למדינה האסלאמית אין בית ומנהיג - מה שהופך את דאעש למסוכן יותר

ב-4 ביולי 2014 נשא אבו בכר אל-בגדאדי, מנהיג "המדינה האסלאמית" שזה עתה קמה - לפחות בעיני תומכיה - נאום ניצחון מהמסגד הגדול במוסול, שבו קרא מי שהגדיר את עצמו "אמיר המאמינים" למוסלמים ברחבי העולם להצטרף אליו כדי לכבוש שטחים נוספים מ"הכופרים".

היה זה כמה שבועות בלבד אחרי שהעיר השנייה בגודלה בעיראק נפלה לידי הארגון הקיצוני, שבעולם עוד התווכחו כיצד לכנות אותו. עד לאותה תקופה, עיראק שלאחר הנסיגה האמריקנית לא זכתה לתשומת לב רבה בעולם. הפיגועים הקטלניים בבגדאד ובערים אחרות הפכו לשגרה, והמוקד היה המתרחש בסוריה השכנה.

דאעש היה אז בשלבי הסיום של ההתנתקות מאל-קאעדה, ובתקשורת העולמית עוד התייחסו אליו ככזה במהלך מסע כיבושי הבזק שלו בצפון עיראק. בינואר אותה שנה, כשלוחמי "המדינה האסלאמית בעיראק", שמה של שלוחת אל-קאעדה אז, השתלטו על העיר פלוג'ה, מעט מאוד עניין ניתן לתבוסת הכוחות המקומיים. כחצי שנה לאחר מכן, כשלוחמי הארגון הג'יהאדיסטי הסוני, בסיוע אנשי משטרו של סדאם חוסיין, השפילו את צבא עיראק על כל הכשרתו וציודו האמריקני, היה כבר קשה להתעלם.

לקריאה נוספת בנושא
רוסיה טוענת: סבירות גבוהה שמנהיג דאעש חוסל
בורח בטנדרים ומנותק מטלפונים: "המרדף אחרי מנהיג דאעש יימשך שנים"

הנאום של אל-בגדאדי במסגד א-נורי שבעיר העתיקה במוסול היה הפעם האחרונה שבה הוא נראה בציבור, וככל הנראה גם היחידה. מאז הוא הפך לאדם המבוקש ביותר בעולם, ואינספור דיווחים סיפרו כי הוא נפצע או חוסל. האחרונים שבהם מגיעים מכיוונה של רוסיה, אך אין לכך שום ביסוס מהימן.

גם ללא נוכחותו, פרט לכמה קלטות שמע - האחרונה שבהן פורסמה בנובמבר, זמן לא רב אחרי תחילת המערכה במוסול - המשיכה הישות שהקים להתפשט כשהיא אוספת עוד ועוד אויבים ברחבי העולם. אלפי צעירים מוסלמים מרחבי אירופה ושאר קצוות תבל נהרו לחליפות המדומה, אך ההתמודדות מול כל המעצמות בעולם עשתה את שלה והמדינה האסלאמית נמצאת בהתכווצות מתמשכת, כשגם מעוזיה ומרכזיה חומקים מבין ידיה.

ואולם, עד לשבוע שעבר לפחות היה לה סמל משלה. מסגד א-נורי שבעיר העתיקה במוסול שימש מעין בית מקדש לדת הדאעשית, והציפייה הייתה לקרב עיקש מצד לוחמי הארגון המתבצרים בסבך הסמטאות הצפופות, כשהם משתמשים בעשרות אלפי האזרחים הלכודים בקו האש כמגנים אנושיים - הכל כדי לבלום את הכוחות העיראקיים.

בין אם הייתה זו החלטה ספונטנית או הוראה מההנהגה המתפזרת לה, לוחמי דאעש בשטח החליטו לשטח את המסגד העתיק וההיסטורי, שנבנה לפני יותר מ-850 שנה על ידי מנהיג טורקי שניהל מלחמת ג'יהאד נגד הצלבנים.

בפעולתם מנעו לוחמי דאעש מהכוחות העיראקיים להניף את דגל המדינה השנואה שלהם במקומו של הדגל השחור, שהתנוסס על צריח המסגד הנוטה בגובה 45 מטר והיה אות חיה לשלטון האימים של הארגון - אך הייתה זו גם הודאה בתבוסה עבור מי שהבטיח להילחם עד מוות על כל פיסת אדמה, לכל הפחות כלפי חוץ.

כלפי פנים, דאעש הצהיר כי המסגד נהרס בהפצצה של הקואליציה האמריקנית ופרסם אף תיעוד מהאזור, בניסיון לטהר את שמו מהחרבת המקום. תומכיו הנאמנים של הארגון לא יערערו על הנרטיב שלו, ולמעשה המהלך שירת את שני הצדדים. עיראק וארצות הברית מציגות זאת כמפלה של "המדינה האסאלמית", ואילו הארגון מטיל את האחריות על האויב ומשתמש בכך כדי לגייס תומכים נוספים עם השלמת התהליך שהוא עובר.

מאז תחילת השנה שעברה, דאעש רק מאבד את מעוזיו. זה התחיל עם רמאדי ופלוג'ה בעיראק, והמשיך עם דאביק, מנבג', טבקה ותדמור בסוריה השכנה. גם מסירת, העיר היחידה שהייתה בשיטתו בלוב, נהדפו לוחמי הארגון שראו את חלום החליפות העולמית מתנפץ לנגד עיניהם.

כל זה לא הופך את דאעש לפחות מסוכן, אולי אפילו להיפך. עתה הוא מתמקד בעידוד תומכיו, לאו דווקא אנשים שבהכרח לחמו או התאמנו בשורותיו, לעשות כל שביכולתם כדי להוציא לפועל פיגועים ברחבי העולם בכל הדרכים שעולות על דעתם.

אחרי הסכינים וכלי הרכב, התעמולה האחרונה מעלה רעיונות של הרעלה המונית של מקורות שתייה וכן גם הצתת מבנים, מחשבה שהתגבשה בעקבות השריפה הקטלנית במגדל בלונדון.

בנוסף לכך, הגם שהמדינה האסלאמית חדלה מלתפקד למעשה, לוחמי דאעש שבו ללוחמת גרילה, המזנבת בכוחות ששחררו שטחים מידיהם. אלו שנמלטו מהמזרח התיכון מחפשים מקומות חדשים להתפשט אליהם, כמו הפיליפינים, שמנהלת לחימה עזה בחודש וחצי האחרון בתומכי הארגון בעיר מרוואי.

כמעט שלוש שנים לתחילת המאבק הבינלאומי בדאעש, האסטרטגיה לניצחון בשדה הקרב אמנם מצליחה בסופו של דבר, אך אף אחד לא העלה פתרון עמוק ויצירתי יותר לגדיעת ארגונים כמו דאעש ואל-קאעדה לפני שהם מצליחים להפוך לאיום גלובלי ולמוקד משיכה לאלפי צעירים מרחבי העולם.