בקרוב מאוד יכריזו רוסיה וארה"ב, כל אחת בנפרד, על הבסת ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) בסוריה. הרוסים יכריזו על ניצחון בחאלב, חמה ודיר א-זור, וארה"ב על ניצחון בא-ראקה ובמקומות נוספים.
השלב הבא יכלול האצת תהליך ההסדרה ל"יום שאחרי" סוריה וחלוקת האזור לאחריות משטר אסד. בישראל מעריכים כי שתי המעצמות ידללו כוחות באזור, ומכאן יתחיל להתפתח האתגר הגדול: כניסה איראנית לכל אותם אזורים והקמת בסיסי טילים כדי לאיים על המדינות הסוניות המתונות כמו סעודיה ונסיכויות המפרץ, אך גם על ירדן. נקודה מדאיגה נוספת היא העובדה שבתקיפות של הקואליציות השונות נהרגו סונים רבים ואילו השיעים זכו להגנה.
המסר הישראלי, כפי שעבר לאחרונה בשיחות סגורות עם בכירים בממשל הרוסי והאמריקני, היה ברור: "אל תתנו לאיראן, כמו בעיראק, לזחול פנימה. איראן מושכת בחוטים בלא מעט תחומים בנעשה בעיראק וכך יהיה בסוריה אם לא תפעלו להוצאתם".
"לכן, יש לכלול את הסונים בהסדרה. לתת להם מרחב ואחריות. לא לשכוח אותם, כי הם אלו שידרבנו הקמת התנגדות מחודשת ביום שאחרי. צריך לקחת בחשבון שיקום ארגון מתחרה למדינה האסלמית. אסור שרק עלווים ושיעים ייכללו בהסדרה. אפילו חאפז אל-אסד האב הבין את זה ושילב אותם בצמרת המדינה".
המסר ברור: חובה לתת מקום לסונים ולא לאפשר לאיראנים להאיץ בתהליך השתלטות שיעית בסוריה. ישראל הצביעה על פעולות חברתיות של איראניות בסוריה (דעווא) שכוללות לא רק פעילות חברתית שיעית אלא הקמת מסגדים. כדי להחמיש את החשש מהתפשטות המהפכה האיראנית במזרח התיכון, הוציאה מצרים לאחרונה תקנה שאוסרת על הקמת מסגדים שיעים בשטחה במסגרת המלחמה השיעית-סונית במזרח התיכון.
הלחץ הישראלי הוליד את הרעיון על פירוז בגבול
גורמים מדיניים אישרו כי רעיון הפירוז של עשרות קילומטרים מהגבול הישראלי לתוך שטח סוריה הוא התשובה הרוסית לדרישה הישראלית להוציא את איראן לחלוטין מסוריה. בירושלים מעריכים כי רוסיה מתכוונת להשלים עם נוכחות איראנית מאחר ומשטר האייתולות שולט במליציות שיעיות בסוריה בהיקף של כ-16 אלף לוחמים (אפגנים, פקיסטנים ואיראנים). כבר היום, ובטח ב"יום שאחרי", הם יהוו חלופה לפעילות לוחמי היבשה של רוסיה (BOOTS ON THE GROUND) ויאפשרו לפוטין לספוג פחות אבדות.
אותם גורמים מעריכים כי רוסיה תתפשר עם איראן על נכסים שהיא רוצה לקבל בסוריה כמו חוזים והסכמי סחר שיכניסו לכיסה סכומי כסף עצומים בתהליך השיקום של משטר אסד, או הקמת בסיסים או שדה תעופה. לכן, בירושלים מקווים כי ארה"ב תתערב בנושא מאחר ולה יש אינטרסים מובהקים לשמירת היציבות הביטחונית של סעודיה, אבו-דאבי ומדינות נוספות באזור, ולא רק בגלל השקעות כלכליות.
הגמוניה שיעית-איראנית תאיים על כל המרחב: כבר עכשיו ניתן לראות את קצב המאמץ הצבאי האיראני בסוריה. מדי חודש מבצעים האיראנים 200 נחיתות מטוסים בשדות התעופה של סוריה עמוסים באמצעי לחימה ותחמושת. שיגור הטיל האיראני מאיראן לסוריה בטווח של 700 ק"מ שעבר ללא גינוי של המעצמות הוא עוד סיבה לחשש הישראלי למה שיקרה ביום שאחרי.
אותם גורמים מדיניים מזהירים כי במזרח התיכון לא צריך לדבר בסימני קריאה אבל בהחלט יש להעביר מסרים תקיפים למדינות האזור והמעצמות לכך שישראל לא תשלים עם נוכחות איראנית במרחב. אחד האיתותים הראשונים היה הפלת המל"ט האיראני בגבול בסורי בשבוע שעבר.
האתגר האמיתי יהיה להתמודד עם בשאר אסד שנהנה מחסינות ברורה של רוסיה, שרוצה אותו בשלטון. ישראל לא תוכל לתקוף באותו קצב בסוריה ב"יום שאחרי", ונדמה שגם אסד יגיב אחרת לניסיונות להפר את ריבונותו.
