על סף פיצוץ: "הכלב הנובח" ו"איש הטילים" מצעידים את העולם למלחמה

אם חילופי הדברים האלה היו מתנהלים במגרש הכדורגל השכונתי זה היה סביר. זה אולי היה מביך קצת, משום שבכל זאת מדובר בנערים, ולא ילדים שלא בדיוק מבינים מה יוצא להם מהפה. אלא שמגרש המשחקים הפעם הוא העולם כולו, או לפחות הזירה הרגישה ביותר בו. המקללים עושים זאת לעיני כל העולם וכל אחד מהם מחזיק ארסנל גרעיני. אחד מהם יכול לגרום נזק לאחר, השני יכול להשמיד את הראשון ואת ארצו, ואף מאיים לעשות זאת.

השניים הם קים ג'ונג און מנהיג קוריאה הצפונית, ודונלד טראמפ נשיא ארצות הברית. אחרי נאום תקיף בעצרת האו"ם באו חילופי הדברים: טראמפ כינה את קים משוגע, קים קרא לנשיא ארצות הברית כלב נובח והוסיף שהנשיא הוא טיפש ולוקה בנפשו. זאת כמובן פרט להצהרות הבומבסטיות הרגילות על השמדת ארצות הברית ושאר אויבי פיונגיאנג, כששגריר צפון קוריאה לאו"ם מוסיף חוות דעת פסיכיאטריות משלו על נשיא ארצות הברית.

לקריאה נוספת:
"טראמפ הוזהר שלא להעליב את מנהיג צפון קוריאה - אך התעלם"
גרמניה בוחרת: מרקל רוצה כהונה נוספת; הימין הקיצוני מרים ראשו
רעש האדמה במקסיקו: גופת חבר הקהילה היהודית אותרה תחת ההריסות

הדברים לא באו בחלל הריק. ההסלמה, או חילופי הגידופים שמאבדים כל משמעות מרוב שחוזרים עליהם, באו לאחר שמועצת הביטחון של האו"ם קיבלה, שוב, החלטה על הגברת העיצומים על קוריאה הצפונית. ההחלטה התקבלה פה אחד, אך כדי להשיג את ההסכמה הרחבה הזו, ארצות הברית נאלצת, כרגיל, לוותר על כמה מהסנקציות הבינלאומיות, בעיקר סיניות, שהייתה רוצה להשית על קוריאה הצפונית. וכך בייג'ינג מתרברבת ביישומן, ומודיעה בתופים וחצוצרות שנועדו לאוזניים בוושינגטון, שהיא מחריפה את הסנקציות על קוריאה הצפונית – מייצאת פחות נפט, מייבאת פחות טקסטיל וגז טבעי – או ליתר דיוק תעשה כן מתחילת החודש הקרוב. האם באמת תעשה זאת? איננו יודעים וסביר שלא נדע.

ובינתיים, ארצות הברית מרגיעה את בנות בריתה החרדות ביעפים של מפציצים אסטרטגיים בגבולה של קוריאה הצפונית, המשיבה בסרטונים - עשוייים ברישול, אם תרשו לי - שבהם נראים אותם מפציצים עצמם, לצד נושאת מטוסים, מושמדים לתפארת שושלת קים.

לכאורה, בדיון הזה חשוב מה שמדינות עושות בסופו של דבר, ולא מה שמצהירים מנהיגים. אלא שבמקרה הזה הרטוריקה היא חלק בלתי נפרד מההתנהלות. לא מדובר כאן רק בדברי רהב שאפשר לפטור במשיכת כתף. צריך לייחס חשיבות לחלופת המסרים בין וושינגטון לפיונגיאנג, הפומביים לפחות, ויש להם משקל. וכשמנהיגים כמו טראמפ משחררים הצהרות מעל בימת האו"ם, בנאום הפומבי הראשון, כשבאולם יושבים ומקשיבים מנהיגים רבים – יש לכך משקל. הרבה הרבה יותר קשה לסגת אחרי הצהרות לוחמניות וחד משמעיות. וכמובן – לא בהכרח צריך לסגת.

לקים אולי אין צורך משמעותי בשכנוע דעת הקהל בארצו, אך עדיין יש התנהלות, יש גאווה לאומית ויוקרה אישית המונחות על הכף. קשה מאד יהיה להסביר לעם הקוריאני, או האמריקני, או בעצם כל עם, פניית פרסה פתאומית ואובדן יוקרה.

כך, מדי יום נראה כי מתווספים אירועים שרק מוסיפים למתיחות, חלקם לכאורה בלתי קשורים. כל ידיעה על רעידת אדמה בקוריאה הצפונית נתפסת כאפשרות לניסוי נוסף – אולי גרעיני. ואם באיראן עורכים ניסוי של טיל חדש, לטווח ארוך, האסוציאציה המיידית של כל הקורא על כך, ולא רק בישראל, היא קוריאה הצפונית. אותה מדינה שהפכה לתקדים כשהסכימה לכאורה לוותר על תכנית הגרעין שלה, לא פוקחה, לא נבדקה והנה 20 שנה אחר כך – היא מעצמה גרעינית בעלת טילים לטווח ארוך ויכולת להרכיב, כנראה, ראשי נפץ גרעיניים. כל אלו כדי להשיג הרתעה מסוימת, מול ארצות הברית.

וכמובן, הדברים הללו עובדים גם בכיוון ההפוך: ידיעות על ניסויים בקוריאה הצפונית מחריפים את טענות הניצים בנוגע להסכם הגרעין עם איראן – וגם את טיעוני אלה האומרים שמדובר בהסכם טוב דווקא, כי הלקחים מקוריאה הצפונית נלמדו.

המצב כרגע הוא שמנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און, מצוי בהיבריס וחוסר הבנת מציאות ברמה כמעט בלתי נתפסת, בעודו משוכנע לחלוטין שארצות הברית לא תגיב כלל לכל הפרובוקציות שלו. הוא משוכנע גם שסין תגבה אותו במקרה מלחמה, זאת משום שמבחינתם החלופות האחרות – אינן עדיפות.

באשר לוושינגטון, סביר שליד ההגה יושב צוות הכולל את שר ההגנה ג'יימס מאטיס, שר החוץ רקס טילרסון, היועץ לביטחון לאומי הרברט מקמסטר וראש הסגל ג'ון קלי שמנהלים את המשבר ומפגינים מתינות רבה. השאלה היא עד מתי זה יימשך. עד עתה, לא אירע לכאורה דבר בלתי הפיך – אבל ישנה הצטברות של דברים: ניסוי גרעיני שישי, שורת ניסויים בטילים ארוכי טווח יותר, ומיקום הניסויים החצוף מבחינת שכנותיה למודות הסבל והאיפוק של פיונגיאנג.

במהלך החודשיים האחרונים המשבר הקוריאני הראה מדי פעם סימנים של הגעה לפתרון. מעין הכלה עם דיפלומטיה. בכל פעם היה זה הרודן מפיונגיאנג ששבר את הכלים. עד לרגע זה, אף אחד לא הצליח להשתלט על מעשיו ועל הצהרותיו, גם לא בייג'ינג ומוסקבה. אפשר שגם אף אחד לא באמת רוצה בכך.

קים הוא אדם צעיר מאוד בעל ארסנל צעצועים הרסנים ורצחניים, ואין לו עכבות כפי שראינו בשורת החיסולים הפנימיים, בהם של אחיו למחצה באמצע נמל תעופה הומה. לא בטוח שאם היינו הוריו היינו נותנים לו לשחק בקופסת גפרורים – ומה שיש ברשותו הוא קופסת הגפרורים הגדולה והמסוכנת מכולן.