גיבוי מוחלט מארה"ב – ואף מילה על זכויות אדם: הסעודים התאהבו בטראמפ

בארצות הברית ישבו אמש (ראשון), במקומות שונים, שני גברים, מתבוננים בתמונות המשודרות מריאד, בירת ערב הסעודית, וצובטים את עצמם. לא רק הם, כמובן, אבל נראה שהם במיוחד – האחד הוא ג'ורג' וו. בוש, והשני, שצבט את עצמו חזק במיוחד, הוא ברק אובמה. נשיא ארצות הברית הקודם מנסה להבין כיצד הוא, שנשא את נאום קהיר הידוע, שהוא ובכירי ממשלו לא אמרו ולו פעם אחת את צירוף המילים "טרור אסלאמי", שהלך לקראת העולם המוסלמי לא במעט בשורת נושאים, עד להתנגשויות עם ישראל, נזרק כלאחר יד.

ערב הסעודית, כמו ישראל, העניקה חיבוק חם במיוחד לנשיא דונלד טראמפ, אותו אדם שבקמפיין הבחירות שלו מתח ביקורת על האסלאם בשורת התבטאויות שנויות במחלוקת, שביקש לגרש מוסלמים ממדינתו ולמנוע הגירת מוסלמים ושאחת מפעולותיו הראשונות הייתה איסור כניסה לארצות הברית על אזרחים משבע מדינות בעלות רוב מוסלמי.

עוד בוואלה! NEWS:
חמאס זועם על נאום הנשיא טראמפ בריאד: "מוטה לטובת הכיבוש"
נתניהו פיזר את ישיבת הקואליציה: שרים לא רצו להגיע לטקס של טראמפ
ברגע האחרון - טראמפ הבריז מנאום בכינוס על טוויטר בריאד

אולם יש לכך יותר מהסבר אחד, והסברים אלה מתנקזים בסופו של דברי לצרכי המארחים, ולהשקפת עולמו של האורח. ראשית, ערב הסעודית צריכה עד מאוד גיבוי אמריקני מול איראן. מסיבות ברורות, הנשיא לשעבר אובמה נתפס כמעדיף את השיעים, לאחר שחתם על הסכם הגרעין עם טהראן, על פני הסונים, שחלק ממנהיגיהם ובראשם נשיא מצרים חוסני מובארק הושלכו בעת כהונתו לפח האשפה של ההיסטוריה.

בנאומו של טראמפ בפני ועידת הפסגה הערבית-אסלאמית-אמריקנית, בהשתתפות מנהיגים ובכירים מ-55 מדינות, הדבר הבולט ביותר היה שובם של הריאל פוליטיק, של הציניות הפוליטית ושל הראייה המפוכחת של המציאות בשטח. כלומר, לא עוד נאומים, שלא לדבר על מעשים, שנועדו להשליט דמוקרטיה בעולם הערבי – כמו הפלישה לעיראק ולאפגניסטן בתקופת בוש – ולא עוד הושטת יד כללית ודיבורים על זכויות אדם, נוסח ימי אובמה.

ערב הסעודית היא עוגן אמריקני, ובנאומו הבהיר הנשיא טראמפ באופן חד-משמעי – עסקים לחוד ומדיניות לחוד. אכן, לא אידאולוגיה, כי אם מדיניות – מלחמה ב"מדינה האסלאמית" (דאעש) ומאבק בציר איראן-חיזבאללה-דמשק. מכך משתמע גם מאבק מול רוסיה, התומכת הגדולה של אסד בימים אלה. ארצות הברית של טראמפ חוזרת לפוליטיקה של ימים עברו, ובסיסיה המשמעותיים ביותר יהיו ערב הסעודית, מצרים וירדן. ובאשר לישראל? כן, כמובן שגם ישראל, אבל המדינה היהודית, איך נאמר, הובלעה בנאום הנשיא.

