בין ניסים מור למשה איבגי: מתי הפרקליטות צריכה לאפשר הסדר מותנה?

סגן המפכ"ל לשעבר ניסים מור הורשע בהטרדה מינית של שוטרות שהיו כפופות לו, תוך ניצול מעמדו הרם. בשבוע שעבר, בצעד חריג ביותר, פנתה פרקליטות המדינה לבית המשפט העליון בבקשה לערער על העונש שהוטל עליו, לאחר שעניינו נדון כבר בשתי ערכאות קודמות.

קשה לראות איך הפרקליטות ביד אחת מבקשת להחמיר בעונשו של איש משטרה בכיר שניצל את מעמדו וביצע עבירות מין, וביד השנייה מציעה הסדר טיעון מקל מאוד, "הסדר מותנה", לשחקן משה איבגי, לאחר שארבע מתלוננות העידו על הטרדות מיניות ומעשים מגונים מצדו. נכון שכאן לא מדובר במערכת יחסים שבה יש כפיפות פורמלית כמו במשטרה, אך לפחות בחלק מהמקרים למעמדו הרם של איבגי בתיאטרון היה חלק במעשים, כך על פי התלונות.

עוד בוואלה! NEWS:
מחוות שלום או מהלך ציני? צפון קוריאה תשתתף במשחקי החורף בדרום
הציוץ של טראמפ חשף: לאבו מאזן אין מה להציע לפלסטינים
המלחמה שכולנו נפסיד בה

אבל חשוב להגיד כמה מילים כלליות יותר על מוסד ההסדרים המותנים, להבין מי נהנה ממנו כיום ואולי לגלות שבניגוד לטעון שנשלפות כמעט באופן אינסטינקטיבי על "הנחות סלב" למפורסמים – דווקא מי שנהנה מאנונימיות יכול להרוויח מהמוסד הזה. זאת גם כשמדובר בתלונות חמורות מאוד, שכלל לא בטוח שמתאימות להסדרים מותנים.

ההסדר המותנה הוא שחקן חדש יחסית בעולם המשפט שלנו, והוא נולד בשנת 2013. אם תמיד ידענו שתיק חקירה יסתיים בהעמדה לדין או בסגירת התיק מחוסר אשמה, או מהיעדר עניין לציבור, ההסדר המותנה מוסיף דרך ביניים חדשה.

ההסדרים המותנים מאפשרים להקל עם מי שחומרת העבירה שביצע אינה מחייבת, בעיניי התביעה, העמדה לדין והרשעה פלילית. ההסדרים נועדו גם להקלת העומס על בתי המשפט. הרעיון הוא שהתיקים החמורים פחות ייסגרו במהירות מחוץ לבית המשפט בהסדרם מותנים, שבהם מודים החשודים בביצוע העבירה ומקבלים אחריות על מעשיהם. כך, יתפנה זמן לקדם במהירות את הטיפול בתיקים החמורים יותר.

לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא, ההסדר המותנה, "המיועד להתבצע במהירות, באופן מיידי", יביא בסופו של יום להגברת ההרתעה. עד היום הסדר מותנה נחתם, למשל, במקרה שבו אדם חשף את איבר מינו כלפי חדרנית במלון וביקש ממנה להתקרב אליו. במקרה אחר שבו נחתם הסדר מותנה, אדם שלח בהזדמנויות שונות תמונות של איבר מינו למי שהתלוננה נגדו. אך הסדרים מותנים נחתמו גם במקרים של מקרים חמורים בהרבה. פנינו למשרד המשפטים ושאלנו: האם למקרים אלה כיוון המשורר כשהוא יצר את ההסדר המותנה?

באחד ממקרים אלה היה מדובר בשני גברים שהובילו בחורה לצימר, ושם נגעו בחזה ובאיבר מינה. השניים התעלמו מבקשותיה שיפסיקו מכיוון שהיא אינה מעוניינת במעשים והמשיכו לגעת בגופה בניגוד לרצונה. לגבי מקרה זה מסרה הפרקליטות בתגובה: "לאחר שבחנה הפרקליטות את חומר הראיות בתיק, נמצא כי אין די ראיות להגשת כתב אישום בעבירות אינוס. יחד עם זאת, היו ראיות לעבירה אחת שהצדיקה את סגירת התיק בהסדר מותנה, וזאת בין היתר גם כדי לחסוך מהמתלוננת את הצורך להעיד. ההסדר כלל פיצוי משמעותי למתלוננת ונעשה על דעתה".

במקרה חמור נוסף, הוגשה תלונה נגד אדם ששירת כמתנדב במשטרת ישראל, ולפיה הוא מישש את איבר מינו של מתנדב אחר במרתף תחנת המשטרה, ומאוחר יותר אף הוציא אותו, אחז בו וחיכך אותו בידו שלו כשהוא אומר "איזה כיף לי". בנוגע למקרה זה נמסר מהפרקליטות כי "נוכח גילו המבוגר של החשוד, העת חרטה ובעיקר רצונו של המתלונן להימנע מהליך פלילי, החליטה הפרקליטות כי אין מקום למצות את הדין עם החשוד בענישה הכוללת רכיב של מאסר בפועל. לפיכך הוחלט בנסיבות בעניין לקיים הסדר מותנה שיכלול פיצוי מקסימלי בסך 29 אלף שקלים למתלונן".

