ניצחון גורף לרוחאני: האיראנים אמרו לא לבידוד - וכן ליציבות

בתום מערכת בחירות סוערת, נבחר נשיא איראן המכהן חסן רוחאני לתקופת כהונה נוספת. על פי התוצאות שפורסמו היום (שבת), יום לאחר ההצבעה, רוחאני זכה ביותר מ-57% מהקולות, ואילו יריבו המרכזי, איש הדת השמרני איברהים ראיסי זכה בפחות מ-39% מהקולות. כבר בשעות הלילה הודו השמרנים בכישלונם, אף שהדגישו כי מדובר בניצחון עבור המשטר, במיוחד נוכח שיעור ההצבעה הגבוה שנרשם – כ-73% – בין שיעורי ההצבעה הגבוהים ביותר שנרשמו בבחירות לנשיאות במדינה.

שיעור הצבעה זה הוצג על ידי השמרנים כביטוי ללגיטימציה הנרחבת לה זוכה המשטר האסלאמי בקרב אזרחיו. המחנה הפרגמטי, לעומת זאת, הזדרז לחגוג את הניצחון ולהציגו כביטוי לאמון הציבור ברוחאני, ולתמיכה במדיניות הרפורמיסטית אותה הנהיג בארבע השנים האחרונות.

עוד בוואלה! NEWS:
שוברות מוסכמות: נשות המועמדים באיראן סוללות את הדרך לשינוי
רוחאני ניסה להחליש את משמרות המהפכה - אך זקוק להם כדי לשלוט
האיש החזק בסעודיה נגד איראן: "מנסה להשתלט על העולם המוסלמי"

בתוצאות הבחירות ניתן לראות הבעת אמון ברורה וחד-משמעית מצד אזרחי איראן בנשיא המכהן. בניצחונו הסוחף, הוכיח רוחאני כי חרף האכזבה מהישגיו המוגבלים, הוא עדיין זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, בעיקר בקרב קהלים הנחשבים לתומכיו המסורתיים, בהם מעמד הביניים העירוני המשכיל, צעירים, נשים ומיעוטים אתניים-לשוניים. המחנה המתון שבהנהגתו זכה לניצחון מרשים, גם אם רבים מהרפורמיסטים תמכו ברוחאני כרע במיעוטו.

חרף אכזבתם מרוחאני על כך שלא מימש את הבטחותיו לקדם רפורמות אזרחיות ולשפר את מצב זכויות האדם וחירויות הפרט, הבינו הרפורמיסטים כי אם לא יבחרו בו, הם עלולים להביא לבחירתו של נשיא שמרן, שיגביר עוד יותר את המתיחות עם מדינות המערב, ובראשן ארצות הברית. במאבק הפוליטי המתנהל מזה שנים בין המחנה הפרגמטי החותר לשינוי, גם אם מוגבל והדרגתי, לבין המחנה השמרני החושש מפני שינויים ונחוש לבלום אותם, שבו אזרחי איראן והביעו את העדפתם לדרכם של המתונים, על פני התפיסות האידיאולוגיות המיושנות והנוקשות שמייצג ראיסי.

את הציפייה המרכזית מצד אזרחי איראן בעקבות הבחירות ניתן לראות בתחום הכלכלי. אף כי אין להמעיט מחשיבות הדרישה להרחבת חירויות הפרט והחופש הפוליטי, אין ספק כי הסוגיה הכלכלית היא שעמדה במוקד הבחירות. אין משמעות הדבר כי אזרחי איראן אינם מייחסים עוד חשיבות לחירויות הפוליטיות, אך ציבור המצביעים, שנהיה מבוגר יותר לנוכח הירידה הנמשכת בשיעור גידול האוכלוסייה והזדקנות החברה האיראנית, רואה בשיפור הכלכלי עדיפות עליונה ואף נוטה להעדיף יציבות פוליטית על פני חירות פוליטית.

יתרה מכך, תוצאות הבחירות מעידות כי הציבור האיראני אינו מוכן להסתפק עוד בהבטחות פופוליסטיות ריקות או בסיסמאות של צדק חברתי ו"כלכלת התנגדות" אלא דורש פתרונות מעשיים למצוקותיו, ובעיקר למשבר האבטלה. רוחאני צפוי להמשיך ולהציב את השיפור הכלכלי בראש סדר העדיפויות של ממשלתו, אולם הסיכוי שהנשיא יצליח לקדם רפורמות כלכליות מרחיקות לכת החיוניות להבראה כלכלית נראה מוגבל ביותר, נוכח שורה של בעיות מבניות מהן סובלת כלכלת איראן, ובהן שחיתות, חולשת המגזר הפרטי ושליטה על ידי גופים סמי-ממשלתיים רבי עוצמה, בראשם "משמרות המהפכה".

יכולתו של רוחאני לחולל שיפור משמעותי במצב זכויות האדם מוטלת גם היא בספק רב. רוחאני אמנם הבהיר את מחויבותו להרחבת חירויות הפרט, להגברת שילוב נשים ומיעוטים אתניים ודתיים במערכת הציבורית ולהסרת המגבלות המוטלות על רשתות חברתיות, אך המשך שליטת השמרנים במוסדות השלטון שאינם נבחרים על ידי הציבור, ברשות השופטת ובמנגנוני הביטחון ואכיפת החוק, צפוי להקשות עליו גם בארבע השנים הקרובות לממש את הבטחותיו. בסיכומו של דבר, יזדקק הנשיא להרבה יותר מרצון טוב כדי לספק את דרישותיהם של אזרחי איראן לשינוי כלכלי ופוליטי.

