האסטרטג הבכיר אולי הפסיד בבית הלבן - אך כעת הוא יוצא למלחמה

ההשוואות כבר קדמו לפיטורי או התפטרות סטיב באנון – "הישרדות הבית הלבן", "המתמחה" (ובה כמובן השורה האלמותית מפי הבוס הגדול עצמו, "אתה מפוטר"), וספרה של אגתה כריסטי "עשרה כושים קטנים". כל ההשוואות הדגישו את הצוות של טראמפ, שאחרי חצי שנה בלבד של נשיאות מתפורר ונבנה מחדש, כך נראה, כמעט על בסיס יומי. לא מדובר על משרות זוטרות, שכן בששת החודשים האלה עזבו, הועזבו, פוטרו והתפטרו היועץ לביטחון לאומי, ראש צוות הבית הלבן - שקודם לכן עמד טכנית בראש המפלגה הרפובליקנית - ראש מערך התקשורת ודובר הבית הלבן. זאת, בנוסף לשינויים פנימיים כמו הדחת אנשי באנון ואותו עצמו מהמועצה לביטחון לאומי.

עם כל ההדחות הדרמטיות, הסתלקותו של באנון היא אולי משמעותית מכולן. גם בגלל מעמדו הייחודי, גם בגלל יכולותיו, וחשוב מכל – בגלל השאלה הגדולה לאן מועדות פניו כעת, שאלה שהוא ענה עליה כבר אמש.

באנון בעיני מתנגדיו היה השטן, לא פחות. בתכנית הסאטירה המצליחה "סטרדיי נייט לייב" הוא הופיע בדמות מלאך המוות הנושאת גלימה שחורה וחרמש. הוא נחשב האלטר אגו של הנשיא, ואפילו למוח ולאידיאולוגיה שמאחוריו - וטראמפ הוא מסוג האנשים שלא כדאי למישהו מאנשיו להאפיל עליו, לקחת קרדיט על הצלחותיו ועמדותיו.

עוד בנושא:
עוד טלטלה בממשל: טראמפ הדיח את יועצו השנוי במחלוקת באנון
אם הנרצחת משרלוטסוויל מסרבת לדבר עם טראמפ: "לא אסלח לו"
החודש הקשוח בבית הלבן: טראמפ סוגר רצף נוסף של הדחות בממשל

עד כמה באנון באמת השפיע? בלי ספק, הוא סמן אידיאולוגי. מדובר אדם מבריק, על כך מסכימים רבים, חוץ מהיועץ לביטחון לאומי מקמאסטר, שנחשב לאינטלקטואל אמיתי. מאחורי באנון קריירה עשירה ומגוונת – רובה, באופן משעשע, בגופים ומקומות שהוא מתעב. הוא היה קצין בחיל הנחתים, עבד בהוליווד ובתקשורת, ואף עבד בוול סטריט, ולא סתם בוול סטריט - אלא בבנק השנוא מכולם, גולדמן זקס. בתקשורת, הוא עמד בראש אתר החדשות הימני "ברייטבארט", ונחשב לאדם שהמציא את המושג ימין אלטרנטיבי, ה"אלט רייט" המפורסם.

באנון מתעב את הליברלים, כמובן, אבל חלק ניכר משנאתו – ויש לו הרבה – שמורה לממסד הרפובליקני השבע ומדושן העונג. הסנאטורים הוותיקים, אלה המטרפדים כעת את היוזמות של טראמפ. אלה המותחים ביקורת מתייפייפת בעיניו על הנשיא שלהם. באופן מאד הולם, האדם הראשון שאיתו דיבר אחרי פיטוריו לא היה, נניח, שלדון אידלסון או האחים קוך, המממנים הוותיקים של המפלגה הרפובליקנית, אלא רוברט מרסר, אינטלקטואל, איל הון מתבודד, שהוא ובתו רבקה תומכים בטראמפ לחלוטין ומבקשים שרעיונותיו, הלוקחים את המפלגה הרחק ימינה, יהיו המצע החדש שלה. וזה מצליח.

טראמפ הדגיש שבאנון הגיע לצוות מאוחר למדי, בדיוק לפני שנה. בשלב זה טראמפ כבר היה אחרי ניצחונותיו הגדולים, ובאנון הגיע אחרי שקודמו פול מנפורט נאלץ להתפטר. באנון כנראה מעולם לא היה אסטרטג בדרגת העוצמה הבלעדית שהיה לקרל רוב, האידיאולוג מאחורי ג'ורג' בוש הבן, או אישים אחרים מההיסטוריה כמו החשמן תומס וולסי, ריצ'רד נוויל הרוזן מווריק, שכונה "ממליך המלכים", תומס קרומוול שירש את וולסי כלוחש על אוזנו של הנרי השמיני, החשמנים הצרפתים רישלייה ומזרן, שכונו "הישות האפורה שמאחורי הכתר". חלקם טעו לחשוב שהם בעלי העוצמה האמיתית, וטעותם התבררה להם על הגרדום.

