דודו קופרמן, אחת מהאושיות המוכרות מחיי התרבות והלילה בירושלים הלך אתמול (שני) לעולמו בגיל 75. קופרמן, היה מגדולי בלייני העיר משנות השישים המוקדמות ועד שנות ה-2000 המאוחרות. הוא היה דור עשירי למשפחה ירושלמית, ועד יציאתו לגמלאות עבד כמנהל במה בערוץ הראשון. בשאר זמנו פקד את מקומות הבילוי בעיר.
קופרמן היה מוכר בעיר בכינוי "ראש העיר", לאחר שעל פי האגדה העירונית הוא ניתן לו בידי טדי קולק, ראש העיר המנוח. יחד עם זאת, זקני העיר זוכרים כי קופרמן התהדר בתואר עוד לפני אותו סיפור ישן. היה זה בשעת לילה מאוחרת כשקולק, בליין לא קטן אף הוא, אסף את עצמו ממקום מושבו במסעדת "פינק", אחרי מרק גולש וסיגר. קופרמן בדיוק התעורר וירד העירה. "הם נפגשו שם כשטדי רצה לישון", סיפר חברו ושותפו לתכנית הרדיו "הפרלמנט הירושלמי", שוקי בן עמי. "דודו קם וטדי אמר לו 'אתה לא ראש העירייה אלא ראש העיר', לא דואג לא לארנונה ולא לניקיון אלא לחיי הלילה. הוא נולד למסיבות אבל מי שהכיר אותו מקרוב ידע שכשמגרדים לדודו את השכבה העליונה זה איש שאהב לקרוא לדעת לצחוק ולאכול וידע גם לסבול".
עוד בוואלה! NEWS:
ההספד וההנצחה המרגשת: הקשר הטרגי בין הטייס ההרוג לחבר שנפל
השחיתות בישראל ביתנו: סגנית השר לשעבר קירשנבאום מואשמת בשוחד
"ואלו הן החדשות האמתיות": המהדורה של טראמפ שתילחם ב"פייק ניוז"
בתחילת שנות השישים, "דודו ראש העיר" הפך לידוען של ממש בבירה. "כשהעיר הייתה קטנה והייתה בוהמה אפשר היה לראות אותו בכל מקום", נזכר בן עמי. "יכולת לראות אותו מתחיל את הערב ב'סורמאלו' ממשיך ל'מיי בר', 'בית התה הצהוב', עובר ל'צ'רלי', ל'קפה ניצן' ומאוחר יותר ל'טעמון'. כל ימיו היה עובר מבית קפה לבית קפה". מיוסי שטרן, הצייר הירושלמי הידוע, הוא למד את הכלל מספר אחת של הבוהמה הירושלמית: "לא ללכת לישון ביום שקמים בו". אלא שלקופרמן הייתה גם עבודה, כמנהל במה בערוץ הראשון. "תמיד ידע למצוא לעצמו פינה לישון בה", סיפר בן עמי. "הייתה לו פינה בטלוויזיה עם מיטה ושם היה ישן, פעם כשהייתה ביקורת ותפסו אותו עם פיג'מה, אז הוא אמר שהוא עובד על התפאורה של סמי וסוסו. כולם שיבחו אותו".
"היסטוריון של חיי הלילה"
"הייתי כתב בחדשות המקומיות ויצאתי לסקר את חיי הלילה", שחזר אבנר קירש, במאי שעובד על סרט אודות קופרמן. "הוא דיבר איתי על הבוהמה של פעם וראיתי אותו כהיסטוריון של חיי הלילה. עם השנים הוא הזדקן אבל שמר על המניירות של ללכת למסעדות טובות, פחות למסיבות. מאוד הפריע לו שאין כבר בוהמה בירושלים, שהכל נהיה חומרני. הוא אהב לבלות ולהוציא כסף אבל לא ראה בכסף מודל, בז לעשירים החדשים. נשמה של היפי. מה שחשוב לו היה החופש". בן עמי הוסיף כי דודו "אהב סיגרים טובים וארוחות טובות, במיוחד כשמישהו אחר מזמין אותו".
במהלך העבודה על סרטו, קירש למד קצת על חייו של הדמות הירושלמית. הוא ציין כי קופרמן, ידע כיצד לחיות את סצנת הבילויים המקומית, אך גם לחיות מחוץ לה. "הוא היה קצת יוסף בן מתיתיהו של ירושלים", טען. "הוא ידע איפה המסיבות ואיך להגיע אבל הוא לא בדיוק היה המלך של המסיבה בעת התרחשותה. הוא ידע לתאר אותן מצוין בטורו ב'כל העיר' וזה היה תור הזהב שלו כי אנשים נורא רצו להיכנס לצילומים בטור". האהבה והמיתולוגיה סביבו בירושלים, לפי קירש, נובעת בעיקר "מנוסטלגיה וכמיהה לימים של פעם".
קופרמן, שנולד בשכונת גאולה התגורר בשנותיו האחרונות בהר חומה, למרות היותו איש שמאל מובהק. בן עמי נזכר בטיול שקופרמן ערך באמריקה: "הוא קנה פעם אוטו של לוויות ונסע איתו את כל אמריקה. כל דבר עורר בו סיפור, הוא הכיר את כולם בתוקף העבודה שלו בטלוויזיה, הגיעו אורחים רבים והוא היה איש רעים להתרועע. איש שהתחיל לעבוד בגיל צעיר, לא נולד עם כפית של כסף בפה הכיר את ירושלים לפני ולפנים, ירושלים של לילה ושל יום, הענייה והיפה, את הפנתרים כשרק התחילו להתארגן, הוא לא פסח על דבר. לנו עצוב וכואב, היה עמוד תווך בפרלמנט ויחסר לנו ללא ספק".
לפני ארבע שנים מת בנו היחיד של קופרמן, יונתן, כתוצאה מדום לב בגיל 23. "דודו היה קשור לבן שלו מאוד", סיפר קירש. " זה היה ברמה שהיינו הולכים למסעדה הוא היה שומר חצי מנה ואומר 'יהונתן יאכל את זה'. הילד היה כל הזמן בראש שלו", לדברי השניים, אחרי הטרגדיה קופרמן איבד את שמחת החיים שאפיינה אותו. בראיון לעיתון מקומי בבירה אמר אשתקד כי הוא מרגיש צורך למות. בן עמי ציין כי "החיים זימנו לו לא מעט צער. יונתן היה בשבילו כל העולם וכשאיבד אותו הפסיק לחיות. לא היו לו מחלות שמצדיקות מוות אבל הוא פשוט הרים ידיים". בהקשר זה הוסיף קירש: "אחרי שהילד נפטר הנפש שלו נהייתה יותר סוערת הוא יותר רב עם אנשים. יש איזה דיבור כזה שהוא לא רצה לחיות אבל זה לא נכון הוא היה תאב חיים עד החודש האחרון, הוא פשוט נכנע לגוף שלו".