במעונו של סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס, ישנה תמונה ממוסגרת ממפגש ב-2009 עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. זו הייתה הפעם הראשונה של נתניהו בוושינגטון, בראשית ימיה של כהונתו השנייה, ואלה היו הימים הראשונים של ממשל אובמה. יממה לאחר הפגישה הראשונה עם הנשיא החדש בחדר הסגלגל וארוחת ערב עם שרת החוץ הילרי קלינטון, נתניהו עלה לגבעת הקפיטול, לרצף פגישות עם הנהגת הקונגרס, שבהן הזהיר ש"איראן היא האיום הגדול ביותר לשלום ויציבות במזרח התיכון". פנס, שהיה אז עדיין רק מחוקק אלמוני יחסית מאינדיאנה, היה אחד מחברי הקונגרס שזכו לפגוש באותו ביקור את ראש ממשלת ישראל. היום הוא כבר סגן נשיא, ואתמול בפגישתו עם ראש הממשלה הוא שיחזר כיצד הגן עליו מפני הביקורת של עמיתיו המחוקקים הדמוקרטים בנושא הישראלי-פלסטיני, ובמיוחד על ההתנחלויות. "אני תומך בך, ואני תומך בישראל", הצהיר אז.
חמש שנים אחר כך, בדצמבר 2014, פנס כבר היה מושל מדינת אינדיאנה שהגיע לביקור מיוחד לחג המולד בירושלים. אלה היו ימים עמוסי דרמות מדיניות ופוליטיות, יומיים לפני פריימריז בליכוד ובעיצומו של קרב בלימה ישראלי באו"ם על הצעת החלטה פלסטינית, אך נתניהו מצא אז זמן לקבל את פנס בלשכתו. נתניהו הזהיר, שוב, שישראל והמערב תחת התקפה של איראן וגורמים אסלאמיסטיים, ופנס, שוב, הכריז בחגיגיות על עוצמת התמיכה האמריקאית בישראל, ופרגן אישית לנתניהו: "תודה רבה על המנהיגות שלך". קצת יותר משלוש שנים אחרי, כשהוא סגן נשיא, הוא הודה אתמול שוב בהתרגשות לראש הממשלה על הידידות העמוקה והמנהיגות האמיצה.
ביקור פנס בישראל - כתבות נוספות:
נתניהו לפנס: אם יהיו רק שינויים קלים בהסכם הגרעין - נמליץ לפרוש
מהומה בנאום פנס בכנסת: חברי הרשימה המשותפת הניפו שלטים - והוצאו
פנס הודיע בכנסת: "השגרירות תיפתח בירושלים עד סוף 2019"
כנוצרי אוונגליסט אוהד ישראל, לפנס מלכתחילה יש קשר רגשי ורוחני עמוק במיוחד עם ארץ הקודש, ומראש הוא מגיע לשולחן עם עמדות פרו-ישראליות מחודדות בכל הנושאים הגורליים, כך שלא הכול קשור להיותו חבר במועדון המעריצים הרפובליקני של נתניהו. בחדרי חדרים רבים בירושלים מלחששים שעם כל הצרות של הבוס שלו, פנס עוד עשוי למצוא את עצמו מכהן כנשיא, ובסיום ביקורו בן היומיים בירושלים אפשר להכריז שבכל מקרה יהיה לישראל ידיד אמת בבית הלבן.
אבל פנס הוא חבר קרוב במיוחד של נתניהו, ומנגינה של גרופיס ניגנה לאורך כל הביקור. סגן הנשיא הרהיב ופיאר וליטף והתהדר בעוצמת היחסים בין ישראל וארצות הברית, אבל נתן דגש מיוחד על חוזק הקשרים בין נתניהו והממשל, והידידות העמוקה ורבת השנים בינו לבין נתניהו. מעל בימת הכנסת הוא נשא את נאום החלומות של נתניהו, שבקלות היה יכול להיכתב על ידי ראש הממשלה בעצמו: הוא הכריז שהשגרירות תעבור לירושלים עוד לפני 2019, התחייב שהסכם הגרעין הנורא עם איראן לא יישאר על כנו, ולסיום סיומת המתיק בברכת "שהחיינו" בעברית.
