ההערה המדויקת והנכונה של אבי גבאי בכנס באוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע בשבוע שעבר כי "השמאל שכח מה זה להיות יהודי", הציתה את הדיון הדיכוטומי, הקבוע והשטחי להחריד על מהי יהדות. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הכריזה בשבוע שעבר בשיחה עם דקל סגל בגלי צה"ל כי "היהדות היא המוסריות". לוי, כמו אחרים לפניה, מתייחסת ליהדות כמו שסניגוריו של צה"ל מתייחסים אליו כ"צבא המוסרי ביותר בעולם". כאילו שצה"ל מתחרה בתחרות מלכת היופי של המוסר. ובכן, גם היהדות לא התקבלה לתחרות והיא מתמודדת עדיין על הפרס הצנוע "הדת שמאמיניה רצחו הכי פחות אנשים בשם האל".
ייתכן שהיהדות וצה"ל היו זוכים בפרס המוסר הנחשק על שם אסא כשר, אבל את מרבית זמנם הם מכלים על מטרות אחרות. צה"ל עוסק בהגנה על אזרחי מדינת ישראל, והיהדות עוסקת ביחסים שבין אלוהי היהודים לעמו ולעולם שברא. המוסר הוא חלק נלווה, תת סעיף, אבל הוא לא המוצר שנמכר בחנויות.
עוד בוואלה! NEWS:
אחרי ההכרעה במלחמה בסוריה: איראן תגביר את קצב הקמת הבסיסים
בעוטף עזה התרגלו לשקט מאז "צוק איתן" - וחוששים מהתלקחות מחודשת
הוסר המכשול: המשנה ליועמ"ש אישרה את החוק לסגירת עסקים בשבת
אם זה לא ברור אחרי כשלושת אלפים שנים מאז הולדתה, אז הנה אמלוק קטן: אין דבר כזה יהדות. אין לה סל ערכים ואין לה אידיאולוגיה. לא עשרת הדברות, לא התורה שבכתב ולא זו שבעל פה. לא הקבלה, לא הרמב"ם, לא הרב קוק ולא הרב שך - אף אחד מהם הוא לא "היהדות". היהדות לא שונאת להט"ב ולא ליברלית, היא לא סוציאליסטית ולא דמוקרטית, לא ימין ולא שמאל. היא אפילו לא סגורה על הדבר הבסיסי ביותר מה זה אלוהים.
למרות שאין הגדרה אחת ליהדות - גבאי צודק ובגדול. בין אם מדובר בתכסיס יח"צני משומן היטב ובין אם מדובר בהערה תמימה, היו"ר החדש של המפלגה המולטי קוטבית הזו, פגע בול בפוני, כמו נתניהו לפניו, וכמו ארתור פינקלשטיין לפני כולם.
"ארתור פינקלשטיין מאמריקה גילה לנתניהו את הסוד: יהודי, לא ישראלי. הוא אמר לו: בישראל קיימת שאלה אחת בלבד 'מה אתה יותר, ישראלי או יהודי?' ואז המשיך: אם התשובה היא 'ישראלי' האיש שעומד מולך הוא שמאלני; אם התשובה 'יהודי' מדובר בימני. זה כל הסיפור, ככה פינקלשטיין אמר. ההבחנה הזאת סימנה את תחילת מסע ההרס. בנימין נתניהו הבין והפנים: אם יקרע את הזהות הישראלית מעל ישראל, הוא יבטיח את שלטון הימין. את שלטונו. נתניהו גמר בלבו להפוך את ישראל ליהודה".
הציטוט נכתב בטור של אלון עידן, עורך מדור הדעות של עיתון הארץ, שהתפרסם בחודש ינואר האחרון. עידן לא דייק. נתניהו הוא לא מנהיג יהודה וזיקתו ליהדות היא יותר בן גוריונית, קרי: תנ"כית מאשר "יהודית". יעידו על כך היחסים המורכבים עד מאוד שלו עם הציבור הדתי לאומי. אבל כך או כך, האבחנה של פינקלשטיין דאז ושל גבאי היום בעינה עומדת, והבחירות של שני העשורים האחרונים מראות שהציבור הישראלי מגלה מחדש את יהדותו.
