נושאים חמים

צריך לשפשף עיניים כדי להאמין: הפיוס הפלסטיני שאיחד בין אויבים מרים

הפשרה של חמאס, ההתגמשות של פתח, התגובה המדודה של ישראל והמנהיגות המצרית, כולם התנקזו לרגע אחד בו נחתם (שוב) הסכם בין הפלגים הפלסטינים. כולם הצליחו להתעלות על עצמם כדי להגיע למעמד החתימה, אולם כדי לבחון אם הפיוס אכן יתממש בפועל נדרש עוד זמן רב

צילום: רויטרס

צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין (1). יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, "שר הביטחון" של הארגון, עומד לצדו של ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, מאג'ד פרג', מקורבו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ויריבו המושבע של סינוואר. השניים מריעים יחדיו ומתלוצצים כשברקע חותמים נציגי חמאס ופתח על הסכם פיוס פלסטיני נוסף במטה המודיעין המצרי. על ההסכם חתמו עזאם אל-אחמד, נציג הפתח, שכבר חתם על כמה הסכמי פיוס דומים בעבר, וסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-עארורי, שניסה בשנים האחרונות להוציא לפועל פיגועים בגדה המערבית. אל-עארורי היה מבין המוצאים לפועל של חטיפת ורציחת שלושת הנערים ביוני 2014, אותו פיגוע שלמעשה טרפד את הסכם הפיוס המפורסם הין הפלגים, הידוע כ"הסכם שאטי".

פרג', שעמד ממש מאחורי אל-עארורי במהלך הטקס, היה בשנים האחרונות אחראי כראש המודיעין הפלסטיני לסיכול עשרות פיגועים מבית היוצר של אל-עארורי. לכאורה, ההסכם נחתם בין נציגי תנועות וארגונים, אולם למשקעים האישיים הרבים בין הצדדים יש ועוד יהיה משקל ביישום הסכם שכזה. אם אכן נוצרה כימיה בין יריבים מרים כמו סינוואר, האיש החזק ברצועה, ופרג', איש הסוד של אבו מאזן וללא ספק אחד האנשים החזקים בגדה, הרי שיש לכך משמעות רבה באשר לפתרון בעיות קריטיות שיצוצו בהמשך הדרך.

לדוגמה, סוגיה הקשורה ישירות בסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס והפעילות של מנגנוני המודיעין הפלסטיניים: האם חמאס ובעיקר אל-עארורי, מתכוונים לעצור את פעילות הטרור בגדה? דבר לא נאמר על כך במהלך הטקס, וזו עלולה להיות אחת מאבני הנגף בפני פיוס ממשי. האם פרג' והפתח דרשו כלל כתנאי מוקדם הפסקת פיגועים בגדה ואם חמאס אכן הסכים לכך? ומה יקרה אם אל-עארורי או אחד מאנשיו, ינסו בכל זאת ליזום פיגוע נוסף נגד ישראל והרשות תדע על כך? האם הרשות תנסה לסכל פיגוע שכזה כפי שעשתה מאות פעמים במהלך העשור האחרון? האם תעביר לישראל מידע קונקרטי? וכיצד הדבר ישפיע על תהליך הפיוס.

עוד בוואלה! NEWS:
תאונה קטלנית שנייה ביממה: שלושה הרוגים בהתנגשות ליד דימונה
במקביל לארה"ב: נתניהו הורה לבחון פרישה ישראלית מאונסק"ו
הנאשמת במעורבות בתקיפה באיכילוב נעצרה אחרי שסטרה לנהג מונית

אל עארורי ועזאם אל אחמד בזמן החתימה על הפיוס 12 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , עמוד הטוויטר של מרכז המידע הפלסטיני)
מעמד החתימה על הסכם הפיוס בקהיר, היום (צילום: עמוד הטוויטר של מרכז המידע הפלסטיני)

צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין (2). ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם הודעה כללית בנוגע להסכם הפיוס, שמשמעות השורה התחתונה שלה היא – "ישראל תבחן את ההתפתחויות בשטח ותפעל בהתאם". אם משווים את הדברים הללו לאמירות שהתפרסמו מיד לאחר הסכם הפיוס בין חמאס ופתח באפריל 2014, הרי שמדובר בשינוי דרמטי בגישה הישראלית. אז, לפני שלוש שנים וחצי, הסתערה הצמרת הישראלית על אבו מאזן שהעז לחתום על הסכם פיוס עם חמאס. ליברמן כשר החוץ, נתניהו כמובן כראש ממשלה, ואפילו הארגונים היהודיים בארצות הברית התגייסו כדי להוכיח שדין עבאס כדין חמאס. כלומר – הנה ההוכחה שאבו מאזן הוא כמו חמאס ואינו פרטנר לשלום.

