נושאים חמים

נזהר מחיבוק דוב: אסד דחה הקמת בסיסים איראניים בסוריה

לנשיא סוריה ברור שהידוק הקשרים עם איראן עלול לגרום לו לשלם מחיר יקר מול ישראל ואולי גם מול רוסיה, ולכן מתנהל בזהירות. אך גם אם לא ייתן לטהראן את כל מבוקשה, הוא צפוי להיענות לחלק ניכר מדרישותיה

נזהר מחיבוק דוב: אסד דחה הקמת בסיסים איראניים בסוריה
צילום: משרד הבטחון, עריכה: תום זואילי

לפני קצת יותר מחודש ערך הרמטכ"ל האיראני גנרל מוחמד חוסיין באקרי ביקור רשמי יוצא דופן בדמשק. לכאורה מפגן של אחדות סורית-איראנית, ביטוי לשיתוף הפעולה המצוין בין הצדדים בלחימה בארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) ואל מול האופוזיציה הסורית. באקרי אף הסביר שביקורו נועד לחזק את התיאום בלחימה מול "האויבים", "בין אם אלו הציונים או הטרוריסטים". הוא הוסיף שיחד עם עמיתו הסורי עלי עבדאללה איוב, שרטטו השניים את "קווי היסוד של שיתוף הפעולה הזה".

ובכל זאת, מבחינת האיראנים הביקור של באקרי בבירה הסורית לא הוכתר בהצלחה. מתברר כי דמשק, לא מיהרה להסכים לרשימת הדרישות שהוצגו בפניה שוב מצד איראן: החכרת נמל ימי ל-50 שנה, הקמה של בסיסים אוויריים, מתן זכיונות לכריית פוספטים (כולל אורניום) ודרישות נוספות. סוריה אמנם לא דחתה את הבקשות האיראניות על הסף, אך מעדיפה בשלב הזה להתנהל לאט ובזהירות לפני שתתמסר לחיבוק של איראן, וזאת בניגוד לרושם שנוצר כאן בישראל.

לקריאה נוספת:
דרושה תגובה: צה"ל מתכנן את דרכי הפעולה מול איראן בסוריה
פוטין בפסגה עם רוחאני וארדואן: "הצלנו את סוריה מקריסה"
אחרי ההכרעה במלחמה בסוריה: איראן תגביר את קצב הקמת הבסיסים

נשיא סוריה אסד מחבק את נשיא רוסיה פוטין במהלך פגישתם במוסקבה, 20 בנובמבר 2017 (רויטרס)
חב את החוב הגדול ביותר דווקא למוסקבה. פוטין ואסד, בשבוע שעבר במוסקבה (צילום: רויטרס)

הנשיא בשאר אסד, מטעמים שונים (לא מאהבת ישראל) נזהר לעת עתה לפחות מהיענות מוחלטת לדרישות של טהראן. האם הנשיא הסורי מפתח כעת עמוד שדרה אפילו מול האיראנים? לא ממש. אבל נראה שברור לאסד שהידוק הקשרים עם טהראן עלול לגרום לו לשלם מחיר יקר מול ישראל ואולי אף מול מוסקבה ומכאן אולי ההיסוס הסורי.

אבל אולי דווקא צריך להתחיל דווקא באיראן. בטהראן קיוו שהנשיא הסורי ייתן אור ירוק לשלל הבקשות האיראניות שהציגו לאחרונה בפני דמשק. בכל זאת, אסד חייב את שלטונו לאיראנים ולחיזבאללה. אלא שייתכן שלא לקחו בחשבון את העובדה שהנשיא חב את החוב הגדול ביותר דווקא למוסקבה. לרוסים יש אינטרסים משותפים עם איראן באשר לשרידותו של אסד אך גם אינטרסים סותרים באשר למידת ההשפעה של טהראן על סוריה והסכנה שיש להשפעה זו על יציבות האזור, ובעקיפין גם על שרידות שלטונו של אסד.

נשיא איראן חסן רוחאני בעצרת הכללית של האו"ם, 20 בספטמבר 2017 (רויטרס)
לאיראן היו סיבות מצוינות לרף הציפיות הגבוהות שהציבו. רוחאני (צילום: רויטרס)

לאיראן היו סיבות מצוינות לרף הציפיות הגבוהות שהציבו. עשרות אם לא מאות מאנשיהם נהרגו במהלך שש השנים וחצי האחרונות במלחמת האזרחים בסוריה וזה מבלי לקחת בחשבון כ-2,000 הרוגים מקרב פעילי חיזבאללה, שרוב תקציבה מגיע מטהראן. לכך צריך להוסיף את אלפי הלוחמים השיעים שהאיראנים שלחו לסוריה, שכירי חרב לכל דבר שנשלחו לעיתים מעיראק כמו חברי מליצית "אל-נוג'בא" או מפקיסטן ואפגניסטן.

