולות המעמד הבינוני רשמו שיפור של 14%.
רוב הישראלים לא יכולים לקנות דירה באזור מבוקש
על פי הדוח של מרכז אדווה, דיור הוא מרכיב מרכזי באי שוויון במדינת ישראל. בשנת 2016 היו 72.6% ממשקי הבית בישראל בעלים של דירה אחת לפחות. אך הפערים בין קבוצות חברתיות שבבעלותם דירה הם גדולים: בחמישון העליון שיעור הבלות על דירה אחת לפחות עמד על 90.8%, בניגוד לחמישון התחתון - 53.7%.
עבור כ-60% מאוכלוסיית ישראל, רכישת דירה באזורי הביקוש מבלי שיעמוד לרשותם הון עצמי משפחתי משמעותי גוררת עמה פגיעה ברמת החיים, עקב ההוצאה הגבוהה על תשלומי המשכנתא. "דירות פיננסיות" - דירות להשקעה - הן נחלתה של השכבה המבוססת. בשנת 2016, 29.1% ממשקי הבית בחמישון העליון החזיקו בבעלותם שתי דירות או יותר, בהשוואה ל-1.6% ממשקי הבית בחמישון התחתון, 2.5% בחמישון השני, ו-6.8% בחמישון השלישי.