ואילו כעת, התגובה הישראלית זהירה, מדודה, שקולה. מישהו בצד הישראלי החליט שהפעם, לא צריך לפסול את המהלך על הסף, וייתכן שדווקא פיוס פנים פלסטיני גם אם חלקי, עשוי להועיל למדינת ישראל ואולי אפילו להרחיק את סכנת המלחמה. גם הממשל בארצות הברית זהיר ביחס למהלך הזה והשמיע אפילו קולות שנדמה שתמכו בפיוס פנים פלסטיני. ייתכן שהעמדה הזהירה נובעת מתיאום מוקדם בין קהיר-ירושלים-וושינגטון, וסביר שהמצרים הם אלה שהפצירו בישראלים לתת הפעם הזדמנות למהלך.

מימין - אל עארורי, חאלד פאוזי שר המודיעין המצרי, עזאם אל אחמד 12 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , עמוד הטוויטר של מרכז המידע הפלסטיני)
עזאם אל אחמד, סלאח אל עארורי וחאלד פאוזי (צילום: עמוד הטוויטר של מרכז המידע הפלסטיני)

ואכן, אם ההסכם הזה ייצא לפועל והאחריות למעברי הגבול ובכלל זה מעבר רפיח תעבור לידי הרשות, הרי שהמצב הכלכלי בעזה צפוי לעבור תמורה ממשית. ראשית, לא יהיה עוד מצור על עזה. תושבי הרצועה יוכלו לצאת ולהיכנס ממנה. בנוסף, צפוי שיפור ניכר באספקת החשמל, המים ואפילו ביצירת מקומות עבודה חדשים. כל אלה ירחיקו את סכנת ההידרדרות והמלחמה עם ישראל. אולם הבעיה המרכזית שהייתה ונותרה היא הזרוע הצבאית של חמאס. גם לנושא הזה לא הייתה התייחסות בהסכם שעליו חתמו הצדדים. נראה שאבו מאזן ביצע כאן התקפלות לתפארת ומסכים במידה כזו או אחרת לקבל את האחריות האזרחית על הרצועה, למרות שחמאס ימשיך לשלוט בה במישור הביטחוני-הצבאי.

עיקרי הסכם הפיוס בין חמאס ופתח שנחתם בקהיר:

- ממשלת האחדות תקבל את השליטה המנהלית המלאה על עזה עד 1 בדצמבר
- מעבר רפיח יהיה בשליטת הרשות הפלסטינית תחת פיקוח של סוכנות הגבולות של האיחוד האירופי החל מ-1 בנובמבר
- 3,000 שוטרים של הרשות יצטרפו לכוח המשטרה של עזה
- סוגיית הנשק של חמאס לא נידונה
- 40 עד 50 אלף העובדים שמינה חמאס מאז 2007 יקבלו 50% ממשכורות הפקידים ברשות, אחרי שיעברו סינון מקצועי

חפירת המנהרות לעבר ישראל לא תיעצר, וכך גם ההתחמשות ברקטות נוספות. בסך הכל, חמאס יוכל להתמקד בשיפור יכולותיו הצבאיות מאחר שהרשות תהיה אחראית לטיפול בעניינים האזרחיים השוטפים שעלותם נאמדת במאות מיליוני דולרים בשנה. ועוד בעיה שלא קיבלה מענה ברור במסיבת העיתונאים או ההסכם שנחתם: מה יקרה עם יותר מ-40 אלף פקידי חמאס ברצועה? האם הרשות הסכימה לשלם את משכורתם?

אז נכון, בכירים משני הצדדים אמרו שהנושא ייפתר ואבו מאזן הודיע שכ-3,000 שוטרים פלסטינים מטעם הרשות יתפרסו ברצועה. אולם מה יעלה בגורלם של עוד כ-19 אלף אנשי כוחות הביטחון של חמאס שעובדים במנגנוני ביטחון רשמיים לכאורה? כולל משטרה אזרחית, כוחות הצלה ועוד.

פלסטינים חוגגים ברצועת עזה עם ההודעה על הסכם הפיוס בין חמאס ופתח. 12 באוקטובר 2017 (רויטרס)
חגיגות בעזה לאחר החתימה על ההסכם, היום (צילום: רויטרס)

צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין (3). כשהחל טקס החתימה, נעמד שר המודיעין המצרי, ח'אלד פאוזי, מאחורי החותמים וסימן בידיו לבכירי הארגונים לבוא ולעמוד לצדו בשורה אחת. כולם כולל כולם מיהרו לציית ל"בעל הבית". ואם יש בעצם תשובה אפשרית ל"מה השתנה הטקס הזה מכל הטקסים", הרי שזו התשובה: מצרים בראשות עבד אל פתח א-סיסי, שהטילה את מלוא יהבה על ההסכם הזה, על כל חולשותיו, החורים שיש בו והיעדר התשובות.