בסופו של דבר, היועץ הוא רק יועץ והוא ניתן להחלפה. גם אם עצותיו נכונות, כפי שלמד אחיתופל על בשרו. ומשרה בכירה, נניח ימין המלך בווסטרוז– משרת יועץ ואסטרטגי ראשי בסדרת משחקי הכס שהיא בעצם קיצור דרך למוות. שאלו את נד סטארק.

המלחמות בין הנסיכויות השונות בחצר טראמפ לא החלו עם באנון ולא יסתיימו עם לכתו. זאת מעבר לנקודה שעדיין נותרו בבית הלבן, לעת עתה לפחות, כמה מנאמניו האידיאולוגיים –סטיבן מילר וסבסטיאן גורקה - שהם, אם זה אפשרי, עוד יותר אלט רייט ממנו. המאבקים בין באנון לציר קושנר – איוונקה, בינו לבין פריבוס, ואחר כך בינו לבין קלי היו לעין כל. בין השאר כי באנון עצמו הדליף, כך טוענים בוושינגטון, חלק ניכר מהם כדי להכפיש את יריביו ולהגחיך אותם. הוא הבין שהכתובת על הקיר עם הגעת קלי, ואירועי שרלוטסוויל היו אולי הקש האחרון. השבוע, אולי אחרי שהיה ברור שהכול כבר נסגר, בא הריאיון המצוטט ובו שורת הצהרות באנוניות מרתקות, שהביאו לזעם הטראמפי. משם לא הייתה עוד דרך חזרה.

יש צהלה מובנת בקרב רבים, בקרב יהדות ארצות הברית למשל שראתה בבאנון תמיד אדם החשוד באהדה לעליונות האדם הלבן, ואף בקרב הליברלים. אבל, כמו תמיד, הדברים אינם רק שחור ולבן: בתחומים מסוימים באנון היה קול אופוזיציוני מפוכח ומתון – למשל בנושא הצפון קוריאני שבו ביקש למתן את הרטוריקה ולמנוע הידרדרות. הוא היה קול ממתן גם בנושא רפורמת המס המתוכננת, שבה תמך בהעלאת מסים לאלו המשתכרים יותר מחמישה מיליון דולר בשנה, כפירה שלא תאומן מצד רפובליקני. ובסופו של דבר ההצהרות אחרי שרלוטסוויל, השיסוי, ההסתה, מערכת הבחירות הבלתי נגמרת, שנאת הדמוקרטים, הליברלים והתקשורת – כל אלה מאפיינים את טראמפ לא פחות, אם לא יותר, מאת באנון. וזה יימשך, ואף אולי יחריף.

כעת באנון חוזר לאתר "ברייטבארט" ויוצא למלחמה. נגד מי? נגד כולם. אלה המחבלים באג'נדה של הנשיא ושלו, הדמוקרטים, התקשורת – אבל גם הרפובליקנים. אולי בעיקר הרפובליקנים. לא שלטראמפ יש מעצורים בתקיפת מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט מיץ' מקונל, אבל לבאנון יהיו עוד פחות. השנה הקרובה היא שנת בחירות, ו"ברייטבארט" יילחם למען המועמדים היותר קיצוניים בפריימריז, וכמובן בבחירות עצמן. לא נשכח גם את אויביו שהדיחו אותו – קלי ומקמאסטר - שהמערכה נגדם כבר החלה.

קלי ומקמאסטר ניצחו בקרב הזה. הבית הלבן אמור להיות מעט יותר שפוי, להיות מנוהל טוב יותר, עד שזוכרים שבסופו של דבר אי אפשר לרסן את טראמפ. הוא נבחר בזכות היותו מי שהוא ואנשים לא נוטים להשתנות בגיל 70 ויותר. ודאי לא אם היו לנשיא ארצות הברית בהסתמכות על האינסטינקטים שלהם ובניגוד לכל העצות.

היועץ האסטרטגי שהיה מאחורי הקלעים בחצי השנה האחרונה שב להיות הפובליציסט וראש אתר תקשורת - בעל תהודה גדולה משמעותית ועם הרבה פחות עכבות. קלי, מקמאסטר ושר ההגנה ג'יימס מאטיס מכירים את ההיסטוריה היטב, וודאי זוכרים את פירוש המושג ניצחון פירוס. הם, ג'ארד קושנר ועוד רבים – אולי לא טראמפ עצמו, לא בהתחלה על כל פנים - ייזכרו מהר מאד באמרתו הנבונה של הנשיא לינדון ג'ונסון, הטקסני המחוספס על ג'יי אדגר הובר, ראש הבולשת הפדרלית המסוכן שביקשו להיפטר ממנו – "עדיף שיהיה בתוך האוהל וישתין החוצה מאשר שיהיה מחוץ לאוהל וישתין פנימה".