ישראל הקדומה התהדרה בהיותה ארץ הנביאים. זה היה מזמן, וגם אז לא שעו להם. אזהרות מפני מה שיתרחש אם ההתנהגות הרעה לא תשתנה תוארו בזלזול, ונחשבו כאמירות מתוסכלות של חמוצים. שמרנים ישמחו לגלות שאין חדש תחת השמש, גם כשיש חדש. אחרים מקבלים היום ממבקר המדינה סיבה נוספת לדאגה: האטיות המתמשכת בטיפול משרדי הממשלה וזרועות צה"ל באיום הרחפנים.
צבאות אוהבים לעסוק באיומים גדולים, בשרניים, בעופות טרף ולא בציפורי שיר. בנשרים, לא ביתושים. טייסים חולמים על קרבות אוויר, F-15 נגד סוחוי (או F-15 אחר). לחיל האוויר נדרשו זמן ונפגעים כדי להסתגל להכרה שגדול אויביו הוא מערך טילי קרקע-אוויר. אחר כך באה עוד מקלחת צוננת, רקטות וטילי קרקע-קרקע, שהסיטו את ההשקעות למערכות יירוט, מ"חץ" ועד ל"כיפת ברזל". המכה השלישית לאבירי הקוקפיט והדוגפייט הייתה תפוצת כלי הטיס הבלתי מאויישים, שתחילתם בצילום והמשכם בתקיפה.
מותר היה לצפות מצה"ל להיערך לטיפול בכל מה שממריא וזומם, במרחב שבין אווירון לעפיפון. לאחר פתיחה מהוססת, נעשו לכאורה ההתאמות הנדרשות, ויעידו הפלות כלי הטיס המנסים לחדור או להציץ בגבול הצפון. ואולם, בממד אחד לפחות מפהקת ישראל לנוכח מה שמבצבץ כאמצעי לחימה זול ופשוט בארסנלים של אויביה: הרחפן.
עוד בוואלה! NEWS
"סיכון לביטחון המדינה": הממשלה הזניחה את הטיפול באיום הרחפנים
חשאיות מלאה בשמים: הצצה לקו ייצור המל"טים הגדול ביבנה
רחפנים חמושים בחומר נפץ: האיום החדש של ארגוני הטרור
המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא, החליט שלא להניח לרחפנים להפוך למנהרות מעופפות. סיפור המנהרות בעזה הציק לצמד היוסים שפירא, ואנשיו בחטיבת ביקורת הביטחון, בראשות תת-אלוף במילואים יוסי ביינהורן. תריסר שנים ויותר של ביקורות ואזהרות לא דרבנו את מערכת הביטחון להתייחס למנהרות במלוא הרצינות. עכשיו היא עושה זאת, בניצוחו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, עד כדי כך ששבחים למערכת גילוי המנהרות נשמעו השבוע גם מפיו המחמיר והמתריע של מומחה שאין ביקורתי ממנו - היוסי השלישי, אלוף-משנה במילואים יוסי לנגוצקי.
אם האיומים התת-קרקעיים, החפרנים, מטופלים סוף סוף היטב, לא כך הרחפנים. ביקורת המדינה ביקשה ליירט את האיום בעודו צומח, ולא להמתין לאסון כדי להראות שבנספח הסודי ג' לדוח 88 משנת תשט"ו נכללה אזהרה מפורשת מפני מה שהתקבל בבואו בהפתעה רבתי ובמוכנות לקויה. הרחפן הוא רק שם פרטי; המשפחה היא האיומים המתהווים, ההופכים עם השנים לאיומים מתעבים ולפני שהמטריה נפתחת מורידים גשמי זלעפות.
המבקר עסק בשני ממדים, הפנימי והחיצוני. חיל האוויר, באמצעות להק מודיעין ומערכי הבקרה, השליטה וההגנה האווירית, לשעבר מערך הנ"מ, מטפל בחיצוני. האיום הפנימי הוא גם בטיחותי, סכנות התנגשות בין רחפנים - וכמותם גם אווירונים זעירי-משקל ומעופפי-ספורט למיניהם - לבין מטוסי נוסעים ותעופה צבאית. רשות התעופה האזרחית במשרד התחבורה חלשה מכדי לממש את סמכויותיה המוגבלות. זו צרה שניתן להקבילה לחשש מתאונות דרכים, להבדיל מפיגועי דריסה. בשני המקרים מעורבים כלי רכב, אך לא הרי פזיזות או שגגה כהרי זדון.