תבוסת ראיסי חשובה לא פחות מניצחונו של רוחאני. התמודדותו של איש הדת השמרני בבחירות לנשיאות הייתה בבחינת הימור פוליטי. בשנה האחרונה עלה שמו של ראיסי כאחד המועמדים האפשריים לרשת בבוא היום את המנהיג העליון הנוכחי, שמצבו הבריאותי הורע בשנים האחרונות. אולם בראשית מערכת הבחירות התגלה ראיסי כמועמד אפרורי וחסר כריזמה, שהתקשה לחפות על חוסר ניסיונו הפוליטי. אף כי במהלך מסע הבחירות ניכר שיפור בכישוריו כמועמד, וחרף התמיכה הפומבית לה זכה מצד הממסד הדתי, לא סייע לו הדבר לזכות בתמיכת הציבור הרחב.

יש להניח כי עברו מעורר המחלוקת של המועמד השמרן ברשות השופטת, במיוחד כסגן התובע הכללי של טהראן בזמן ההוצאות להורג ההמוניות של אסירים פוליטיים בשנת 1988, שיחק תפקיד בהתנגדות שעורר בקרב חלקים מהציבור. במבחן התוצאה, צדק הנשיא רוחאני כאשר הצהיר באחד מנאומי הבחירות שלו כי אזרחי איראן אינם רוצים עוד במי שכלאו והוציאו להורג במשך 38 שנים.

את כישלון ראיסי ניתן לייחס גם לפער בין הבטחותיו הפופוליסטיות במהלך הבחירות, למשל בנוגע לצמצום הפערים החברתיים ולמאבק בשחיתות, לבין העובדה כי הוא עצמו משמש כראש קרן האימאם רזא בעיר משהד, החולשת על נכסים בהיקף נרחב ותקציבי ענק, ונהנית מפטור ממס. מוקדם להעריך עד כמה יפגע כישלונו בבחירות בסיכוייו לנצח בעתיד במאבק הירושה הצפוי לאחר מותו של עלי חמינאי, אך נראה כי תקוות תומכיו שהתמודדותו בבחירות תשמש עבורו מקפצה משמעותית במאבק הירושה נגוזו לפי שעה.

חרף ניצחונו הסוחף של רוחאני, אין להפריז יתר על המידה בחשיבות תוצאות הבחירות. מאז כינון הרפובליקה האסלאמית בשנת 1979 מרכז המנהיג העליון בידיו את עיקר העוצמה הפוליטית, בעוד שהנשיא מיישם בדרך כלל את המדיניות המוכתבת על ידי המנהיג. בחירתו של רוחאני מבשרת המשכיות במדיניותה הנוכחית של איראן, אך השפעתו על ניהול ענייני המדינה, במיוחד בסוגיות חוץ, מוגבלת למדי.

בתחום מדיניות החוץ יבקש רוחאני לדבוק בהסכם הגרעין ויחתור להרחבת קשריה הכלכליים של איראן עם מדינות המערב ולהפגת המתיחות עם שכנותיה. עוד בטרם נבחר כנשיא הצהיר רוחאני כי אם ינצח, הוא יקדם שיח ושיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית, על מנת להסיר את כלל הסנקציות שהוטלו על איראן ואף ינסה לפתוח ערוצי קשר ישירים עם הממשל האמריקני החדש. קשה להאמין, עם זאת, כי הוא יוכל או אף ירצה לסטות בצורה משמעותית מהמדיניות האיראנית הרשמית ביחס לארצות הברית, למעורבותה האזורית או לישראל, הנקבעת על ידי המנהיג העליון.

בסיכומו של דבר, אין לראות בניצחונו של רוחאני את כישלון המשטר האיראני, כי אם פרק נוסף במאבק הפוליטי המתנהל זה שנים בין שמרנים למתונים יותר במסגרת כללי משחק המוגדרים היטב על ידי צמרת המשטר. גם אם אין ערובה לכך שמצב זה יימשך לאורך זמן, הרי שמערכת הבחירות האחרונה עשויה לספק עדות לכך שלא רק המשטר, אלא גם רבים מאזרחי איראן, מעדיפים בשלב זה יציבות על פני תהפוכות פוליטיות.

התייצבותם של כ-40 מיליון אזרחים בקלפיות אינה מבטאת בהכרח את הסכמתם עם מדיניות המשטר, אך יש בה כדי להעיד על חיוניותה ויציבותה של המערכת הפוליטית ועל נכונות הציבור להשתתף במשחק הפוליטי, חרף המגבלות החמורות מצד המשטר על ההתמודדות בבחירות. אף על פי כן, אם ייכשל הנשיא במאמציו לחולל שיפור של ממש בחיי האזרחים, במיוחד בתחום הכלכלי, עלול הדבר להעמיק עוד יותר את הפער בין הציבור למוסדות המשטר, לייצר משבר ציפיות ואף להביא לחידוש המחאה הציבורית.

ד"ר רז צימט הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).