גיוס עד מדינה: פרשת הצוללות רחוקה מלהיות "תיק סגור"

אפשר ללמוד רבות מהניסיון להפוך את איש העסקים מיקי גנור לעד מדינה בפרשת הצוללות. שלשום (שני) פורסם שגנור, ששימש מתווך בעסקה בין ישראל לחברת "טיסנקרופ" הגרמנית, מצוי במגעים מתקדמים לחתימה על הסכם עד מדינה בתיק, המכונה "תיק 3000". ביום אחר היה אפשר לחשוד כי מדובר ב"ספין", הנועד להפעיל לחץ על החשודים בפרשה.

אלא שהידיעה על כך שסנגורו של גנור, עו"ד נתי שמחוני, התפטר בסוף השבוע מייצוגו על רקע מגעים אלו מלמדת על אמיתות הידיעה. גם העובדה שהשופטת עינת רון ציינה בדיון הארכת המעצר כי ישנה התקדמות משמעותית בחקירה אמרה את שלה.

גנור היה למעשה "מאכער", שניסה לקדם את ענייניה של התאגיד הגרמני, שאותו הוא מייצג בארץ. בימים אלו מנסים החוקרים לגלות אם הוא הטה את שיקול דעתם של משרתי ציבור בדרכים פסולות, כלומר – בכסף. אם כך קרה, ברור שמדובר ב"רעידת אדמה", לא רק בגלל הסכומים העצומים שבהם מדובר אלא בעיקר מאחר שמדובר בביטחון המדינה.

לקריאה נוספת:
פרשת הצוללות: היועמ"ש מעורב במגעים להסכם עד מדינה עם המתווך בעסקה
מעצרו של גנור הוארך בהסכמה; מגעים להפיכתו לעד מדינה
ביטן: "נתניהו אמר שגם אם יהיה כתב אישום - הוא לא יתפטר"

אם אכן גנור שוקל ברצינות לשמש עד מדינה ייתכן בהחלט שהוצגו לו במהלך החקירה ראיות המביאות אותו לחשוב שלולא ההסכם הוא יבלה זמן רב בבית הכלא. דבר שעלול להעיד על הצטברות הראיות המפלילות נגדו בתיק. אם ייחתם ההסכם עולה השאלה מדוע מיהרו המשטרה והפרקליטות לחתום עליו דווקא עם מי שהוגדר רק לפני ימים ספורים חשוד מרכזי בפרשה.

קבלת שוחד על ידי עובד ציבור חמורה בהרבה ממתן שוחד על ידי אדם פרטי, וגם העונש שבגינה חמור יותר. בעוד העונש המקסימלי על מתן שוחד עומד על שבע שנות מאסר, קבלת שוחד דינה עד עשר שנות מאסר. נותן השוחד הוא איש פרטי, פעמים רבות מדובר באדם המעוניין לקדם אינטרס עסקי של חברה גדולה. מקבל השוחד לעומתו הוא משרת ציבור, שאמור לפעול אך ורק למען האינטרסים של הציבור. הכוח שלו ניתן לו מתוקף תפקידו, ואם הוא מועל בתפקידו ומקבל כספי שוחד אמון הציבור במערכות השלטון סופג כתוצאה מכך מכה קשה.

סכנה גדולה עוד יותר קיימת כאשר אין מדובר בפרשה נקודתית אחת אלא בתחושה של הציבור כי פרשה מתווספת לפרשה, ושהשחיתות פושה במגזר הציבורי. במובן הזה הסמיכות בין פרשת הצוללות, שבה מעורבים בכירים במערכת הביטחון לפרשת בזק, שבה מעורב גם פקיד ציבור בכיר כמו מנכ"ל משרד התקשורת – קשה מאוד.

בית המשפט העליון אמר בהתייחסו לעבירות השוחד כי הן "מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור, מפרות את האמון של הפרט בשלטון ובכך מערערות את היציבות החברתית". הצורך להילחם בשחיתות השלטונית בכל הכוח מביא את רשויות אכיפת החוק פעמים רבות לנסות ולהיקשר בהסכמי עד מדינה עם מעורבים שאינם אנשי שלטון כדי לאסוף ראיות מפלילות נגד מי שמעניינים אותם יותר – עובדי הציבור.

כך היה בפרשת כספי השוחד שנתן מנכ"ל סימנס ישראל לדן כהן, ששימש בתפקיד בכיר מאוד בחברת החשמל. עם מנכ"ל "סימנס" ישראל נחתם הסכם עד מדינה, והוא שסייע להפללתו של כהן. כך היה גם בפרשת הולילנד, שם נחתם הסכם עד מדינה עם שמואל דכנר המנוח, ששימש "מאעכר" מטעמו של איש העסקים הלל צ'רני, והפליל אנשי ציבור רבים בעדותו.

המגעים לחתימת הסכם עד מדינה עם מיקי גנור אומנם דרמטיים, אבל חשוב לשים לב גם לדברים הבאים. הפרקליטות חותמת הסכמי עד מדינה כשהיא זקוקה לעד מפליל שיחזק את העדויות המצויות ברשותה. אם קיימות ראיות מ"בטון יצוק" אין צורך בחתימה על הסכם עם מי שהוא כמעט תמיד בין המעורבים המרכזיים בפרשה הנחקרת.

כלומר, אין למהר להסיק שפרשת הצוללות היא "תיק סגור", ודאי וודאי בשלב שבו טרם נחתם אפילו הסכם עד המדינה. כמו כן, כדאי לשים לב לכך שלעד המדינה מובטחת טובת הנאה. זו יכולה להתבטא באי העמדתו לדין, בהקלה בסעיפי האישום או בעונש. כיוון שעד המדינה מרוויח ומחויב "לספק את הסחורה" מתייחסים בתי המשפט בחשדנות לעדותו ובוחנים אם קיימות ראיות נוספות לאשמה, כמו מסמכים המעידים על העברת כסף או עדויות מפלילות אחרות, שקרי נאשמים ועוד.

ולסיום, הנקודה המסקרנת ביותר. לפני החתימה על הסכם עד מדינה חייבת הפרקליטות לשקול מהו פוטנציאל הראיות שבידי העד לספק. בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה יש מקום לשקול בחיוב הסכם כזה ככל שאיכות וכמות המידע והראיות שיש בידי העד לספק טובות יותר. אם ייחתם ההסכם כולנו נרצה לדעת מה בדיוק יספק גנור למשטרה ולפרקליטות.

עו"ד אשר הלפרין הוא פרשן משפטי, והסנגור הצבאי הראשי לשעבר.