"לה פן היא בעלת הברית הטובה ביותר של דאעש": דיווח מיוחד מצרפת

אם יקרה הדבר הבלתי סביר והגברת מארין לה פן תנצח הערב בבחירות לנשיאות, הסופר מאר?ק הלטר חוזה רעות. "יהיו קרבות ברחובות פריז. בריקדות, בקבוקי מולוטוב, הרס. אנחנו חברה אלימה מאוד", הוא אומר ולא מהסס לרגע.

לרגע נדמה שאני שומע בקולו של הסופר היהודי יליד פולין כיסופים לימים שבהם בשורת המהפכה יצאה מפריז פעם אחר פעם. במהפכה הצרפתית ב-1831, באביב העמים, במרד הקומונה הפריזאית, במאורעות מאי 1968 – כשהרובע הלטיני בער ולרגע נדמה היה שחזון השמאל מתגשם ושהברית בין האינטלקטואלים, הסטודנטים והפועלים תמוטט את הסדר הבורגני. כמובן – מיד לאחר המאורעות האלה הסדר הבורגני שב במלוא עוזו.

אבל זה אולי יקרה היום. בינתיים, אתמול, שוטט עיתונאי ישראלי במשך שעות ארוכות כל היום בבירת צרפת ולא גילה שום סימן לכך שמחר מתרחשות בחירות, למעט כרזת בחירות מושחתת אחת של מארין לה פן. בתי הקפה והמסעדות מלאים, הרחובות שוקקים, העיר יפה כתמיד – ואין בה שום אנרגיה זועמת. שום אווירת דחיפות, שום תחושה שמשהו חשוב מוטל על כף המאזניים.

הבחירות לנשיאות צרפת | כל הכתבות:
צרפת מצביעה על עתיד אירופה: 47 מיליון אזרחים יכריעו בין לה פן למקרון
הולנד מבטיח: "נגיב על ההדלפה מהקמפיין של מקרון"
יום לבחירות בצרפת: האקרים הדליפו מיילים ממטה הקמפיין של מקרון

סביר להניח שבשטרסבורג, במרסיי ובכפרים שבהם הזהות הצרפתית נאבקת על קיומה, הדברים שונים, אבל בכל זאת לישראלי הרגיל לאווירת בחירות הנמנום השבע הזה נראה באמת מוזר.

וכל אירופה, כל העולם, מתבוננים בבחירות האלה בתחושה שכאן, מחר, אולי יוכרע גורל המערב. הגזמה? אולי, אבל התחושה היא שהרבה, לא רק בחירות רגילות מוטל על הכף. שעל עמנואל מקרון לעצור את הכוחות הקמים נגד המערב – החל כמובן בימין הקיצוני של לה פן השואפת לפורר את גוש האירו והאיחוד האירופי ונתמכת בכך בידי הקרמלין, שאולי היכה אמש באמצעות צבא ההאקרים המיומן.

הוכחות אין, אבל דרך פעולה יש: ברגע הנכון – זמן קצר בלבד לפני הבחירות כאשר למקרון אין כמעט אפשרות להגיב – משוחרר, דרך אתר "ויקיליקס" כמובן, מאגר מידע בנפח תשעה ג'יגה-בייט, המכיל מידע אמיתי ושקרי שמקורו במטה מקרון שהאקרים הצליחו לפרוץ אליו. דרך הפעולה דומה להפליא למה שקרה בבחירות לנשיאות ארצות הברית, גם שם לטובת המועמד שהקרמלין חפץ ביקרו.

הלטר נולד בוורשה בשנת 1936. הוא נמלט עם הוריו מהגטו לברית המועצות, משם שבו מאוחר יותר לפולין וכשהיה בן 14 היגרו לצרפת. עד גיל 14 עבר הלטר ביותר מדינות וגמא מרחקים רבים יותר ממרבית האנשים בכל חייהם. בצרפת היה לסופר, אינטלקטואל, אותה בריה חמקמקה – איש רוח מעורב שניתן למצוא בצרפת במספרים גדולים; והוא רואה בחרדה את עלייתה של לה פן.