טרור הרחפנים, העלול להופיע מצד ארגונים שמפקדותיהם מעבר לגבול אך גם מצד יחידים או חוליות בישראל-גופא או בשטחים, נתקל באדישות תמוהה. הסיכון ידוע, אך הטיפול בו נבעט מצד לצד. צה"ל והמשטרה מתקוטטים באצילות נדירה, בנוסח אהוד ברק ויאסר ערפאת בכניסה לביתן בקמפ דייוויד. כל גוף מוותר למשנהו על האחריות. שבוע האדיבות, 52 שבועות בשנה. במערך הפיתוח הטכנולוגי עמלים על אמצעים שונים להפלת רחפנים, אך גם כשיושלמו לא ברור מי יצטייד בהם ויפעיל אותם.
צה"ל טוען שאינו אחראי לביטחון הפנים, מאז דוח ועדת חורב ב-1974, שבעקבותיו הוקמה בין השאר יחידת משמר הגבול למלחמה בטרור, ימ"מ. המשטרה אמנם הקימה לעצמה להק ובו מסוקים וטייסת כיבוי; בכיר טייסיה, ניצב אלון לבבי, הוא ראש אגף המבצעים במטה הארצי (והיה גם טייס-מפכ"ל, יעקב טרנר), אבל הקמת משטרת תנועה אווירית היא לטענתה מעבר לכוחה. כתמיד, מופיע הנימוק התקציבי, המשרת את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. במשרד מבקר המדינה לא עורר ארדן רושם עז.
מעל לגורמים השונים נמצאת הממשלה וביניהם אמור לתאם המטה לביטחון לאומי, המל"ל, שבתוכו יש עוד מטה, לוט"ר - המטה ללוחמה בטרור. יש יותר מטות מתפוקה. המל"ל פועל בעצלתיים. "הצעת מחליטים" שהוכנה לאישור השרים הוקפאה. יידרשו עוד חודשים רבים, אולי שנים, עד שהמענה לאיום יהיה למיבצעי. ההגנה, כנראה, מתקדמת לאט יותר מההתקפה, לאט מדי.
האיום הוא בעצם "ליל הגלשונים" של 1987, בלי אדם בכלי-הטיס, והשימוש בלשון רבים מעיד על הסכנה - נחיל גדול של רחפנים, לא אחד ואף לא חצי תריסר, שיתקוף בבת אחת מטרה איכותית או אזרחית, כך שלא כל התוקפים יופלו. על ועדת החקירה שתוקם אז לפנות בשעות הקבלה למשרד מבקר המדינה. החומר נמצא בקומת המבקר במגדל התיכון ברחוב הארבעה בתל אביב, אצל המזכירה המאיישת את הגשר שבין משרדי שפירא וביינהורן.
מובטח שאז יאמר ראש הממשלה שהמחדל חמור מאוד, ושהוא אישית אינו אחראי לו. ייתכן שאף יתברר ששוחח על הרחפנים עם ראש ממשלת יוון והמהם שרצוי לעשות משהו. שפירא, שהיה בשירות החובה טכנאי מכ"ם בחיל האוויר, אמור לדעת שדוח - מנייר או באתר - יחלוף מתחת למכ"ם הציבורי והממשלתי. כדי להשמיע אזעקה יעילה ולהשפיע בטרם אסון, עליו ללמוד מלקח האיום הרחפני היחיד שעורר את הרשויות לפעילות - הצילום האווירי שסיכן את המרחב האווירי של חתונת בר רפאלי. אם שפירא ישלח רחפן לסייר מעל למעונות מסוימים בירושלים ובקיסריה, מובטח לו שהטיפול באיום יוזנק לראש סדר הקדימות של ממשלת ישראל.