הבקשות האיראניות, על אף שנשמעות לאוזן ישראלית כמעט מופרכות, לא נתפסות ככאלה אם משווים אותן למה שהרוסים מקבלים מדמשק - החל מנמל ימי ודרך שדה תעופה. מכאן שבקשה לזכיונות למפעילים סלולריים, לפוספטים, לנמל ימי בים התיכון, לא נתפסו כדרישה מוגזמת בטהראן. עבור האיראנים, הכניסה שלהם למלחמת האזרחים בסוריה נועדה בראש ובראשונה להציל את בעל בריתם אסד. אולם בחלוף הזמן ועם ריבוי האבדות, הנפגעים והעלות הגבוהה של המפעל הזה, בא גם התיאבון - הרצון לראות כיצד הישרדותו של אסד תשרת את האינטרס האיראני ולא רק את הרוסי והעלאווי.

צילום בסיס חדש החשוד כאיראני בין דמשק לגבול עם ישראל 16 בנובמבר 2017 (חדש) (מערכת וואלה! NEWS , ImageSat International (ISI))
צילומי לוויין של שטח הבסיס האיראני החדש מדרום לדמשק (צילום: ImageSat International)

המחיר הכבד ששילמה איראן, בכסף ובנפש, הצית דיון לא פשוט בטהראן סביב הסוגיה הסורית. בעוד ראשי משמרות המהפכה ראו בסיומה של מלחמת האזרחים בסוריה הזדמנות בלתי חוזרת לייצר גשר איראני קרקעי מטהראן ועד לים התיכון, אנשיו של הנשיא חסן רוחאני נקטו בגישה זהירה הרבה יותר. לראייתם מעורבות יתרה של איראן במשבר בסוריה עלולה להביא את הקהילה הבינלאומית שוב להתמקד בהשפעתה השלילית של טהראן על האזור ואולי אף לפגיעה כלכלית באיראן באמצעות סנקציות חדשות.

בינתיים נראה שידם של משמרות המהפכה על העליונה, המאמץ של טהראן להפוך את סוריה למרחב השפעה איראני נמשך וביתר שאת. אחד האזורים האחרונים שנותרו שלא בהשפעה איראנית במרחב הלחימה, הוא גבולה המזרחי של סוריה. שם מתחוללים עדיין קרבות בין אנשי דאעש לבין כוחות סוריה הדמוקרטית (בעיקר כורדים הנתמכים בידי ארצות הברית) וכן מליציות שיעיות וצבא סוריה. אם האמריקנים יקטינו את נוכחותם שם ייתכן שהאיראנים יקבלו סוף סוף את הרצף הטריטוריאלי שלו הם מייחלים.

היענות מלאה ללחץ האיראני עלולה לגרום להסלמה

ומה באשר לאסד? הוא, וכמוהו גם מוסקבה, מבינים כעת ממסרים שהעבירה אליהם ישראל לאחרונה בצורה ישירה ועקיפה שהיענות מלאה ללחץ האיראני עלולה לגרום להסלמה ואולי גם למלחמה. הסכמה של אסד או של הרוסים להקמה של מפעלים לייצור רקטות מדויקות (בסוריה או לבנון), נתפסת בישראל כצעד שלא ניתן להשלים עמו. ואולי בעצם מכאן נולד הרצון של מוסקבה להגביל גם את ההשפעה האיראנית ולא רק לאפשר את שרידותו של אסד.

נשיא סוריה בשאר אסד בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית. 13 באפריל 2017 (רויטרס)
זקוק לאיראנים. אסד (צילום: רויטרס)

ועדיין, לא נראה שבישראל ניתן לסמוך על רצונו הטוב של אסד בלבד. הוא זקוק לאיראנים וגם אם לא ייתן להם את כל מבוקשם הרי שהוא צפוי להיענות לחלק ניכר מדרישותיהם. אסד מאפשר לחיזבאללה וגם למליציות השיעיות לפעול בשטחו, מעניק להם גישה לאמצעי לחימה ומה לא.

המליציות השיעיות לוטשות עיניהן לרמת הגולן הסורית כדי לייצר שם איום על ישראל וגם בכך יש פוטנציאל הסלמה. רק לאחרונה ביקרו נציגים של המליציות השיעיות השונות (פטאמיון, חיידריון, זיינביון) בלבנון. מדוע מפקדי מליציות שיעיות מעיראק וממחוזות אחרים במזרח התיכון מבקרים בלבנון? מאותה סיבה ככל הנראה שהנוכחות באזור רמת הגולן קריטית מבחינתם.

בשבוע שעבר אמר דובר תנועת אל-נוג'בא (שם אחר למליציות השיעיות העיראקיות של איראן) האשם מוסאווי, כי בכוונת תנועתו להקים חטיבה/גדוד "תחריר אל-ג'ולאן הסורי" - שחרור הגולן הסורי, וכי הדבר מתואם עם ממשלת סוריה. לדבריו אם ישראל תפתח במלחמה מול לבנון, אנשיו יצטרפו ללחימה של חיזבאללה נגד ישראל.