חמאס מותח את העצבים של צה"ל, שבסופו של דבר צריך לתת המלצות לדרג המדיני כיצד לפעול נגד שיגורי הרקטות שמאיימים על תושבי הנגב המערבי. מיום חמישי חצו את הגבול הישראלי שבע רקטות.
לפני שנתקדם עוד צעד בפרשנות חשוב לכתוב בשם תושבי הנגב המערבי שבעיניהם אין אזעקות שווא. אותם לא באמת מעניין אם האזעקה פעלה בטעות, הרקטה נפלה בשטח פלסטיני או בשטח פתוח בישראל. הם מתייחסים לכלל האזעקות כאזעקות אמת, רצים למרחבים הממוגנים ומחכים להנחיות. אחרי ההודעות של דובר צה"ל שמרגיעות אזרחים הם נשארים עם הלחץ והפחד. לכך צה"ל גם צריך לתת משקל במשוואת התגובות.
ככלל, לא קורה שום דבר ברצועת עזה ללא ידיעת ואישור מנהיגי חמאס. במקרה חריג, כשקבוצת "סוררים" החליטה בעבר לשגר רקטות שנגנבו ממחסני הג'יהאד האסלמי, מנגנוני הביטחון של חמאס ידעו זמן קצר לאחר מכן לפתוח בגל מעצרים וחקירות נוקשות כדי להגיע לחקר האמת ולמנוע מטח רקטות נוסף. הכול לפי אינטרסים פנימיים של החמאס. הדוגמה הטובה לכך הם הסלפים שמאתגרים את החמאס בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים ביתר שאת. החבורה הקיצונית שמזוהה עם דעאש מחוז סיני ורעיונות ג'יאהד עולמי נרגעה מעט מאחר שהרגישה היטב את נחת זרועו של החמאס. לכן אסור להאמין ששיגורי הרקטות מתרחשים ללא ידיעה ואישור של מנהיגי החמאס. זו השיטה. אם הם לא מעוניינים לסכן את עצמם בצורה ישירה הם שולחים שליחים. הצד הישראלי חייב להזכיר להם בצורה חדה שיש לכך מחיר.
ביום חמישי חמאס החליט להגיב באמצעות שיגורי רקטות לעבר ישראל בתגובה לנאום טראמפ סביב עניין ירושלים. מעין שחרור לחץ, ואולי גם לקבל אהדה ברחוב הפלסטיני. גם כדי להאפיל על נאומיו של אבו מאזן - להראות שהוא מעשי.
ביום שישי זה כבר היה סיפור אחר. מטח רקטות ונפילת רקטה אחת בשדרות שחצתה את מסך ההגנה של כיפת ברזל היוו עליית מדרגה ולכן צה"ל החליט לתקוף שישה יעדי חמאס באותו הלילה, התקיפה הגדולה ביותר מאז מבצע צוק איתן. ישראל רצתה להעביר מסר תקיף. יממה לאחר מכן לא נראה שזה הרתיע את חמאס ואת שאר הפלגים, ושוב היו שיגורים.
מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף יואב מרדכי העביר מסרים מאיימים בערבית לרצועת עזה שלא ישחקו באש ושלא יגרמו לישראל לאבד את הסבלנות. גם המודיעין הישראלי לא מיהר לקנות את ההודעות בכלי התקשורת לפיהן נהרגו בתקיפות צה"ל ארבעה פעילי חמאס. האלוף מרדכי ציין בהודעתו כי אחד מהם, מאהר אל-עטאללה, בכלל מת מהתקף לב. האלוף מרדכי גם הזכיר ליחיא סינואר שהנושא האזרחי חשוב לו מהרגע שנכנס לתפקיד כי מערכה בחורף לא משחקת לטובתו. גם ככה הם יתקשו לחצות חורף שכזה. הם עדיין לא חזרו לשמונה שעות חשמל, ומצב המשאבים של ממשלת חמאס לא מלבב.
למרות זאת, חשוב להדגיש כי האיום המרכזי בשלב הזה על הנגב המערבי הוא החזרה לתקופת טפטופי הרקטות ואובדן ההרתעה שהושגה במבצע צוק איתן. עכשיו נשאלת השאלה אם הרמטכ"ל גדי איזנקוט מוכן לשנות את כללי המשחק. יש הבדל מבחינת הצבא אם שוגרו רקטות לעבר שטחים פתוחים או נפלו בשטח פלסטיני, אם לעבר יישובים בנגב המערבי, שדרות או עיר כמו אשקלון. כרגע חמאס הולך בין הטיפות. גם כדי להרוויח קולות בציבור ולהיענות לדרישות בתוך הארגון. אולי גם כדי לייצר משוואה חדשה במסגרתה הוא אומר לישראל או למצרים "תחזיקו אותי".
לכן אפשר להעריך כי אם שיגורי הרקטות ימשכו יידרש צה"ל להחריף את התגובה. מרחב פעולה אחד הוא מספר היקף היעדים בו זמנית שצה"ל יכול לתקוף, או חזרה לסיכולים ממוקדים. אימת צמרת החמאס שנעה בחופשיות מאז מבצע צוק איתן בתמורה לשקט. אם יש משהו שמרתיע אותם מאוד זהו סיכול ממוקד. דוגמה לכך ניתנה היום כשהפלסטינים פרסמו ידיעות אודות סיכול ממוקד במהלכו נהרגו שני פעילים. דובר צה"ל מהר לפרסם הכחשה ברורה, כי הבין שהמסר הוא שבירת הכלים והליכה להסלמה שצה"ל אינו מעוניין בה. שיגורי רקטות לעבר אשקלון יעמידו דילמה בפני הרמטכ"ל. כיצד לפעול. אין ספק שזו מלאכת מחשבת ותקופה נפיצה ביותר.
בינתיים מנסים בצה"ל להפעיל מערכים מגוונים לאתר את משגרי הרקטות בזמן אמת. הפלסטינים למודי ניסיון יודעים היטב איך להטמין רקטה בבור שיגור ולכוון שעוני עצר כדי שלא יהיה ניתן לאתר אותם ולפגוע בחוליית מפעילי הרקטות. הלילה, נר ראשון של חג חנוכה, יהיה מתוח עבור מפקדי מערכות ההגנה האוויריות וצמרת הצבא שיידרשו להחליט במקרה של שיגורים נוספים לאן הפנים מועדות: הסלמה או תגובה נקודתית להכלת המצב. שינוי כללי המשחק או שמירה על הסטטוס קוו.