"היא בעלת הברית הטובה ביותר של דאעש", הוא אומר. "מה החזון שלה? לגרום לשבעה מיליון מוסלמים לפחד מצרפת? להתגייס לדאעש?". "נכון", הוא מודה לאחר שאלתי, אנשים התגייסו ומתגייסים לדאעש בלי קשר ללה פן, גם בצרפת, אבל הכיוון מדאיג אותו. על כן יזם מסע, שיתחיל באתר הפיגוע האסלאמי בברלין ויגיע דרך בריסל וטולוז לפריז, לאתרי הפיגועים בבירה הצרפתית. המסע יתחיל ב-8 ביולי ויתקבל על ידי הנשיא מקרון – כך הוא מקווה – ב-14 ביולי, יום הרפובליקה. בלב המסע הזה 120 אימאמים מוסלמים שיקימו קול נגד הטרור הנעשה בשם דתם.

אבל זה יהיה בעתיד. מה בהווה? "האידאולוגיות מתו", אומר הלטר. "הסוציאליזם מת. השמרנות מתה. נותרו הקצוות – אלה שפעם כמעט ולא היו". כמעט מחצית הצרפתים הצביעו בסיבוב הראשון נגד האיחוד האירופי, נגד גוש האירו, נגד צרפת הנוכחית. והם מייצגים רוח תקופה.

הברירות הפעם ברורות מאוד – גלובליזציה מצד אחד, הסתגרות בצד האחר. וכמובן קל, קל מדי, לפטור זאת כבחירות בין עתיד לבין עבר, בין שגשוג לבין נסיגה. הדברים אינם כה פשוטים. מקרון מציג חזון כמעט אנגלוסקסי – או ישראלי, אם תרצו – ומכאן שהוא אינו צרפתי. אולי אנטי צרפתי. חזון המדינה כעסק, האזרח כסטארטאפיסט.

אבל במצב כזה, שבו כל העולם גלובלי – מה המשמעות של צרפת? שפתה הרי תימעך תחת האנגלית, מה יהיה על וולטיר, רוסו, מונטיין? יהיו שריד מהעבר? הברסרי יהפוך למקדונלדס? הגבולות הפתוחים יביאו לצרפת את אותם אנשים שהצרפתים, או כל אחד, לא בדיוק רוצה להזמין לביתו, למדינתו?

על מקרון להסביר לא רק מדוע לה פן רעה. "היא עושה זאת טוב מספיק, למשל בעימות האחרון", אומר הלטר. "הוא חייב להסביר מדוע הוא טוב. מדוע האידאולוגיה שלו עדיפה. לא רק מדוע זה העתיד כי אין ברירה אחרת".

וכמובן – האנטישמיות. הלטר, שברח מגטו ורשה, הוא בעל אנטנות מחודדות לנושא: "הסיבה היחידה שמזכירים כל הזמן את העובדה שהוא בנקאי היא כיוון שהוא עבד בבנק רוטשילד, שם שמוכר היטב בצרפת, בכל אירופה. שם עם קונוטציות ברורות. של ההון היהודי, של היהודים הקפיטליסטים מול הצרפתים ישרי הדרך". דימוי שהחל אגב במערכת הבחירות הזו אצל השמאל הקיצוני של מלנשון, הדוגל במלחמת המעמדות, אבל אומץ בידי לה פן.

"הימין הרדיקלי עולה בכל מקום", מסכם הלטר. "בהונגריה, בפולין, בארצות הברית. אם ינצח בצרפת העולם שלנו ישתנה". לה פן כנראה תפסיד מחר. הפער לטובת מקרון פשוט גדול מדי בסקרים האחרונים – לא היתרון של אחוז אחד עד שלושה שהיו על הנייר במקרה של הילרי קלינטון, אלא 24%, ובשיטת בחירות שונה.

סיכויי ניצחונה על פי המהמרים הם אחד לשישה – בדיוק הסיכוי ברולטה רוסית, היו שמיהרו לציין. הפעם היא תיבלם, כנראה. צרפת תחזור על הסיסמה הנושנה, המצליחה, מקרבות ורדן והמארן לפני מעט יותר ממאה שנים – הם לא יעברו. "אבל בל נטעה", אומר הלטר. "בבחירות הבאות הסיכוי שלה יהיה גבוה יותר". ההיסטוריה, בשום פנים, לא תאמר מחר את מילתה האחרונה במלחמה בעד ונגד הגלובליזציה, ההגירה, הזהות הלאומית ושאר הנושאים שבלב הפוליטיקה הצרפתית, האירופית.