קשה היה לפספס את שביעות הרצון על פניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסיום נאומו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, היום (שלישי) במוזיאון ישראל. בסך הכל, טראמפ אמר את כל מה שנתניהו רצה לשמוע, וייתכן שראש הממשלה אפילו היה חותם על הנאום הזה בעצמו.
טראמפ אשרר את הברית בין ארצות הברית לישראל, וחזר על מחויבותו ליחסים הביטחוניים העמוקים בין שתי המדינות; הוא הצהיר בקול ברור כי הוא מחויב למניעת איראן גרעינית, ונקט עמדה חד משמעית נגד האיומים מצד חמאס וחיזבאללה; לקינוח, הוא יצא נגד המתקפות על ישראל באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים. "לא עם דונלד ג'יי טראמפ", הכריז בתקיפות.
אלא שמכל מה שהנשיא אמר, ייתכן שהחשיבות היא דווקא במה שלא אמר: הוא לא אמר "מדינה פלסטינית" ולא אמר "התנחלויות". אם למישהו היה ספק שעידן אובמה חלף, ניתן לומר שהנקודה הוכחה.
כמו בסעודיה, שם ויתר טראמפ על ההרצאות המסורתיות בנוגע לזכויות אדם ולמעמד האישה, גם בישראל הוא נמנע מהרצאות ומהטפות מוסר. במקום זאת, הוא עטף את ישראל ואת ראש ממשלתה בחיבוק גדול ואוהב, ולא נתן לא, מחלוקת להפריע בחגיגות ה"אהבה" - מילה ששב והזכיר כמעט בכל נאום או הצהרה. זו מנגינה לגמרי שונה מזו של קודמו בתפקיד, שכבר עם כניסתו לתפקיד הצהיר כי הוא שולל את ההנחה שלא צריך להיות "אור יום" בין ישראל וארה"ב.
.
עם תום 28 השעות של טראמפ בארץ הקודש, אפשר להכריז שהביקור עבר בהצלחה מבחינת שני הצדדים. הנשיא צלח את מסעו הראשון לאזור הרגיש והטעון הזה ללא אף תקלה, והתקבל בחיבוק חם ואוהב, גם בישראל וגם ברשות הפלסטינית. הוא לא מעד אפילו פעם אחת בלשונו, קיים ביקור היסטורי עבור נשיא אמריקני בכותל המערבי, ואתחל בממלכתיות את היחסים המורכבים של הממשל שלו עם זכרון השואה, בביקור במוזיאון יד ושם.
אך בעוד שעבור טראמפ הביקור היה טוב, עבור נתניהו זה היה ביקור מושלם: השגרירות אמנם לא הועברה לירושלים, וגם לא נרשמה הצהרה על הכרה בריבונותה של ישראל בעיר המאוחדת אך לצד הביקור בכותל, טראמפ הקדיש חלק ניכר מנאומו לתיאור הקשרים ההיסטוריים של העם היהודי לעיר הבירה. בבית לחם, לצדו של אבו מאזן, הוא העביר מסר חד נגד מדיניות התשלומים והמשכורות של הרשות הפלסטינית למחבלים, ובירושלים הוא הכריז שגם נתניהו "רוצה מאוד בשלום".
למרות המתיחויות טרם הביקור, ואפילו חרף מחדל הסלפי המביך של אורן חזן בנתב"ג, הביקור עבר ללא תקלות, ובעיקר ללא מילת ביקורת אחת על ישראל. אחרי "שמונה השנים הרעות" עם ברק אובמה, נתניהו, נכון לעכשיו, קיבל בדיוק מה שרצה.
כמעט כמו כל דבר בארצנו הקטנטונת, הפרשנות לדבריו של טראמפ משתנה לפי השיוך הפוליטי של הדובר: שני הצדדים נמצאים בקרב עיקש זה שבועות, ובעוד שהפוליטיקאים משמאל מיהרו לרקוד על אכזבת הימין מהשארת השגרירות בתל אביב וממדיניות "ריסון ההתנחלויות", והיום הגיע תורה של חגיגת הצד השני. בעוד הימין בירך והילל את הנשיא, שסימן את הטרור ולא את ההתנחלויות - כבעיה העיקרית שמונעת הסדר, בשמאל נאחזו בחזונו האופטימי להשגת שלום בין ישראל והפלסטינים, וקראו לנתניהו לנצל את ההזדמנות.
לעת עתה, טראמפ מצליח לתת לכולם את מה שהם רוצים. הוא איש של דילים, ורואה בעיני רוחו את הדיל הגדול מכולם: מזרח תיכון חדש, שבו ישראל היא חלק מברית אסטרטגית שנלחמת בטרור של דעאש ונאבקת באיראן ובגרורותיה.
בשום שלב במסעו במזרח התיכון, טראמפ לא נקב בשמה של יוזמת השלום הערבית, שנכון להיום, היא המסלול היחיד שיכול להעביר את שיתוף הפעולה המתגבר בין ישראל ומדינות ערב המתונות לקדמת הבמה. מנגד, הוא לא הפסיק להרעיף מחמאות על המלך הסעודי סלמאן, פטרונה של אותה יוזמה, וכשעמד לצדו של אבו מאזן, הבהיר שהוא רואה קשר ישיר בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבין המאבק האזורי בטרור.
בניגוד לעמדה הרווחת בממשלת ישראל, הגורסת שאפשר להתקדם לנורמליזציה עם מדינות ערב מבלי לדבר על הפלסטינים, טראמפ אומר שפתרון הסכסוך הקטן שלנו הוא הצעד הראשון לקראת אותו מזרח תיכון חדש. כמה שעות לאחר מכן, לפני שפרגן ל"חבר הטוב" נתניהו המושיט יד לשלום, הדגיש שהמסר שקיבל מהפלסטינים דומה: "שמעתם את זה, ואני אומר את זה שוב, הם מוכנים להושיט יד לשלום".
טראמפ סיכם את החלק הראשון של מסעו הראשון מעבר לים כנשיא בהצלחה גדולה, והמשיך לאירופה, שם צפויים לו אתגרים אחרים לגמרי. לאחר מכן הוא יחצה את האוקיינוס האטלנטי חזרה לארצו, שם יצטרך לשוב ולהתמודד עם הבוקה ומבולקה של חקירות ה-FBI.
אם מישהו חשב שהוא יגיע למזרח התיכון, יבין את מורכבות הסיטואציה וירים ידיים, נראה שההיפך הוא הנכון: אחרי שנפגש עם נתניהו ואבן מאזן, יש ברשותו תמונה ברורה יותר של המכשולים והקשיים, שאותם יותיר ליועציו ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט לנסות לפתור בשבועות ובחודשים הקרובים. קושנר, שנפגש עם יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג לפני ההמראה, כבר הבהיר שהנשיא מתכוון להמשיך את המשא ומתן "בכל הכוח". כך שהידידות הקרובה עם בני הזוג נתניהו והחום המופגן כלפי ישראל צובעים את התמונה בצבעים ורודים, אך בסוף טראמפ הוא איש עסקים ובעסקים, כידוע, אין באמת חברים.