יתרה מכך, כשארצות הברית מתחייבת להגנת הממלכה הסעודית, זה לא בא בלי תג מחיר – לא אצל טראמפ. על כן, הארנק נפתח בסכום עוצר נשימה של 350 מיליארד דולרים, כמעט פי עשרה מכל הסיוע האמריקני לישראל בעשור הקרוב. אולי כעת ישראל צריכה להתחיל לחשוש מכך שערב הסעודית תתפוס את המקום הראשון ברשימת ידידות ארצות הברית באזור.

הביטויים "קיצוניות אסלאמית" ו"ארגוני טרור אסלאמיסטיים" הושמעו בנאום, לא דבר מובן מאליו. אולם העובדה שהמארחים לא הסמיקו במבוכה מהווה אות ברור לציניות מוחלטת. במסגרת הריאל-פוליטיק, איראן מואשמת באחריות לטרור, יחד עם חיזבאללה וחמאס. עם זאת, ראוי להזכיר כי הטרור האסלאמיסטי נולד במידה רבה אצל הווהאבים והסלפים במדבריות ערב הסעודית, וכי אותה ממלכה ייצאה את הטרור ואת המטיפים והאימאמים הקיצונים למערב.

אבל איך אומרים? נפתח דף חדש. אחרי הכול, גם בוש וגם אובמה לא בדיוק ניתקו את היחסים עם ערב הסעודית אחרי פיגועי 11 בספטמבר. טראמפ אמר דברים נכוחים, ששימוש באל להצדקת טרור ורצח הוא עלבון לכל אדם מאמין, שהמאבק בטרור הקיצוני הוא קרב נגד פושעים ברבריים, שהמטרה היא להקים קואליציה של מדינות שייאבקו בטרור. דברים אלה היו יכולים להישמע באותה המידה, ואכן נשמעו באותן המילים כמעט, מצד בוש או אובמה.

אז מה ההבדל? ההבדל הוא בתזמון, וההבדל הוא במנגינה. גם כאשר אובמה אמר לערב הסעודית או לישראל שארצות הברית תחת הנהגתו היא בעלת בריתן, המילים היו המילים הנכונות, אך המנגינה שידרה סקפטיות. עם טראמפ, סלמאן מלך ערב הסעודית, עבד אל-פתאח א-סיסי נשיא מצרים ועבדאללה מלך ירדן מרגישים שארצות הברית בפינה שלהם.

הוא לא יביך אותם בדיבורים על זכויות נשים, על דמוקרטיזציה או על הוצאות להורג. ארצות הברית של טראמפ חוזרת לימים של תמיכה בבעלות ברית, ועל אחת כמה וכמה כאלו שנמצאות במיקום אסטרטגי, וודאי ידידים עשירים המממנים מקומות עבודה במפעלי נשק ומטוסים. אם הן דמוקרטיות, זה משני עד לא חשוב.

טראמפ דיבר גם על האפשרות להגיע לשלום בין ישראל לפלסטינים, וקיבל חיזוק ממלך ירדן, שנאם מיד אחריו, אך באופן כללי, במרכז נאומו של טראמפ – כמו גם נאומיהם של המנהיגים הערבים שנאמו לצדו – עמדה המלחמה בטרור, וכל האצבעות מופנות לאיראן ולדאעש. בניגוד לעמדות שהציג בעבר, טראמפ מסמן כי מדינתו לא עוזבת את המזרח התיכון, וממשלו לא נוטש את בעלות בריתו, אלא יוצא איתן למערכה נגד דאעש ונגד איראן.

את הבשורה הזו, ישראל אוהבת מאוד. אולם נראה כי המדינות הערביות ידרשו מחיר, שגם טראמפ ככל הנראה מעוניין בו, לפי דבריו – הסכם בין ישראל לפלסטינים. בין הנאום בריאד לנאומים שצפוי הנשיא לשאת בישראל ביומיים הקרובים, נוכל אולי להבין לאן פני ארצות הברית, ועל חשבון מי.

(עדכון ראשון: 23:35)