פרט לתמונות האוכל והשתייה בטקס והחתימה על מסמך מינוי ועדה עד 21 באוקטובר לקיום המשך תהליך הפיוס, לא קרה דבר גדול בין החמאס לרשות הפלסטינית. לא הוחלט עדיין שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן יחזור בו מהטלת הסנקציות על תנועת החמאס ברצועת עזה. לא הוחלט אם חמאס יפרק את הזרוע הצבאית מנשקה וגם לא הוחלט כיצד ייבנה המערך הביטחוני ברצועת עזה. בנוסף, לא הוחלט כיצד חמאס - שאינו מכיר בישראל וחרט על דגלו את המאבק המזוין - ישתלב במדיניות האנטי אלימה של הרשות הפלסטינית.
ישראל לא תסכים ללבנוניזציה של רצועת עזה, שמשמעה שחמאס ימשיך לאחוז בנשק ויחיה תחת הרשות הפלסטינית כארגון טרור. יש לא מעט מוקשים שנותרו פעילים למרות ההחלטה לחתום בטקס חגיגי בתיווך מצרים על הסכם פיוס.
האווירה הנוחה והחיוכים בין הצדדים משרתים את ישראל, כיוון שיש תהליך בין הפלסטינים והדמויות הקיצוניות שותקות ועסוקות בעיקר בעצמן ובמעמדן ביום שאחרי. אך יחד עם זאת נותרו לא מעט שאלות שמעסיקות כבר עכשיו את המערכת הביטחונית: ישראל החליטה כמדיניות להטיל את האחריות על שיגורי הרקטות על החמאס בעזה מאחר והוא הריבון. כיצד צה"ל יגיב ביום שבו ישוגרו רקטות לעבר ישראל? האם הוא יתקוף תשתיות בעזה של הרשות הפלסטינית, הריבון החדש ברצועה? מי תהיה הכתובת בנסיבות אלו?
מה יקרה ברחבי יהודה ושומרון כשמנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית יאתרו חוליות טרור או מתכנני פיגועים של החמאס? האם יעצרו אותם בכפוף למדיניות של אבו מאזן? או יפעילו מדיניות הבלגה? חשוב לציין כי הרשות הפלסטינית רואה בחמאס ברחבי יהודה ושומרון סוג של אויב, ובהתאם לכך מבצעים תכופים של גורמים שעסוקים בערעור היציבות השלטונית של הרשות כולל איסור על פעילות פוליטית, התקהלויות המוניות למעט פעילות פוליטית בתוך הקמפוס תחת אגודות סטודנטים באוניברסיטאות. החלל שעשויים מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית להותיר במצב שבו לא יסכלו פעילות טרור של החמאס עשוי להגביר את החיכוך בין התשתיות הללו לשב"כ ולצה"ל, שלא יעמוד מנגד. במילים אחרות יותר פעילות בלב הערים והעיירות הפלסטיניות בגדה המערבית.
מה על הכוחות לאורך הגבול ובמעברים? מה תהיה המשמעות של הצבת 3,000 אנשי כוח 17 של הרשות הפלסטינית במקום פעילי החמאס והג'יאהד האסלאמי שמאיישים בימים אלו מוצבים ומסיירים לאורך הגבול הישראלי? אם יאותרו מנהרות התקפיות שנבנו לשטח מדינת ישראל, הרשות הפלסטינית תעדכן את ישראל או לא? ולהיפך? כיצד יגיב החמאס למציאות שכזו? בימים אלו נבנית החומה התת קרקעית לאורך גבול רצועת עזה. חמאס עשוי להגיב באלימות לאיתור מנהרות אך ינהג כך גם תחת תהליך הפיוס שעשוי לגרור תגובה ישראלית חריפה?
למרות השאלות שמרחפות באוויר במערכת הביטחון מביטים על חצי הכוס המלאה ומתנחמים לפחות בשלב זה במספר נקודות אור: שני החותמים הבולטים על הסכם הפיוס הם ארכי-טרוריסטים שישבו בכלא הישראלי: יחיא סינואר ממפקדי החמאס הבכירים במבצע צוק איתן וסלאח אל-עארורי, מהאחראים לחטיפה ורצח של שלושת הנערים הישראלים בקיץ 2014.
שתי הדמויות הקיצוניות לא בחרו בשלב זה במסלול אלימות אלא במסלול של פיוס עם הרשות הפלסטינית. התהליך והחתימה מעידים על מצבו ומעמדו של החמאס אך בעיקר להרתעה של צה"ל מאז מבצע צוק איתן. השניים כמו שאר הנהגת החמאס מבינים היטב מה מצפה להם במערכה הבאה נגד ישראל. אחת הדוגמאות הקלאסיות להרתעה הן 51 רקטות ששוגרו מרצועת עזה לעבר ישראל על ידי ארגונים סוררים בניגוד לעמדת חמאס - המספר הנמוך ביותר מזה שנים.
נקודת אור נוספת בתהליך היא מצרים שחוזרת למקום הטבעי כמדינה ערבית סונית משפיעה. בכירי מערכת הביטחון תמימי דעים כי לו מצרים הייתה גורם משפיע בקיץ 2014 היה מבצע צוק איתן מסתיים הרבה יותר מוקדם. מאז אותם ימים ירושלים התקרבה מאוד לקהיר. ישראל פעלה בגלוי למען האינטרסים הלאומיים של מצרים ונשיא מצרים עבד אל פתאח' א-סיסי יודע להעריך.
שילוב האינטרסים אמנם משחק לשני הצדדים אך חלק מהמהלכים הישראלים בתחום המדיני היוו בסיס איתן למערכת יחסים הולכת ומתהדקת. המתווך הראשי של תהליך הפיוס הוא ראש המודיעין המצרי חאלד פאוזי, דמות מאוד מוערכת במערכת הביטחונית הישראלית שפועל רבות להגברת היציבות האזורית. בימים של הסלמה הוא צפוי להפוך לזרוע המבצעת של המשטר המצרי, או במילים אחרות לגורם המשפיע שיידע להפעיל מנופי לחץ על הצדדים. ככל שמעמדו יתחזק כך הוא עשוי להשפיע יותר על תהליכים נוספים כמו, אולי, בסוגיית השבויים והנעדרים הישראלים המוחזקים בידי חמאס בעזה.
ככלל, מצרים רואה בכהונה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הזדמנות גדולה מאוד להתקרב לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הפוטנציאל בין המדינות הוא גדול ורחב, בשונה מכהונתו של הנשיא לשעבר ברק אובמה. זו אחת הסיבות שמצרים מאיצה בתהליך הפיוס בעידוד ארה"ב וכשנבנה כאן ציר הכולל גם את ישראל בצרוף מדינות ערביות סוניות מתונות נוספות המשמעויות החיוביות ברורות במיוחד כשברקע מתנהל מאבק גלוי וחשאי נגד איראן, שהגבירה את השפעתה במזרח התיכון מאז החתימה על הסכם הגרעין עם המערב.