בהקשר זה קיימת הלימה משמעותית בין המונחים "הארץ" לבין "השמאל", גם בהקשר של שכחת היהדות. אני לא מצויד בנתונים של חברת התקשורת "יפעת" או בסרגלים הדקדקניים של אביב הורוביץ מ"מי נגד מי", אבל אני קורא די הרבה את העיתון ל"אנשים חושבים" בסופי שבוע כבימי חול. התחושה שלי היא שגם בתוכן וגם בצורה, ההתייחסות ליהדות היא תמיד כאינסטרומנט פוליטי. היהדות היא תמיד "חרדית" או "מתנחלית", אך לעולם לא ישות תרבותית-דתית שעומדת בפני עצמה, שמצליחה לגעת במיליוני ישראלים, יהודים, ערבים, נוצרים ושאר בני אנוש ברחבי העולם ולאורך ההיסטוריה. היהדות היא תמיד "בעד שטחים" ונגד "אוטובוסים בשבת", נגד דרווין ובעד הדתה.
"הארץ" הוא לא הנושא המרכזי כי בסופו של דבר גם את העיתון הטוב בישראל אסור להכניס למדפסת ערכים דו מימדית. הארץ כאן הוא רק מייצג של "השמאל" עוד מונח שקשה לתחום אותו. חוסר היכולת של השמאל ושל נציגיו להבחין בחשיבותה של היהדות, מעבר לסלי הערכים הזולים שמנסים להכניס אותה אליהם, היא התעלמות עמוקה ממה שהיא ומהאופן שאנשים תופסים אותה.
כיום בישראל יש גל התעוררות דתית חוצה מגזרים וגבולות גיאוגרפיים. בשמאל הרי מכירים היטב את נאום השבטים של הנשיא ריבלין. היהדות בפרט ודתות בכלל חזרו להיות מטבע עובר לסוחר. הרבה שרלטנים מנסים להרוויח מהמצב הזה, אבל גם הם לא יוכלו לכבות את האהבה, וגם נהרות של כתבות על הדתה לא ישטפוה. התעלמות מזה היא התעלמות מהאקטואליה הישראלית המתהווה.
הדת היא גם חלק מהאנומליה של יחסי השמאל היהודי עם השמאל הערבי - הרשימה המשותפת. האוכלוסייה הערבית בישראל, אני מרשה לעצמי להניח, דתית ברובה. השמאל היהודי ובייחוד הקיצוני, מצטייר בעיני כנוטה לאתאיזם. הרבה פערים בהשקפת העולם של השמאל היהודי קשורים לפער הזה.
בניגוד ליהדות, שכל מקטלגיה ורותמי סוסיה רק מזיקים לה ומכפישים את שמה, הרי שדווקא לשמאל לא יזיק איזה סל ערכים ברור ומוגדר. אחרי שנים שבהן לימין לא הייתה חלופה אמיתית לתכנית המדינית כלכלית של השמאל, התחלפו היוצרות. יש הבנה גדולה לערכים שמייצג הימין, גם אם הם כוללים בעיקר סטגנציה פסימית בנוגע ליחסינו עם הפלסטינים, והרבה סימני שאלה מרצ כמשל בנוגע לערכי היסוד של המחנה שאיטר יד ימינו. מה הפתרון שהשמאל מציע היום לפתרון הסכסוך? אני כבר לא יודע. מה השמאל רוצה לשנות חוץ מהדחתו של נתניהו? לא ברור.
אגב, למי שמכיר את היהדות באמת, לא רק את הפנים הזועפות שהיא לבשה בעשרות השנים האחרונות אלא גם את הפנים המאירות שלה, יודע שדווקא השמאל יכול למצוא בה את מבוקשו, בשורה ארוכה של תחומים: הסכסוך, יחס לנשים, אורתודוכסיה, גאולה, ארץ ישראל. אז עצה לשמאל: עזבו שניה את הצקצוקים על אבי גבאי, שבינתיים עושה בית ספר לכל יושבי ראש מפלגת העבודה שהיו כאן מאז אהוד ברק, ונסו לענות על שאלה פשוטה: למה אתם עושים ברית מילה?
את התשובה יש לשלוח לאבי גבאי ולאלוהים המצפה לחזרתכם.