נראה, אם כן, שרצונם הברור והטבעי של המתלוננים להימנע מהגעה לעדות בבית המשפט עמד כשיקול מרכזי בהגעה להסדרים. ההתחשבות בקורבנות העבירה היא כמובן חשובה מאוד, אך האם לא היה מקום לוותר על רישום פלילי ועל תיוג כעבריין מין של מי שלא שולט על דחפיו המיניים בצורה כה חריפה ומבצע עבירה קשה? אני מסופק.

האינטרס החברתי רחב יותר מעניינו של נפגע העבירה. זאת הסיבה שהמדינה היא שמעמידה לדין. מה גם, שבמקרים רבים ניתן להגיע להסדרי טיעון שיחסכו את הצורך בעדות המתלוננת, גם כשמוגש כתב אישום הטומן בחובו רישום במרשם הפלילי.

בניגוד לאנשים ידועים, שם ההאשמות מתפרסמות בכלי התקשורת והן גלויות לציבור הרחב, מי שאינו מפורסם נהנה מאנונימיות מוחלטת אם תיקו נסגר בהסדר מותנה. זאת, מכיוון שחלק מההסדר הוא שהשמות כולם נותרים חסויים. כך, מחר בבוקר הוא יכול להוציא תעודת יושר, ולהתקבל למקומות עבודה מבלי שיידעו על עברו.

במקרה של איבגי, מדובר בחשד לעבירות בארבע מתלוננות שונות בין השנים 2012 עד 2014. על פי החשד, במקרה אחד נצמד איבגי לגופה של שחקנית שאיתה עבד על סרט, ואף ליטף אותה ללא הסכמתה. במקרה אחר, במהלך צילומים לסדרה, הוא נצמד לאחת העובדות על הסט לפי החשד, הכניס יד לחולצתה וביצע בה מעשה מגונה. בתגובה, הסתובבה העובדת וסטרה לו. במקרה שלישי דחף השחקן על פי החשד את ראשו לאזור החזה של אחת מהנשים על הסט. המקרה הרביעי נוגע להתבטאויות מיניות בוטות כלפי צעירה שפגש, חרף בקשתה שיפסיק.

איבגי הכחיש את הדברים מכל וכל באמירתו הברורה לפיה "מעולם לא פגעתי בשום אישה". אם השחקן ירצה ליהנות מהסדר מותנה – הוא יהיה חייב להודות במעשים שהוא עד עכשיו כפר בביצועם. כחלק מההסדר, הצדדים מסכמים על התנאים שיכולים לכלול, למשל, פיצוי למתלוננת, התנצלות, קנס או שירות לציבור בהתאם לקביעה של קצין מבחן.

ההקלה הגדולה שבהסדר ברורה מאליה: התיק נסגר. אין משפט, אין הליך פלילי, אין הגעה משפילה לבית המשפט כנאשם ועמידה מול שופט שקורא את כתב האישום. זו חוויה קשה לכל אדם. קושי זה אף מועצם עוד יותר כשהמצלמות מתעדות את האירוע מכל זווית אפשרית ופרטי כתבי האישום מדוברים בפי כל.

חשוב לזכור שלמתלוננות שמורה הזכות להביע את עמדתן בנוגע להגעה להסדר לפני החלטת פרקליטות בנושא, אם יבקשו זאת. לקולן יש בהקשר זה חשיבות רבה. אחרי הכול, הן אלה שבחרו להתלונן במשטרה בידיעת הקשיים הצפויים להן לאורך הדרך. יש מי שכל שייחלה לו הוא הודאה בביצוע המעשים ולקיחת אחריות, וההליך המשפטי אינו חשוב לה כל כך. במקרה כזה, היא תברך על הסדר שבו יודה איבגי, למשל, במעשים המיוחסים לו וייקח עליהם אחריות. לעומת זאת, יש מי שתראה בהסדר הקלה עבורו, שאין לה מקום. אנשים שונים, תחושות שונות, דעות שונות.

מעבר לעמדותיהן של המתלוננות, כשהתביעה שוקלת האם מקרה מתאים להסדר מותנה היא בוחנת אם מדובר בתלונה בודדת או בכמה תלונות והאם החשוד לקח אחריות על מעשיו. הסדרים מותנים נועדו למקרים קלים יחסית, שבחלקם אף היו נסגרים בעבר מחוסר עניין לציבור. כמעט בכל המקרים, ההסדרים עוסקים במי שהוגשה נגדו תלונה בודדת.

להערכתי, העובדה שמדובר בארבע תלונות של מתלוננות שונות, היא שתכריע את הכף נגד הגעה להסדר מותנה במקרה זה, אלא אם כן קרה בשימוע דבר דרמטי שעליו נשמע כשתפורסם ההחלטה. צריך לומר ביושר שטענה לפיה הגעה להסדר מותנה עם איבגי תעשה לו "הנחת סלב" פשוט אינה מתכתבת עם המציאות. לראייה, הסדרים כאלה נחתמים גם בתלונות חמורות בהרבה.

לטעמי יש מקום לדיון רחב יותר: האם הסדרים מותנים נחתמים במקרים חמורים שאליהם לא התכוון המשורר – כלומר אנחנו, המחוקק? האם ההסדרים שנחתמו בחלק מהמקרים אכן מגבירים את ההרתעה מפני ביצוע עבירות? גם בכך יש ספק.