מצרים שראתה עד לא מכבר בחמאס כאויב העם, כמי ששיתף פעולה עם האויב מבית "האחים המוסלמים", מחבקת את הארגון ומובילה להסכם שיבטיח את שרידותו ברצועה ואפילו את שרידות הזרוע הצבאית שלו. המצרים רצו בהסכם פיוס, גם אם סמלי, גם אם כזה שלא פותר את כל הבעיות והפערים שנותרו עדיין, והם קיבלו אותו. האינטרס המצרי מובהק וברור: ראשית, לסמן לכל המדינות המוסלמיות והערביות, מי היא המדינה הערבית בעלת המשקל הרב ביותר בסוגיה הפלסטינית בפרט, ומי היא המדינה הערבית החשובה ביותר באזור בכלל. שנית, המצרים מנסים להבטיח להם ולישראלים שקט ברצועת עזה, ולראייתם הסכם שכזה יכבול את חמאס במגבלות וימנע ממנו מלצאת להרפתקאות צבאיות מיותרות. האם מדובר כאן בהימור לא מחושב? כנראה שרק הזמן יקבע זאת.

יו"ר הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הניה בוחן את הסכם הפיוס עם פתח, 12 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! , חשבון הטוויטר של מרכז המידע הפלסטיני)
איסמעיל הנייה בוחן את ההסכם (צילום: חשבון הטוויטר של מרכז המידע הפלסטיני)

פתח וחמאס מצדם הבינו וידעו שניסיון שלהם לטרפד את ההסכם יוביל לעימות ממשי עם קהיר. חמאס בוודאי שאינו רוצה בכך, מאחר שהוא מבקש להבטיח את שרידותו ברצועה. גם הפתח, או יותר נכון אבו מאזן, שידע ימים קשים מול המצרים, הבין את הרמזים הבוטים מצד קהיר שנשלחו אליו במשך החודשים האחרונים: אם לא תקבל את האחריות האזרחית על הרצועה, יש לנו חלופה ששמה מוחמד דחלאן - שנוא נפשו של אבו מאזן.

ואכן, הסיבוב שעשו המצרים על דחלאן נראה כמו אחד המהלכים המבריקים ביותר לגייס את אבו מאזן למהלך הפיוס. המצרים הביאו את אנשיו של דחלאן לקהיר לפני יותר מחודש כדי לדון עם חמאס על פיוס, בעוד אבו מאזן נותר ברמאללה לבדו, צופה בהשתאות במתרחש. מהלך זה, במקביל לצעדים של חמאס, דחפו את אבו מאזן לשלוח את ממשלתו לרצועה ובסופו של דבר להתפשר. עבור אבו מאזן דחלאן הוא הוא השטן הגדול ונראה שרק המחשבה על ברית בין דחלאן לחמאס עשתה את שלה וגרמה לו להסכים לדברים שלא הסכים להם בעבר.

פלסטינים חוגגים ברצועת עזה עם ההודעה על הסכם הפיוס בין חמאס ופתח. 12 באוקטובר 2017 (רויטרס)
עזה, היום (צילום: רויטרס)

צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין (4). הרבה דברים יכולים להשתבש כמובן עד 1 בדצמבר. גם לאחר מכן, יהיו מן הסתם לא מעט הפתעות ומכשולים טרם הפיוס והאחדות הפלסטיניים. ובכל זאת, מי יכול היה לדמיין שחמאס בתצורתו הנוכחית, יפעל באופן שבו הוא פועל. סינוואר, היה עד לא מכבר לא רק אויב מר של הרשות, של ישראל אלא אפילו של המחנה המתון בחמאס. והנה דווקא סינוואר הפך להיות אחד מהשושבינים של ההסכם הזה, כשהוביל את חמאס לוויתור היסטורי ודרמטי על השליטה האזרחית ברצועה, או במילים אחרות – הודאה בכישלון חמאס בניהולה של עזה. כך גם סאלח אל-עארורי, שחוסה תחת מטריית חיזבאללה ואיראן בביירות, מרכין ראשו בפני המצרים ונותן לקהיר את הכבוד אותו דרשה.

לצדם כמובן גם איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית, שהוביל במשך שנים את הקו הפשרני בסוגיית האחדות הפלסטינית. הוא הסכים כבר בעבר לוותר על השליטה האזרחית בעזה כדי להגיע לפיוס אולם הפלג הקיצוני בחמאס, ובכלל זה כמה מראשי הזרוע הצבאית, סירבו לכך. והנה, הדרך שלו היא שמנצחת וקובעת. חמאס עשה כברת דרך והתפשר בלא מעט סוגיות שלא הסכים להן בעבר, כך גם אבו מאזן ופתח. אבל כדי לדעת אם המהלך אכן יעבוד והאחדות הפלסטינית אכן תתממש, נצטרך להמתין עם התשובה לזמן מה.