בשאר אסד שרד שש שנים מורכבות וקשות בניגוד להערכות של לא מעט גורמים רשמיים בישראל שהעריכו כי יקרוס ולא יחזיק מעמד. אלה לא היו רק לחץ מבית לפרוש ומהלומות שהטילו עליו ארגוני המורדים השונים ובראשם ארגון דעאש שפורר את סוריה הגדולה; אסד נאלץ להתמודד עם לחצים שהפעילו עליו במקביל איראן, רוסיה, וחיזבאללה. אין מילה טובה יותר לתאר את הפעולות שביצע בשנים האחרונות פרט למילה אחת: ג'ינגול.
אסד התגלה כאדם קר רוח בצורה קיצונית, מאוד מחושב, מוקף בחבורת יועצים שמסייעת לו לבלום את הלחץ הבינלאומי ולמנוע מהמעצמות לעשות במה שנותר מסוריה כבשלהם.
הבא בתור להפעיל לחץ על אסד יהיה מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שרואה בסוריה צינור חמצן המספק לו אוויר לנשימה. ללא סוריה, חיזבאללה יתקשה להתקיים. כיום האיראנים נמנעים מלהעביר אמל"ח מתקדם ישירות ללבנון כדי לחשוף אותה לתקיפות ישראליות, ולכן מרבית האמל"ח עובר דרך דמשק ושאר סוריה. סיכון חיזבאללה ודחיפתו לעימות עם ישראל עשוי להעלות באש השקעה של מיליארדי דולרים שנועדה להוות מנוף לחץ על ישראל ביום בו מישהו יעז לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. לכן, בין היתר, חימום הזירה הלבנונית יקים על נסראללה את העם הלבנוני שמעוניין בשקט ולא להילחם את מלחמות איראן שיסחררו את לבנון.
למרות זאת, הסוגיה האיראנית ממוקמת בראש סדר העדיפויות של ישראל לא רק בגלל ההסדרה על סוריה אלא גם בגלל פרויקט הגרעין והמשך פיתוח אמצעי הלחימה והטילים. באותן שיחות סגורות נוהגים גורמים מדיניים להעביר מסר לאמריקנים שלא ייפלו בפח של מתקפת החיוכים של בכירי הממשל האיראני או איכות המדענים שאחראים על פיתוח התעשיות הצבאיות של הממשל וכי יש להם אסטרטגיה סדורה.
עוד מזכירים להם כי איראנים דתיים אדוקים ביניהם גם בכירי הממשל מקיימים מדי שנה את טקס העשוראא, היום העשירי בחודש הראשון של לוח השנה המוסלמי בו מתאבלים השיעים על מותו של האימאם חוסיין בן עלי ובטקסים אלימים במיוחד מקיזים את דמם באמצעות סכינים וחרבות. בנקודה הזו קל לחדד את הסוגיה ולהדגיש כי האיום על איראן היא לא ישראל אלא סעודיה הסונית שמבחינתה הכול מתחיל ונגמר במכה, עיר הולדתו של מוחמד ואל-מדינה, העיר השנייה בחשיבותה למוסלמים אחרי מכה ולפני ירושלים. האיום מרחף באוויר: עימות גלוי בין סונים לשיעים שעשויה להתפרץ ברגע שהמעצמות יצמצמו את כוחותיהם באזור.
הפתרון הישראלי: לדחות את הקץ
למרות המציאות המתוחה, מעדיפים בירושלים לנהל את האתגרים הללו מתוך ראייה שיש גם סיכוי להזדמנויות וכעת מחכים לראות מה יתפתח בין קוריאה הצפונית לארצות הברית. להחלטות שיקבל הנשיא דונלד טראמפ יהיו השלכות ברורות על מה שיקרה מול איראן.
סין יכולה הייתה מזמן לסייע לארצות הברית בפתרון המשבר עם קוריאה הצפונית אך היא לא מקדמת מהלכים לנוכח מערכת יחסים המתוחה עם ממשל טראמפ, ורואה בנושאות המטוסים האמריקניות בגבולותיה איום ברור. עד שלא יחול שינוי במיקום שלהן, היא לא תתחיל לנקוף אצבע ותמשיך לתרץ כי היא מסייעת לעם הקוריאני בגלל החשש ממשבר הומניטארי. המשחק הפך להיות "תן וקח" מובהק.
בצד הישראלי אין המתנה, אלא קריאה להתחיל בפעילות אגרסיבית נגד איראן כבר עכשיו. גורמים מדיניים שניתחו את התהליך טוענים כי המוקש המרכזי יהיה ב-SUNSET. אין קביעה חד משמעית מתי מסתיים ההסכם בין המערב לאיראן על פרויקט הגרעין ולכן אם האיראנים יחליטו להודיע על סיומו ויפרצו קדימה ייקח למעצמות לפחות שנתיים להגיע להסכמה על אופי והיקף הסנקציות על איראן. כל שנותר לישראל הוא להפעיל לחץ, לשדר עוצמה ותקיפות ולדחות את הקץ - האסטרטגיה שמלווה את ישראל כבר כמה עשורים.