הכנסת, שלא כמנהגה, אימצה את המסורת האמריקנית של סבבים מתוזמנים של מחיאות כפיים והתרוממות על רגליים, ואפילו המחאה של חברי הרשימה המשותפת לא הצליחה באמת לגנוב את תשומת הלב מכל הפרצופים המחייכים והתשואות של יושבי המליאה. מסביב לשולחן הממשלה כולם עטו חיוך מאוזן לאוזן, מכינים מראש את התגובות על הנאום ההיסטורי וקריסת הקונצפציות של השמאל. מתמוגגים ממה שנאמר וממה שלא - אף מילת ביקורת בנושא הישראלי-פלסטיני ואף מילת הטפה על הכיבוש ואפילו האזכור של צמד המלים שבממשלת הימין כ"כ אוהבים לשנוא - שתי מדינות - הגיע אחר כך עם התניה, "במידה שהצדדים יבחרו בכך". החיוך הרחב ביותר נרשם על פניו של נתניהו, שפשוט התבשם מהנאה; הרבה זמן חלף מאז שפנס והוא נפגשו ב-2009 בגבעת הקפיטול, אבל בשנה שעברה, אחרי שמונה השנים הרעות של אובמה, לנתניהו יצאו קלפים מעולים בבית הלבן, ופנס הוא הוכחה מעולה לכך שההשקעה משתלמת.
סגן הנשיא, יחד עם צמד השגרירים הנאמנים לשולחיהם דיוויד פרידמן ורון דרמר, היה מהכוחות העיקריים שהניעו את ההחלטות הטראמפיסטיות הדרמטיות של השבועות האחרונים - הכרה בירושלים כבירת ישראל והקיצוץ בתקציב אונר"א, ובמובן זה, ביקורו בישראל הוא מעין סיבוב ניצחון. שתי ההחלטות אמנם הובילו למשבר חסר תקדים בין ארצות הברית והרשות הפלסטינית ולהחרמתו של פנס על ידי הפלסטינים בביקור, אבל בשביל נתניהו הן היו מתנות פוליטיות יקרות ערך, שמאפשרות לו להציג לבייס הימני הרעב הישגים מדיניים והוכחות לשינוי מדיניות אמריקנית של עשרות שנים ובמקביל - לייצר קרע כה עמוק שמרחיק כל סכנה של משא ומתן מדיני שעשוי לדרוש ויתורים. הנאום המרגש של פנס בכנסת, כמו גם תמונות הביקור שלו - ושל טראמפ לפני חצי שנה - בכותל המערבי, בוודאי כבר נערמים בחומרי הגלם לקראת קמפיין הבחירות הבא של הליכוד.
"הימים הטובים עוד לפנינו"
אבל אחרי שיסיימו כולם להתענג על הליטופים והחיבוקים של פנס הם יצטרכו לחזור, בלשונו של נתניהו, לחיים עצמם. בזמן שפנס התענג בכנסת על פסוקי התנ"ך, יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, הטיף בעצמו לשרי החוץ של האיחוד האירופי בבריסל על הצורך להכיר במדינה פלסטינית, וכמה מדינות ברחבי היבשת כבר שוקלות ברצינות את קריאתו. בין לשכת ראש הממשלה והבית הלבן יש אולי אחדות דעים בנושא הפלסטיני וגם האיראני, אבל הרוחות באירופה מנשבות לכיוון ההפוך, ממשיכות לקרוא בכל הכוח לשתי מדינות ולהתנגד נחרצות לשינויים בהסכם הגרעין, ולא מן הנמנע שעוד יחוללו סערה.
בחסות הזעם הפלסטיני על הכרזת ירושלים, תוכניות השלום של הממשל נכנסו להקפאה עמוקה ובינתיים נראה שבאירופה לא ממש קופצים על המציאה ומעדיפים להשאיר את ההובלה בידי ארצות הברית, לעת עתה. טראמפ אולי הוריד את נושא ירושלים מהשולחן, אבל אם וכאשר תחזור רוח של חיים ל"דיל האולטימטיבי" של הנשיא ושליחיו - גם ממשלת הימין בישראל תידרש בסופו של דבר לשלם תמורה.
אם מאמצי ההחייאה של המשא ומתן ייכשלו סופית ופתרון שתי המדינות אכן ימות מות נשיקה, ישראל תישאר עם ואקום מדיני גדול ותצטרך לקבל החלטות אמיתיות על גורלה ועתידה כשהיא שולטת במיליוני פלסטינים. פנס ונתניהו אולי כבר צברו ביחד חתיכת היסטוריה, אבל נראה שכמו שסגן הנשיא הבטיח אמש לחברו בארוחת הערב בבלפור, "הימים הטובים עוד לפנינו".